הוצאה לאור›התחנה

להעביר את חג הביכורים בקריאת ספר ביכורים זה סנכרון. וכשספר הביכורים הוא כזה משובח - זה לגמרי בונוס.

הסיפור מביא את סיפורן של שתי נשים: נורית ותמר. בערב חורפי אחד, גשום וסוער הגורל יחבר ביניהן בתרחיש שאף אחד לא היה רוצה להיות בו. שתי הנשים שלכאורה אין ביניהן כלום מן המשותף, ומצד שני הן כמו תמונת מראה האחת של השנייה.

נורית מעולם לא התגברה על גירושי הוריה, לא סלחה לאביה על שעזב לארץ אחרת והקים מ

עוד מספרו הראשון עוזב הולך של עידו חפץ ספר ביכוריו בהיותו ביכורי (מוזמנים לקרוא סקירה שלו גם כאן אצלי בדף ) מעצם כתיבתו של עידו שהיתה לי בוגרת עמוקה , וחכמה , אשר בצידה התפרצויות רגשיות שמופיעות ברגעים הנכונים ומותירות חותם בלב ליבו של הקורא , לא בכדי גם זכה בו בפרס שר התרבות להוצאה לאור של ספר ביכורים.
ולכן לא היה לי כל ספק שכשיצא ספרו השני למה לא אמרתי לא , רומן נוקב ומטלטל העוסק בשתיקה , ב

מה היה קורה אילו הקבינט הישראלי היה מתכנס ומנחה את צה"ל להתכונן לכיבוש סין, במהלך שייצא לדרך בעוד שנה. השאלה הזו מופיעה בספר חדש מאת פרופסור עזר גת, "התיאוריה של המלחמה" (הוצאת הקיפוד והשועל, 2025), שבו ביקש לדון בשאלה האם נוכח התמורות ההיסטוריות ששינו וישנו את פני שדה הקרב, ישנה, או יכולה להיות, תיאוריה כללית לניהול המלחמה. התשובה הקצרה היא שכלל לא בטוח, אבל זה לא פוטר אותנו מלנסות.

אם היעד הזה

נגיד שאתם מעריצים איזו דמות הרבה שנים. ויום בהיר אחד אומרים לכם: "שומעים? - לא היה ולא נברא. אין ולא היה אדם כזה".
איך ממשיכים מכאן? מקבלים? מתכחשים?

זה בדיוק מה שקרה לשחר. היא מדריכה במוזיאון קטנטן בעמק, מוזיאון שלא זוכה ליותר מדי מבקרים. קבוצות חיילים בימי מורשת, קבוצות מאורגנות של פנסיונרים, או אנשי האזור הקשישים הנכנסים לחסות קצת במזגן המצנן את חום העמק הלוהט.
שחר הגיעה למוזיאון בתור חיי

מכתבים לפסיכולוג שלי הוא ספר הבנוי מתכתובת בין סהר, בת כמעט שלושים, לבין יאיר, הפסיכולוג שלה. אלא שהתכתובת היא חד צדדית. הקורא מקבל רק את הצד של סהר.
הספר הזה אתגר אותי. יש משהו בועתי וחד ממדי בצורת כתיבה כזו כשהקורא מקבל רק צד אחד. אבל במקרה הזה הסופרת דאגה למלא את הריק בעושר פרטים מצידה של סהר, ככה שהתקבלה גם תמונה מלאה לגבי יאיר.

היא בטיפול אצלו כבר שתים עשרה שנים, ומרגישה שהגיעה למיצוי. לא בה

יש בטיוטה משהו נוח. אולי נוח זו לא המילה המדויקת. מאפשר. המילה הזו מרגישה לי יותר נכונה. טיוטה היא מצב המאפשר שינויים, זה לא משהו קבוע ולא בלתי הפיך. משהו בארעיות שלה יכול לפעמים להעניק בטחון יותר מאשר משהו קבוע. היכולת לנוע ממנה ולתוכה נותנת מרחב וחופש. חופש התנועה.

אישה בת חמישים, גרושה ואם לשני בנים בוגרים שכבר לא גרים עימה מחליטה יום אחד למכור את הבית ולקנות ואן ישן. להלן: הטיוטה.
האד

בשעה שלוש לפנות בוקר דפנה שוכבת בחדרו של בנה התינוק שי. מולה ניצב ארון הבגדים המלא בדברי תינוק קטנטנים ורכים עם הדפסים מצוירים, ודפנה מדמיינת את תכולת הארון הזה בעוד כמה שנים: סווטשירטים, וג'ינסים משופשפים. אם רק היתה מכונת זמן שתטיס אותה לעתיד.
היא עייפה. כל הזמן כל כך עייפה.

כששי נולד היא רצתה לעשות את זה כמו שצריך (יש נוסחה כזו בכלל?) להתמסר לאִמָּהוּת במאה אחוז. אבל אף אחד לא סיפר לה על הטו

עוד מכריכת הספר בין המסדרונות ספר ביכוריה של ליז איזקסון משל הבחנתי במסדרון ארוך , אור חיוור ודמות קטנה שנבלעת בתוכו , שהפיח בי תחושה של בדידות , מה שירמז לי לבאות העלילה את הסוד והמסע הפנימי שימתינו לי בין דפי הספר .

בין קירות הפנימיה הישנים , בחללים הצרים של הזיכרון , נולדת שאלה אחת שמלווה את חיה של אלי : האם תוכל לסגור את דלת עבר חייה , או שהיא תמיד תישאר פתוחה קצת ? ...

בכתיבה רגישה ,

את הספר מקסיקו של רינת שניידובר קראתי יומיים אחרי תחילת המלחמה עם איראן בדיוק בשבת שהיינו אמורים להיות על המטוס בדרך חופשה מעבר לים . אז אומנם טיסה לא היתה לנו וחשבתי שמקסיקו הוא בדיוק הספר המדויק עבורי כדי לחוש ולהריח הכי קרוב את ניחוחותיה של חו"ל .
חוץ מזה שהקריאה בשקיקה והנאה בו עזרה לי לשכוח לכמה שעות את האכזבה שהיתה לי , ואף לצלוח רגעי מתח ולחץ של המתנה לאזעקות בקריאה של בריחה דרך סי