צ'יאה היתה חמקנית עד להדהים, נעלמת כחלום וכמוהו אף בלתי-ממשית. מאז היתה חתולת-הבר לאם, נתחדדו חושיה עד מאוד, והיערן נאלץ לדחות את מרדפו אחריה. עם לילה – לאחר יום-הציד, היתה צ'יאה מצטנפת סביב גוריה ושומרת עליהם. זריזותה ותבונתה הבטיחו את גידולם עד ליום שבו יוכלו להתמודד לבדם עם העולם המקיף אותם. היא ליקקה את 'אפור' המכורבל לצידה, ליטפה...