הוצאה לאור›לילך

וואו. זוכר אותו מהילדות. לא ראיתי אותו שנים. יהיה מאד מעניין לעלעל בו שוב. אכן נוסטלגיה.

נדב

מהספר:

בשנת הריב בחודש העצה,
בצריח זה שדמיונו כחדר,
אני אנדריאס, נפש רצוצה,
אני אנדריאס, שה אובדה מעדר,

הרחק מעיר-ומתים וקול המון,
בהיות הדמי בגרון הבכי כעצם,
בעוד ידי מכה בפעמון
ובי עצמי מכה ענבל העצב,
אמרתי שיר.


והשירים האלה של יוסי גמזו נוגעים.

הספר הראשון שלא נתן לי לישון..

ספר נחמד