דירוגים › ספריה לעם - קלאסיקה

היה אפשר להעביר את המסר ב20 עמוד... בלי עלילה משעמם

את הספר הזה קראתי במלחמת איראן (הראשונה?) במנות קטנות בשעות הלילה המאוחרות בממ"ד, בהמתנה לאזעקה הבאה, או לאחריה, כשכולם סביבי נמו את שנתם הטרופה. שמעתי על הספר כבר לפני שנים, אך לא היה לי מושג במה הוא עוסק, ומה תוכנו. ידעתי שגמרו עליו את ההלל, אז אמר

האמת את הספר הזה מצטערת שלא קראתי בגיל ההתבגרות, הזמנתי אותו בעקבות עבודתי בתיכון החדש בת''א לתלמידי כיתה י' הוא נחשב לספר שנמצא בתוכנית הלימודים שלהם. כל התלמידים למעשה קראו אותו בעקבות לימודי רוח שלהם, שמעתי את תחילת הספר בתחילת השנה, הייתי סקרנית

אני מן הסתם בעמדת מיעוט, אבל לא התחברתי. לא לסיפור, לא לכתיבה, ולא לגיבור הראשי הדעתן. מומו (מוחמד) ילד בגיל 10 הוא המספר הראשי בספר. ילד צעיר שנאלץ להתבגר טרם זמנו בגלל שנולד במציאות חיים קשה ואכזרית. גברת רוזה, ניצולת שואה יהודיה בת 65 מטפלת במ

קשה לי להסביר את התחושה שבקריאת קפקא, קו מאוד קודר, אפלולי, מנוכר שזור כחוט השני בכל מילה, בכל אות שהוא כותב. אולי זו התקופה והאווירה בה הוא חי, אולי הוא היה פשוט אדם מלנכולי, קטונתי מלהבין את הסיבות לכך, אבל זו ההרגשה בכל אופן. המון סיפורים בקובץ

סיפור חייו של מומו (מוחמד) ילד ערבי בן 14. את מומו הביא אביו בגיל 4 לרוזה שתטפל בו מכיוון שהאם מתה והאב הוכנס לטיפול פסיכיאטרי. רוזה היא זקנה יהודיה, ניצולת שואה וזונה בעברה שכיום יש לה מעון בביתה לטיפול בילדים שהוריהם זנחו אותם או שלא מעוניינים לגדל

בשנים האחרונות חזרתי לקרוא כמה וכמה ספרים אשר כבר קראתי בעבר הרחוק ואותם זכרתי לטובה. תמיד מעניין אותי לראות מה השתנה במהלך הזמן והאם גם הפעם אחרי לא מעט שנים, אתרשם מהם באותו אופן. את כל החיים לפניו קראתי לראשונה לפני כמה עשרות שנים עת הייתי בגי

בהתחלה חשבתי שמדובר במעין גירסה צ'כית ל'זורבה היווני'. רופא כפרי ערירי ומזדקן אמור ללמוד מתרנגול המחמד (המדבר) שלו להעריך את החיים הגשמיים, ובמיוחד את כוחו של הארוס.. נו, חוכמת האדם הפשוט וכל הג'אז הזה. הדמויות המקיפות את המחבר בכפר אינן עגולות, וגם

כמה יפה הוא העולם בו אנו חיים, האם נדע לראות בו את הצד היפה, האופטימי, השמח? ספר שכולו סדרה ארוכה של אפיזודות מהחיים מלוות בדיאלוג נמשך בין קשיי היום יום לבין בינת השכווי שקורא ללא הרף, תהנה מהרגע ותראה רק את הטוב שבחיים. החיבור לספר איטי, וכמו ס

ספר שנכנס לנשמה ולופת אותה מבפנים. פשוט וכואב, אך יחד עם זאת נוסך תיקוה.

ספר נפלא. לכאורה הכל עובד נגדו. זהו בעצם ספר הגות בתחפושת של רומן. כמו כן, כפי שהמספר מעיד על עצמו, העלילה אינה מתארחת בספר זה. ועם זאת, היופי של המלים, השפה, הרעיונות, ואפילו ההגות הפילוסופית, מרוממים את הנפש. וגם שתי הדמויות המרכזיות בסיפור --

ספר מומלץ מאוד לקוראים אוהבי אדם. זהו הספר הראשון של רומן גארי שקראתי, והספר האחרון שהוא כתב לפני מותו. הסיבה שהחלטתי לקרוא את הספר הייתה שהוא קרא לי מהמדף. רציתי קצת שינוי מספרי המתח והבלש. זה אכן היה שינוי גדול. איכות שלצערי כבר קשה למצוא בספרו

בימים האחרונים אני עוברת טלטלות במצב הרוח. לא פשוט להיות תקועה בבית כל כך הרבה זמן. הכול הופסק. חדלנו לרדוף, לעשות, לנסות, להגשים... זה מה שמרגישים כשאין יעד? ככה מרגיש ויתור? אני לא מכירה את התחושה הזו. מבחינתי החיים הם מירוץ, מרדף. אין מנוחה. ו

ספר נחמד המעלה שאלות פילוסופיות בסיסיות על החיים, לא מחדש שום דבר אבל כתוב יפה והעלילה מעניינת. מסופר על רופא הכפר והיחסים שלו עם התרנגול שלו דון פדרו שמקבל האנשה ופיכחות רבה בספר זה. הרופא נוטה לראות את החיים בצורה מורכבת בעוד התרנגול מפשט את הח