מחקרה של רות קרק על יפו בשנים 1917-1799 מתבסס על שיחזור היסטורי וגיאוגרפי, על-פי ראיות תיעודיות ומתוך נקודת-מוצא פרטנית.
נעשה בו ניסיון לניתוח התהליכים שפעלו במרחב ובזמן, וליצירת סינתזה, מתוך הדגשת פעולות-הגומלין שברמות השונות שבין ההיבטים הפוליטיים, דימוגראפיים, חברתיים, כלכליים ומרחביים וראיית העיר כחלק ממערכת כללית יותר.
על אף הטווח הקצר של תקופת הזמן שנבחרה למחקר הרי זו תקופה חשובה להבנת התפתחותה של יפו על שום התמורות הגדולות שנתחוללו באותה תקופה בעיר זו, שכן היא נעשתה מרכז להתרחשויות ולשינויים בארץ-ישראל כולה.