הסקרנות בנוגע לנפש, נבכי הנפש, מבנה הנפש - זוהי לא רק סקרנות גרידא, זוהי סקרנות הקשורה בלא מודע. בעצם, מהי נפש האדם? כיצד היא נבנית, נוצרת, מתקיימת? פרויד התייחס אל הנפש עוד מתחילת הוראתו, כבר בפיתוחיו הראשונים, כאל משהו אשר יש לו מבנה וצורה פונקציונלית הקשורים בשפה. לא רק בשפה, אלא גם בגוף. המפגש הזה בין השניים - שפה וגוף, יש בו משהו הקשור אל האופן בו אנו בעולם - כל אחד באופן הייחודי לו. שפה וגוף, הרי כך גם כותבים - עם הגוף.

"על שמות-האב" מאת ז'אק לאקאן

על הכריכה האחורית של ספרון קצרצר זה, כותב ז'אק-אלן מילר (תלמידו של לאקאן) - "ריבוי זה, מניין? הוא אינו פגאני, הוא בתנ"ך. זב שמדבר מתוך הסנה הבוער אומר על עצמו כי אין לו שם אחד בלבד. יהי זה ברור: לאב אין שם פרטי. אין זו דמות, זוהי פונקציה."

דיי בתחילת הטקסט, אומר לנו לאקאן - "לדבר, הרי זה כבר להיכנס לתוך הסובייקט, לתוך הנושא של ההתנסות האנליטית. אכן, זו הנקודה שבה ראוי להציג תחילה את השאלה - מהי המילה, כלומר הסמל?"

מהו הקשר בין האב ושמותיו ובין השפה, או המילה? מה אנחנו יכולים ללמוד על כך בנוגע לתרבות, היצירה והספרות? ואיך זה קשור לחדר הטיפולים?

מוזמנים להעלות תהיות ומחשבות על כך.

זה הספר >>
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=219982

בסמינר 11, מדבר לאקאן, אחד מגדולי הפסיכואנליטיקאים וממשיכי פרויד, את הדברים הבאים:

"ובאשר לשאר, היחס המיני נמסר לסכנות שדה האחר. זה נמסר להסברים אשר ניתנים לו. זה נמסר לאישה המבוגרת אשר - אין זה משל חסר פואנטה - דפניס חייב ללמוד מה עליו לעשות כדי להתנות אהבים."

סיפורם של דפניס וקלואי (חלואה) הוא סיפור אהבה ממיטב הקלאסיקה היוונית אשר נכתב על ידי לונגוס, והיה ידוע ונפוץ בתקופת הרנסנס. מוזמנים לקרוא את הגרסה העברית הקצת קשה להשגה לצד פרקים 14-15 בסמינר 11 של לאקאן.

דפניס וחלואה, מאת לנגוס >> https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=19342

סמינר 11, לאקאן >> למי שיש חשבון Scribd -
https://www.scribd.com/document/46549266/Lacan-Seminar-XI-Four-Fundamental-Concepts-0393317757

אומנם זה לא ספר על פסיכואנליזה, או קשור באופן ישיר אליה, אך ספרה של מיכל זמורה-כהן בשם "מסע מוזיקלי עם שופנהאואר" הולך יד ביד כמעט עם תורתו של פרויד. במיוחד בגישה כמעט לאקאניאנית להגדרה של המוזיקה כ"מה שבין לבין הצלילים" והאפקט שלה על המאזין. אולי זו הזדמנות טובה לקחת רגע ולדבר על הקשר הזה שבין המוזיקה והטיפול, וכיצד השניים מתכתבים ביניהם. מוזמנים לקרוא ולהגיב :)

לינק לספר -
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=975160

'כל השירים' מאת קוואפיס / "המשורר וההזייה" מאת פרויד
לינקים לקריאה מופיעים ב"קישורים רלוונטיים".

כפתיח לדיון על הקשר בין פסיכואנליזה וספרות, אני מציע לקרוא את שני אלו זה לצד זה. נתמקד בעיקר בשירו של קוואפיס "חומות", הפותח את הספר.

פרויד מציע לנו לחפש "נבטים ראשונים של פעילות פיוטית כבר אצל הילד", ועוד אומר ומוסיף כי "כל אדם הוא משורר בליבו". אך מהו משורר? מהי פעולה פיוטית? מה עושה המשורר שמשותף הן לילד והן לאדם הבוגר, באשר הוא? פרויד מספר לנו שהמשורר יוצר עולם של דמיון אשר אליו הוא מתיחס בכובד ראש גמור, הוא משקיע בו אף גם מפרידו מעולם המציאות, ודרך כך הוא מזכיר לנו שהמילה "משחק" היא גם ציון ל"מחזה", ליצירה פיוטית. אך זהו רק קצה הקרחון, תחילת ההבנייה של מבנה הנפש ומרכיביו במאמר.

אני מזמין אתכם לקרוא ולתהות יחד בקבוצה על מהו הקשר הזה בין השירה, או הספרות, ומבנה הנפש של האדם בפסיכואנליזה. ונתחיל באמת בשאלה - מיהו המשורר ומהי הפעולה הפיוטית בשיר "חומות" של קוואפיס.