הוצאה לאור›טורקיז

קראתי את כולו ביום אחד.
כבר קראתי את "רעל מתוק" של הסופרת הזאת, ומה שלקחתי מרעל מתוק זה שהכתיבה שלה טובה.
אז כשראיתי בספרייה את כל הסדרה הזאת, שהיא סדרת מאפיה, ותהיתי אם לקרוא כי בדרך כלל משהו בסדרות האלה שהכריכות נראות דומות עובר אצלי כמשהו זול ולא איכותי - רק זה שהבנתי מי הסופרת וכבר קראתי ספר אחד ממנה, שיכנע אותי לתת צ'אנס.
ואני שמחה לבשר שנהניתי מאוד, למרות שזה רומן הביכורים של הסופרת הזאת

זה קשה לכתוב על הספר הזה, כי זה מרגיש שיש בו הרבה טעמים שונים.
במהלך הקריאה בו הוא הזכיר לי הרבה ספרים שונים, האפלה של הספר הזה, הביתיות של הספר ההוא, והאירוטיות של האחר.
למרות שהנושאים הכבדים של הספר, התאבדות ואובדן, הרס עצמי ונזק עצמי, התמכרויות - זה פשוט לא הרתיע אותי.
ואני מציינת את זה כי פחדתי מהספר הזה משום מה, ובסופו של דבר לא היה לי קשה לקרוא אותו בכלל, להפך, ישבתי על הספה במשך עשר שעות

אהבתי את הספר הראשון, אבל הספר הזה היה מאכזב.
ההתחלה הייתה בסדר, מצאתי בה הנאה כלשהי, להיות רוב הזמן עם שתי הדמויות בדירת הסטודיו של לינה (הדמות מהספר הקודם), היה נחמד.
אבל איפשהו בערך בחלק שבו הסמאט התחיל, הפסקתי ליהנות מהספר הזה.
אני חושבת שהספר הזה ניסה לעשות הרבה דברים דומים למה שנעשה בתרמית האהבה הספרדית, אבל הוא עשה אותם גרוע.

למשל בתרמית האהבה הספרדית יש משהו שיכול להיחשב מעצבן מאוד,

ספר מקסים, על ילדה שאומרת שהיא באה מהכוכבים ומקרבת בין שני אנשים.
בעיניי זה בעיקר ספר פרוזה, אבל זה בסדר לקרוא לזה רומן רומנטי, כי זה באמת מאוד רומנטי איך ששני האנשים האלה מוצאים את עצמם דואגים ביחד לילדה, וזה כמו שני הורים.

אז ילדה מופיעה בחצר של דוקטורנטית בשם ג'ואנה, שמכנים אותה ג'ו, וזאת הסצנה הראשונה בספר.
כל האווירה של הספר, מאוד מיוחדת, מכיוון שג'ו חוקרת ציפורים, והשכן שלה הוא בעל חווה

גלגלתי עיניים רוב הספר כי היו קטעים שכבר קראתי בכל כך הרבה ספרים מהז'אנר וזה כבר די נמאס עליי. למרות זאת, הסיפור עצמו היה סיפור מעולה כי הוא נוגע בנושאים רציניים וחשובים. מאוד התחברתי לשתי הדמויות, הרגשתי אמפתיה לשתיהן בצורה שונה לחלוטין. זאנדרס מוצג תחילה בתור דמות יהירה, סוג של פלייבוי, ספורטאי טיפוסי לכאורה. בהמשך הסיפור אנו מגלים שהדמות שלו בנויה מרבדים שונים לחלוטין מהמוניטין שלו. סטיבי מוצ

איזה כיף לקרוא ספר נוסף על מערכת יחסים לא קונבנציונלית!!
אני תומכת מאד בספרים הללו, כי בעיני חשוב לנרמל מערכות יחסים כאלה. ספרים הם כלי חשוב בתהליך הארוך של שינוי הנורמות החברתיות.
קראתי המון ספרים רומנטיים שבהם הקונפליקט העיקרי הוא הבחירה בין שניים (או יותר) גברים. זה תמיד מאד מתסכל אותי, ולא ברור לי למה אי אפשר לפתור את זה בדרך 'יצירתית' של 'גם וגם'...
...אז כפי שכתבתי - אהבתי מאד את העלי

3.5/5 כוכבים.
״תיתני למישהו אחר לגעת בך, ג'ולס, ותגלי שאני יכול בקלות לקחת חיים של מישהו ממש כמו שאני יכול להציל אותם.״

מפני שנורא נהניתי משני הספרים הראשונים בסדרה, בעיקר ממשחקים מעוותים, התרגשתי ממש לקרוא את הספר הזה, במיוחד כי הטרופ שלו הוא מאויבים לאוהבים, שזה הטרופ האהוב עליי.

ג'וש צ'ן, אחיה של אווה, שהכרנו עוד משני הספרים הראשונים הוא דמות מעניינת נורא. הוא שנון, מצחיק ומעלה חיוך על ה

״מרגע זה את שייכת לי. אף גבר אחר לא ייגע בך. אם מישהו יעשה את זה... אני מכיר שבעים ותשע דרכים להרוג אדם, ואני יכול לגרום לשבעים מתוכן להיראות כמו תאונה. מובן?״

אם יכולתי לקרוא את הספר הזה שוב בפעם הראשונה למשך שארית חיי, הייתי בחורה מאושרת.
הספר הזה היה כמה רמות מעל, אהבתי אותו הרבה יותר מאת הספר הראשון, זו הייתה פשוט קריאה טובה.
שמעתי שהספר הזה היה האהוב על אנשים רבים מתוך כל ספרי הסדרה, ואפ

הספרים האלה נקראים כל כך בקלות.
קראתי ממנו שלוש מאות עמודים היום, וזה בהחלט לא משהו שקורה לי עם ספרים אחרים.
אני לא יודעת למה אבל כבר סוג של החלטתי אחרי הספר הראשון, שכל הסדרה הזאת הולכת להיות ממש קלה לקריאה, וזאת כמובן מבלי שלקחתי בחשבון תכנים אפלים שאולי יופיעו בהמשך הסדרה.

האמת היא שהספר הזה יכול להיות קצת משעמם.
הסיבה פשוטה מאוד, יש כאן אגדה מוכרת - היפה והחיה, רק שהחיה הוא מאפיונר אכזרי