ביקורת ספרותית על חרדיות רכה - התחדשות דתית ביהדות המזרחית מאת נסים ליאון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 במרץ, 2011
ע"י אבי פיקאר


מעשה בבחורים חרדים ממוצא ספרדי שבאו להיבחן לישיבה אשכנזית. כשנשאלו הבחורים מדוע הם רוצים ללמוד דווקא בישיבה זו הם ענו שהם לא רוצים ישיבה ספרדית. גם אנחנו לא, השיב המראיין והודיע להם שהם לא התקבלו.
הלצה זו, אותה מביא ניסים ליאון בספר "חרדיות רכה", ממחישה את הפרדוקס של הקיום החרדי – מזרחי. החרדים המזרחים שואפים בכל מאדם להתקבל על ידי חברה שבאופן ממוסד, שיטתי ומתמשך מרחיקה אותם. הרחקת ואפליית המזרחים (והכוונה כאן ליוצאי ארצות האיסלם וצאצאיהם החיים בישראל) בחברה החרדית הינה תופעה ידועה ומוכרת. רק לפני חודשים מספר רעשה הארץ על פרשת בית הספר בית יעקב בעמנואל ומדי פעם שבים ועולים לכותרות סיפורים על אפליה ועל קיפוח.
אברכים חרדים ספרדים חשים 'מוקצים מחמת מוצא' בחברה החרדית (עמ' 62). הם טובים לענייני חול כמו תמיכה פוליטית וארגון כנסים אך מוקצים לענייני קודש – שידוך, שיטת לימוד, ועוד. הזרוע הפוליטית של המגזר החרדי מזרחי, תנועת ש"ס, קמה על רקע אפליה זו. אולם למעשה נמנעת המפלגה מלהציף מאבק פנים חרדי אל השדה החילוני שמא תיפגע איצטלת חרדיותם.
לא תמיד היו אלה פני הדברים. כמו התנועה הציונית, גם החרדים פנו, לאחר השואה, ליהודי ארצות האיסלם וצירפו אותם לשורותיהם. בשני המקרים הדברים נבעו מאובדן עתודות בעקבות השמדת יהודי אירופה. בעשור הראשון לאחר השואה הייתה השתלבותם של המזרחים בעולם החרדי שוויונית יותר. אולם עם הזמן, כשפרויקט 'שיקום' החברה החרדית תפס תאוצה, גבהו החומות. החרדים המזרחים מצאו עצמם, לעיתים קרובות, מחוץ לאותן חומות. הם הפכו מפתרון עבור החברה החרדית, לבעיה. קבוצה שזקוקה לפטרונות אשכנזית על מנת להיות חרדית באמת.
אפליית המזרחים בחברה החרדית איננה מוקד ספרו של ליאון אולם זהו הטריגר לתהליך מרתק אותו מביא ליאון – היווצרותו של קו תפר בין החרדיות לחברה הכללית. קו תפר, או בלשונו של ליאון – חרדיות רכה, שבו מתחרדים וחרדים מזרחים מוצאים את מקומם ומהווים בו קבוצת הובלה.
החרדיות המזרחית הפכה לנושא פופולארי במחקר בעשר השנים האחרונות. מדף הספרים על תנועת ש"ס, הרב עובדיה יוסף ועל הפוליטיקה הפנים החרדית כבר גדוש. עיקר הספרים והמאמרים עסקו בשאלות של הגות פילוסופית, חוק, שלטון ופוליטיקה. מחקרים קודמים עסקו בהשפעת החרדיות המזרחית על כלל החברה הישראלית אולם מיעטו לנתח את התהליכים הפנימיים בתוך החברה המזרחית הדתית.
ליאון מפנה את המבט פנימה. אין הוא דן בזרוע הפוליטית ש"ס ודיוניו בהגותו של הרב עובדיה או במתחים בין אשכנזים למזרחים בחברה החרדית תופסים מקום שולי בספר. עיקר ההתרחשות היא יחסי הגומלין בתוך בתי הכנסת המזרחים בין חרדים, חוזרים בתשובה, דתיים ואלה המכונים מסורתיים. בכלים של אנתרופולוג מעלה ליאון קונפליקטים, מתחים, השפעות הדדיות ותהליכי שינוי המתרחשים במקום בו יהודי דתי מבלה חלק לא מבוטל מזמנו.
מהו אותו קו תפר שליאון מכנה חרדיות רכה? לידתו בדחיקתם של חרדים מזרחים מעולמה המסוגר של החברה החרדית. עולם שהזמין אותם להצטרף אליהם אך מיקם אותם בשוליים. בשל כך פנו בני תורה מזרחים אל קהל שנמצא מחוץ למובלעת החרדית ותפשו שם עמדות הנהגה דתיות. ליאון מתאר דוגמאות רבות של חרדים מזרחים שעברו להתגורר בשכונות חילוניות, השתלבו בבית הכנסת השכונתי, והחלו להנהיג בו תהליך של שינוי. במקום הזה, בפנייה לציבור לא חרדי, נמצאים חרדים מזרחים בעמדת יתרון על פני החרדים האשכנזים הסגורים בד' אמותיה של חברת הלומדים.
השיח הפופולארי, ובמידה פחותה גם חלקים מהשיח האקדמי, התייחסו להתפשטות החרדיות המזרחית בעזרת מסגרות חשיבה מקובעות. על פיהם התפשטותה של החרדיות המזרחית נובעת מתוכנית מובנית של תמנון רב זרועות ושמו ש"ס. תמנון זה שולח את השפעתו לריכוזי עוני ומצוקה, ובשל היעדר התקווה של המזרחים העניים בפריפריה, הם נענים לקריאה ונכנסים תחת השפעתה של המפלגה. כך, במחיר כמה דרשנים בבתי הכנסת ובהחזקת רשת חינוך קונה תנועת ש"ס את קולותיהם של ההמונים. ניתוח זה מאפשר לאנשי 'שמאל' חברתי להכריז שבעזרת הרחבת השירותים החברתיים אפשר לייבש את הביצה שממנה ש"ס ניזונה.
ליאון מחלץ את הסיפור הזה מהמסגרת הפוליטית והמטריאלית שבה הוא מתנהל. דבר ראשון הוא אינו מתמקד במה שנראה כפריפריה הקלאסית – עיירות פיתוח מרוחקות. מחקרו נערך בעיקר בבתי כנסת באזור המרכז (גם אם חלקם מרוכזים בפריפריה של המרכז – דרום תל אביב). מעבר לכך, העניין הכלכלי כמעט ואינו מופיע. לא המצוקה החומרית היא המביאה את החרדים הלא מזרחים אל קו התפר המכונה חרדיות רכה. ליאון גם מראה שלא תמנון רב זרועות הוא השולח חרדים מזרחים אל השכונות. הם אינם שליחיה של אף מפלגה ורבים רואים בפוליטיקה מלה גסה. ש"ס אומנם יוצאת נשכרת מפעילותם אך היא איננה הגורם המפעיל והמשלח. הם מגיעים על דעת עצמם, כתופעה הצומחת מלמטה ולא מאורגנת מלמעלה. ש"ס היא הגורם שלעיתים קוטף את הפירות משינוי עומק רחב שמתרחש בעשרות מקומות במקביל.
ברבים מהמקרים החרדים המזרחים מוזמנים לכהן בתפקידי רבנות בבתי הכנסת של משפחתם או של הוריהם. בתי כנסת שהמוביליות החברתית ומעבר הדירה המתלווה אליה, כמו גם תהליך החילון, מכרסמים במספר המשתתפים שם בתפילה. הרבנים חרדים המזרחים מצליחים למלא שוב את הכיסאות הריקים בבית הכנסת. אם זה בזכות דרשות כאריזמטיות שהם נותנים שם ואם זה בעזרת הקמתו של כולל עבור צעירים חרדים ממוצא מזרחי. השינוי שמתבצע בבית הכנסת הוא איטי. יש בו השלטת תפיסת העולם החרדית על גבי בית הכנסת הותיק. יש בו את המעבר מדתיות שמסתמכת על מסורת אבות ונוהגים לדתיות שמסתמכת על פסקי הלכה כתובים.
ליאון גם מחדש שהמזרחים הלא חרדים אינם גורמים פאסיבים עליהם מתבצעת מניפולציה. במקרים רבים החלחול של החרדיות אל בתי הכנסת הללו נתקל בהתנגדות. רבים מהמזרחים הלא חרדים רואים את החיוב שבמגמה זו אולם לא מעט מבין המתפללים הותיקים עומדים על שלהם. בשם שימור המסורת הם מתנגדים להקפדה יתירה, לריקודים החסידים המיובאים ועוד (עמ' 136). המציאות איננה של חדירה חרדית הולכת וגוברת אלא היא מורכבת מכיפופי ידיים בין החרדים לבין משמרי המסורת. בניגוד לתיאור הפופולארי, הדתיות המזרחית איננה תמיד דתיות נינוחה ויש לא מעט דתיות מתוחה.
אחד האמצעים לפרק את המתח הזה הוא הדגשת מושג התשובה ותרבות התשובה. החרדיות האשכנזית – החרדיות הקשיחה בלשונו של ליאון - מזהה את עצמה כמחנה מוגדר וברור. אדם הוא חרדי או איננו חרדי. אדם לא חרדי יכול לגלות את האור ולעבור תהליך של המרה בו הוא משיל מעל עצמו את העולם הישן, מנתק את קשריו עם הוריו וחבריו ומצטרף אל חברת הלומדים. במעשה הזה מושלם תהליך התשובה והמצטרף עבר מצד אחד של המתרס אל צידו השני (אם כי, כמו שמצייו ליאון, בחברה החרדית האשכנזית הוא ישא איתו את גיבנת היותו חוזר בתשובה כל ימיו).
בחרדיות הרכה התשובה איננה מעשה המרה חד פעמי אלא תהליך מתמשך. החרדיות איננה מסגרת המגדירה מי בחוץ ומי בפנים. ישנו ספקטרום רחב של התנהגויות שנמצאות במרחק שונה מנוקדת היעד. אם החרדיות הקשיחה היא גדר שצריך לעבור אותה, החרדיות הרכה היא רכבת. זו רכבת ארוכה שכולם נמצאים על קרונותיה, אך המרחק שלהם מהקטר משתנה. כולם נמצאים כל הזמן בתהליך של נסיעה, של התקדמות, של חזרה בתשובה. התשובה מלווה את החרדי המזרחי בכל יום ובכל שעה. הוא חוזר בתשובה ומחזיר בתשובה כל הזמן. המזרחי שאינו חרדי אינו עובר תהליך של המרה לחרדיות אלא תהליך של 'התחזקות'. הוא תמיד היה שם, הוא רק נע קדימה בתוך הרכבת., מקומה המרכזי של התשובה הופך אותה, בלשונו של ליאון, "מעיקרון גיוס לדרך פרשנות" (עמ' 163).
חרדיות רכה הוא ספר חשוב ומחדש לא רק בנושא הנסקר אלא בעצם הגישה אל שורשיו בשטח. חלק מהפרדוקסים שעולים מהקיום החרדי מזרחי נותרו עדיין בלתי פתורים. העיקרי שבהם הוא סיבת תחושת הנחיתות של החרדים המזרחים כלפי החרדים האשכנזים והרצון שלהם להתדפק שוב ושב על דלתותיהם של מוסדות שאינם מקבלים אותם. עיקרון ההכלה שמעמיד את התשובה במרכז לא רק מאפיין את הקיום בחרדיות המזרחית אלא יש בו פוטנציאל גם למקם אותה בעמדה עליונה על החרדיות האשכנזית. אם החרדי המזרחי החי בחברה חרדית אשכנזית מרגיש עצמו "מוקצה מחמת מוצא" הרי העמדת התשובה כעיקר (ולא את לימוד התורה כפי שעושים זאת החרדים האשכנזים) מעמידה אותו במקום שצדיקם גמורים אינם עומדים.
התשובה (יחד עם התפילה והצדקה) יכולה להעביר את רוע המוצא.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ