הוצאה לאור›יד יצחק בן-צבי

כולנו למדנו בבית הספר על העלייה הראשונה שהחלה בשנת תרמ"ב (1882). אבל כל מי שלומד מעט היסטוריה יודע שהיו עלייות רבות של יהודים במאה ה-18 וה-19, ואף שנים רבות קודם במהלך כל שנות ימי הביניים (כמו עליית בעלי התוספות מצרפת, עליית הרמב"ן, מגורשי ספרד במאה ה-16 ועוד רבים וטובים). רבים ניסו להסביר מה מייחד את העלייה הראשונה, ומה נותן לה את זכות 'הראשונים', והצד השווה שבהן: הזיקה של העלייה הראשונה לתמורות

בשלושה כרכים עבי כרס אלו מעלה בפנינו המחבר על ידי חקירה ביקורתית ומדעית למהדרין את משנתו של האר"י.
כתבים ישירים של האר"י הם מעטים ולפיכך זוכים לחקירה מקפת כתבי "יד שניה ושלישית" שהעלו על הכתב תלמידיו של האר"י ששמעו את תורתו פה לאוזן ממנו בצפת וגם כתבי תלמידי תלמידים ששמעו את תורותו של האר"י רק מכלי שני ולא באופן ישיר.
כדוגמא לכתב יד כלי ראשון לחקר קבלת האר"י אפשר לציין את ספרו של ר' חיים ויטל 'ע

סיימתי את החלק הראשון, ועליי לציין שבדילוגים לא מעטים. בתור בלשן חובב, שמעריץ את עבודתו של בן יהודה מהבחינה הבלשנית של דיבור בשפה שחצי ממילותיה לא קימות. למעשה הספר פחות ידידותי לקורא חובב הפרוזה ומבקש יותר להתחבב על החוקר ועל אדם בעל ידע רחב מאד באשר לתקופה עליה נכתב בספר. במקום לקרוא על חיבוטיו של בן יהודה באשר לשיקום השפה העברית ויצירת מילים חדשות, מצאנו פרשנויות וכרונולוגיות של מאמרים אותם כתב

מעשה בבחורים חרדים ממוצא ספרדי שבאו להיבחן לישיבה אשכנזית. כשנשאלו הבחורים מדוע הם רוצים ללמוד דווקא בישיבה זו הם ענו שהם לא רוצים ישיבה ספרדית. גם אנחנו לא, השיב המראיין והודיע להם שהם לא התקבלו.
הלצה זו, אותה מביא ניסים ליאון בספר "חרדיות רכה", ממחישה את הפרדוקס של הקיום החרדי – מזרחי. החרדים המזרחים שואפים בכל מאדם להתקבל על ידי חברה שבאופן ממוסד, שיטתי ומתמשך מרחיקה אותם. הרחקת ואפליית המזרחי

לא מרגש אבל מעביר את האוירה של התקופה (שנות החמישים) בארץ. נחמד לא יותר