הוצאה לאור›יהלומים

הספר פותח בציטוט מעורר השראה מאת פול אוסטר: "להשאיר את העולם קצת יותר טוב מאיך שמצאת אותו, זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות". אכן, הסופרת שרון צוהר יצרה דמות שזוהי מטרתה העיקרית.

מדובר בספר מתח טוב, שעלילתו מתרחשת ברחובות לוס אנג'לס, שכידוע כוללת גם שכונות של פשע. ברחובות הללו פועל אדם מסתורי שמעניק לזונות מוכות או מסוממות טיפול ראשוני, עוד לפני שהן מגיעות לבית החולים. הוא מכונה המושיע בפי הזונו

הסיפור מתחיל בשנת 1939 בטוסקנה שבאיטליה, תחת שלטונו הפשיסטי של מוסוליני ובצל המלחמה המתקרבת.
העלילה מתמקדת במשפחת דה-רוסי, משפחה החיה בין כרמי ענבים באזור כפרי ויפה,
אך המציאות סביבם הולכת ונעשית מסוכנת יותר ככל שהמלחמה מתקדמת.
יום אחד מגיע אל בית המשפחה, מתאו, פרטיזן יהודי, פצוע, שנמלט מחייליו של מוסוליני.
ג’וליאנה, בת המשפחה, מטפלת בו ומצילה את חייו.
מתוך המפגש הזה מתפתחת ביניהם אהבה עמוקה

אהבתי את הספר הזה פחות מאת חלק א', וזה ממש לא בגלל החזרתיות שיש עם הבריחות של טליה, כבר התרגלתי לזה.
גם בספר הראשון השפה לא הכי תאמה לתקופה, אבל איכשהו בספר הזה הרגשתי את זה יותר, וממש לא התחברתי לסמאט פה, יותר מדי אצבעות ודם.
כאילו, אני בדרך כלל לגמרי בקטע של תאווה והגזמה, אבל כאן זה הלך רחוק מדי מבחינתי וזה לא היה מאוזן עם אינטימיות שנבנית עם הזוג.
נראה שכמעט לא היו שום רגעים אינטימיים ביניהם של

"באותו רגע ניעור ניצוץ קטן, ניטע ספק, זה כל מה שהיה צריך לקרות, בן השקה וטיפח ומתוך הספק צמחה תקווה".

ואכן זהו ספר על תקווה ועל צמיחה מתוך ההריסות. חייהם של סול ושל בן אינם קלים, כל אחד מהם עובר טרגדיה ואפילו מספר טרגדיות, סול נשברת ודי עוצרת את חייה. בתחילת הספר כל מה שממלא את חייה הוא הניסיון לשרוד, תוך התרכזות אך ורק בעבודתה כגננת. אצל בן המצב דומה: עזיבתה הפתאומית של חברתו יסמין מביאה אותו

זהו לא מסוג הספרים שאני רגילה לקרוא. זהו לא ספר מתקתק, רומנטי וחביב, אלא ספר שמתוקף היותו רומן פשע יש בו קטעים קשים לקריאה.
לעיתים היה לי קשה להאמין שיש אנשים שאכן חיים בדרך הזו ומצד שני, אני לא אדם מנותק, אני שומעת חדשות, קוראת עיתונים ויודעת שאכן האנשים האלה ישנם.
הסיפור מתמקד ברפי ביטון ראש ארגון פשע ובקארין - בחורה צעירה ותמימה, שאין לה נגיעה לעולם המסוכן של רפי ולו במעט.
בכל זאת דרכיהם מצט

ספר שמתחיל בצורה מסתורית. רונה גיבורת הספר נכנסת לביתה ומגלה גבר זר עם פרצוף זועף וחתך מעל הגבה יוצא מחדר האמבטיה שלה. אחר כך הם נפגשים עוד כמה פעמים במקריות או שלא בבניין המגורים של רונה או בסביבתו.
בסופו של דבר הם נכנעים למשיכה ההתחלתית שיש ביניהם. סקיי מנשק אותה ומכאן כבר אין דרך חזרה. אבל מתוך חוויה קשה שחוותה כנערה רונה מרגישה שהיא לא יכולה לתת את כל כולה וגם סקיי לא מתמסר ולא מתחייב ולעיתים

לאאא לפספס את הספר הזה חברים הוא מעולה ולא תצליחו להניח מהיד לשנייה

*מיני ספויילר בהמשך*
האמת, זה ספר לא טוב, כלומר הוא ממש טוב בלשמור על בינוניות לאורך כל הספר. איך זה בא לידי ביטוי?
הדמויות הרדודות: כל דמות מרגישה כמו שכפול אחת של השניה, גברים ונשים. אין עומק, אופי, מורכבות, אלא רסיסי ביוגרפיות (די זהות) וביטוי של תחושות. לא הצלחתי להתחבר לאף דמות
הכתיבה:אני לא אוהב סגונות כתיבה עם דימויים על גבי דימויים אבל פה זה כאילו הלך לקיצון השני. הכתיבה כל כך פשוטה

אם ברצונכם לפגוש גיבור בלתי שגרתי על רקע נופי המדבר היפים של ארץ ישראל זהו הספר בשבילכם. טיראן הוא רוח חופשית, או אם תרצו החול הנודד בכבודו ובעצמו. מצד שני, הוא שוטר. איכשהו זה נשמע שיש בו שני צדדים מנוגדים, אך שרון בכתיבה יפה ומותחת סדרה ושילבה הכל לכדי אישיות כובשת.
גם ברוני יש צדדים מנוגדים, מצד אחד היא מצטיירת מהרגע הראשון כבחורה עצמאית וחזקה, אם כך למה שבחורה כזו תדרש לברוח/ להתחבא, עם מה א