*מיני ספויילר בהמשך*
האמת, זה ספר לא טוב, כלומר הוא ממש טוב בלשמור על בינוניות לאורך כל הספר. איך זה בא לידי ביטוי?
הדמויות הרדודות: כל דמות מרגישה כמו שכפול אחת של השניה, גברים ונשים. אין עומק, אופי, מורכבות, אלא רסיסי ביוגרפיות (די זהות) וביטוי של תחושות. לא הצלחתי להתחבר לאף דמות
הכתיבה:אני לא אוהב סגונות כתיבה עם דימויים על גבי דימויים אבל פה זה כאילו הלך לקיצון השני. הכתיבה כל כך פשוטה, כאילו מישהו מתמצת לך את הסיפור.
העלילה: כבר קראתי הרבה ספרי מתח שלקו בפרמטרים חשובים שהופכים ספר לספר טוב, אבל חלקם מפצים באמצעות נתיבי העלילה, בין עם במהפכים או טוויסטים או הפתעות. פה, גם זה לא קורה. הפתרון נתחש באמצע הספר באופן כזה שאתה בטוח שמדובר בניסיון של הסופרת לזרוק אותך לכיוון מסוים בשביל לחשוף סוף אחר, אבל לא. פשוט לא. הסייפא של הספר בכלל הזוי מופרך ולא קוהרנטי לאף פריט אינפורמציה שנחשף ב312 הדפים שקדמו אליו.
ספר שלא אזכור שקראתי אחרי חמשת העמודים של הספר הבא שאקרא...







