|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אוריינות:
אתם מגיעים למפקדה של אוריינות.
תראו את רגע הגעתכם, את הרגשותיכם וכו'.
המדריכה שלכם, מוריה, שולחת אתכם למעונות שלכם ואומרת לכם שבבוקר המבחנים יתחילו.
בפרק הזה אתם תעברו את המבחנים של הפלג עצמו.
לאורך הפרק נמסור עוד פרטים בנוגע למבחן, ואתם תצטרכו להגיב בהתאם.
כרגע, תתחילו במה שאמרנו.
כשכולכם תסיימו, נוסיף פרטים.
מקוות שהבנתם:)
בהצלחה!
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מוקפת בהרבה אנשים, שלבושים בכחול, ואנשים שלבושים בבגדים אחרים, כמוני. אני מסניפה חזק את ריח הספרים שנמצא בכל מקום, ומתכת..
מעולם בחיי לא ראיתי כל כך הרבה ספרים, חוץ מאשר בבית הספר אולי.. בחיי לא ראיתי מחשב בחיים האמיתיים, רק בספרי הלימוד, ותמונות אולי.
אנחנו עולים במדרגות השיש בצעד אחיד ומהיר, אני מעבירה את ידי על מעקה העץ המבריק הזה, ואז על הקירות שמסדרון, קירות שמכוסים בקטיפה כחולה.. זה כל כך רך בחיי..
אני מרימה את המבט וקולטת שהלכנו הרבה, הרבהה מסדרונות ארוכים, אני יודעת שייקח לי הרבה זמן להתרגל למקום, אני בטח אלך לאיבוד כמה פעמים,
אני מוכרחה להרים את קצוות שמלתי, אחרת אפול, פשוט מראה מגוחך.
הרבה דיוקנים של מנהיגים ובעיקר של ג׳נין, תלויים לאורך הקירות.
אנחנו מגיעים לדלתות מבריקות ואני רואה את השתקפותי, אני לרגע רוצה להסית מבט כי התרגלתי שזה לא נאות, אבל זה פשוט מהפנט מידי..
עוברים מספר רגעים עד שמוריה מעירה לי שאני צריכה להכנס כבר, אני מתנערת וחוזרת למציאות.
המעונות אממ.. הרבה כחול.. מיטות קומותיים פשוטות, מצעים כחולים, כריות עם הסמל של אוריינות..
ושטיח גדול שמתפרס לאורך כל החדר העגול הזה, התקרה היא פשוט מראה ענקית, וגם שעון דיגיטלי מהבהב בצבעים מתחלפים.
אני מתביישת לדבר עם חברי לפלג בנתיים. אז אני פשוט תופסת מיטה, את הקומה העליונה אני לוקחת, משום מה גובה נותן לי יותר בטחון.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
טשטוש הבהלה שלי דוהה לאיטו רק כשאני נמצאת בפלג אוריינות. עם כל לחץ הפרידה והבחירה שלי לא התעסקתי בפרטים שוליים כמו הדרך לשם והאנשים שסביבי. הייתי עסוקה בדבר הרבה יותר חשוב.
בשמיים.
ככה הבנתי שהגענו לבניין. בתוך בניין אין שמיים. רק מתכת ועץ ובטון. למען האמת, אני די אוהבת בטון. אבל פה הבטון מכוסה בקטיפה כחולה. אני בקושי מתאפקת לגעת בה, למרות שאני מבחינה מזווית העין בכמה מועמדים שלא עמדו בפיתוי. פלג אוריינות מעריך תבונה ושאיפה להשכלה. אני לא בטוחה עד כמה מישוש נלהב של קירות מעיד על חוכמה.
אחרי שאני מבחינה בקטיפה הכחולה ראייתי מתבהרת. ראיתי טוב גם מקודם, כמובן. הראייה שלי טובה למדי. פשוט לא הייתי רגועה מספיק כדי שאוכל להביט בדברים באמת. התמקדות בפלג הוא הדבר החכם ביותר לעשות כרגע, וזו בדיוק הסיבה שבחרתי בפלג הזה.
אני רוצה לעשות את הדבר החכם הזה.
מלבדי ישנם עריקים נוספים. המפתיעות ביותר הן שתי נערות מפלג הקרבה עצמית. אחת מהן היא נערה אפורת עיניים ושמלה. על פניה נמתח קו שאולי אמור להיות חיוך אבל לדעתי הוא מריר במקצת. היא לא מפגינה התלהבות גדולה מדי אבל יש לי הרגשה שהיא בהחלט לא מאוכזבת. השנייה היא בעלת שיער בהיר ופשוט עם עיניים כחולות ידידותיות.
נראה שלא היה לפלג אוריינות יותר מדי ביקוש השנה. מעניין שיש עריקות רבות יחסית מהקרבה עצמית.
אני מרימה את ראשי כדי לעקוב אחרי מדפי הספרים. הם נישאים לגובה רב כל כך שאני חייבת לשאול את המדריכה שלנו, ששמה מוריה, איך מגיעים למדפים העליונים. היא לא עונה לי, אבל כעבור כמה צעדים אני מבינה. רוב חברי הפלג מביטים בצגי מחשב. ראיתי אומנם שני מחשבים עד הפעם הזו, אבל אחד מהם ראיתי פעמים רבות. האחד היה המחשב בו נשמר הפרוטוקול של כל משפט שאמי הייתה שופטת בו או כזה שאבי ייצג את אחד הצדדים. כיוון שאמי ואבי שופטים ומייצגים באותו בתחום הם עבדו באותו אולם, לכן יצא לי לראות את המחשב הוותיק פעמים רבות.
המחשב השני שראיתי היה מחשב המנתח את הפעילות המוחית של מקבלי סרום האמת. הוא התקלקל רק פעם אחת, לפני היום הגדול של המועמדים לפלג: קבלת סרום האמת והשאלות מול הפלג החדש שלהם. לא היה זמן להזעיק מישהו מאוריינות שיתקן את המחשב, אז אבא שלי הציע את עצמו. המחשב אומנם לא חזר לפעילותו המלאה עד היום, אבל זה בהחלט הספיק לאותה הבדיקה הדחופה.
זה רק מצטרף לדברים רבים אחרים שקשורים לאבא שלי. ההתנהגות שלו, הידע שלו.
העובדה שאין לו הורים.
אבל, אני מניחה שבמילא הספרים הגבוהים הם ספרים שאיש לא מעוניין בהם.
העלייה במדרגות השיש הממורקות מפסיקה את המחשבות שלי על פלג כנות, וטוב שכך. אם הייתי ממשיכה לחשוב על כל מה שעבר עליי בפלג כנות אחרי כמה זמן הייתי בוכה.
כן. אני אולי קשורה למשפחה שלי, אבל אני לא רכרוכית. בכל מקרה עדיף להם בלעדיי כרגע. גם להם מוטב לשכוח ממני.
הדלתות כל כך מבריקות מניקיון שרעד קל עובר בי. אני לא אדם מסודר במיוחד ואני גם לא חולת ניקיון, למרות כל מה שדורשים חפצים לבנים. אני לא חושבת שאוכל לחיות בפלג שמעריץ כל כך ניקיון. למעשה, קראתי פעם שיש חוקרים הטוענים שכל הסטריליזציה היא הגורמת לאלרגיות, כיוון שהגוף אינו חשוף לזיהומים הוא אינו מפתח הגנה חסינה דיה.
עוד משהו שיצטרך להשתנות.
החדר כחול מאוד והקיר החיצוני הוא חלון גדול עם וילון (כחול, אלא מה) דקיק. התקרה היא כמו מראה ענקית, ועוד לא החלטתי אם זה מרתק אותי או מציק לי בעין. הדבר שהכי הצחיק אותי היה הכריות עם סמל אוריינות, כאילו יש סיכוי שנשכח בטעות באיזה פלג אנחנו. אולי מרוב שדוחפים פה מידע לאנשים זה נחוץ.
אני מתלבטת אם לקחת את המיטה העליונה או התחתונה. בגלל שיש מספיק רווח בין התקרה למיטה אני מחליטה לקחת את העליונה. ככה גם לא דורכים עליי בדרך למטה.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הבטתי במדפי הספרים הארוכים בזמן שהלכנו. פעם היו מגיעים לשם עם סולמות וגלגלים.
מעניין למה יש ספרים כל כך גבוהים. זה משהו סודי ומרתק? אני מקווה.
ניסיתי לראות את שמת הספרים אך לא הצלחתי. רוב הספרים למעלה היו בצבע קודר אך נראה שהאבק החל להצטבר עליהם במיוחד.
חייכתי לעצמי, זה בטח מרגיז מאוד את מי שצריך לנקות אותם כל הזמן.
ראיתי את הקטיפה הכחולה וחקרתי אותה במבטי. אין שום טפר שלא במקום, שום תלאי. הלווי שידעתי איך הם עושים את זה. זה היה יכול לעזור כל כך בבית שלי.
נענעתי את ראשי. אני זוכרת אותו. אמא ואבא שלי תמיד הצליחו לעשות איזה שהוא פגם בווליון. לא גדול מידי כדי לתקן אך גם לא קטן מידי כדי שלא יציק לי בעיניים.
על שולחן המתכת הקר תמיד היה לפחות ספל קפה לא גמור אחד וקלסר מלא בדפים על המחקר שלהם. הם לא אהבו מחשבים משום מה. הם אמרו לי שאפשר להסיג הכל דרך המחשב, אבל בשביל המחקר שלהם הפושעים יצטרכו להגיע עד הבית. הם היו פרנואידים, כמה פעמים הם חקרו את האחים שלי? המון.
הגענו למעונות. או במילים אחרות, חדר גדול עם מיתות קומותיים וכחול. הרבה כחול.
הלכתי לאחת המיטות הנמוכות. אם תהיה שרפה- זה יהיה לזכותי, רעידת אדמה-עדיין. -פריצה-.. לא בטוחה. אולי.
ראיתי שמישהי עלתה לקומה השנייה במיטה.
"שלום," אמרתי בעיניים עצומות ושילבתי את ידיי מאחוריי ראשי בנוחות.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
(גם אני וגם נדי עלינו למיטה העליונה)
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אנחנו צועדים אל בניין עשוי זכוכית. אני מוקפת באוריינים. חלק מתלוננים על הדרך הארוכה, אבל עריק מאומץ לב אומר להם לשתוק. הוא לא יעבור את מבחן ההתאמה, אני חושבת לעצמי.
אנחנו מגיעים לספרייה. הספרים לבושים בכחול, נראה שהחליפו את הכריכות רק בשבילנו. ריח הדיו עולה מן המדפים של הספרייה בעודנו צועדים לעבר חדרי השינה. מעולם לא ראיתי ספרייה בעבר, כי בה״ע קריאה היא מותרות. אני מרגישה מאושרת, שייכת. מחשבים בכל פינה, שעון דיגיטלי שמראה מיקרו שניות, האוריינים שמקשקשים על הא ודא, על המצב הקיים, על המבחן... אני בוחרת לעשות את הדבר שאני עושה הכי טוב, צופה ומאזינה.
הקירות של המסדרון הראשי כחולים, כחול שמיים, הם מלאים בדיוקנים של ג׳נין מתיוס ושל עוד כמה. היא מעבירה בי יראת כבוד. מישהי שואלת אותי למה ערקתי מהקרבה עצמית? היא בטח מפוצלת, היא רצתה להיות שם, היא רצתה להסתתר, היא אוהבת את החיים הפשוטים, אבל ההורים שלה לא הרשו לה, אסרו עליה.
אנחנו מגיעים לחדרי השינה, המעונות. אחת מוצאת את מקומה בקומה העליונה של אחת מהמיטות, נערה נוספת מתקרבת אליה. נראה שהן מתחילות שיחה.
לא היו לי חברים בה״ע. רק טליה. היא הייתה החברה היחידה שלי במשך 3 שנים, עד שהפנתה לי עורף כשערקה לכנות לפני שנה.
אני מסיטה את הכילות הכחולות במיטה התחתונה. הסמל של אוריינות רקום בכרית שלי.
אף אחת לא מתיישבת מעליי. זאת אולי הסיבה שאני כל כך מרירה, כי אף פעם לא היו לי חברים, לא באמת.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
ראיתי שמישהי תפסה את המיתה הנמוכה בדיוק מולי. אני התבוננתי בה, היא לא נראת לי הכי שמחה בעולם. זה היה בסך הכל יום נחמד.
הוצאתי ספר מהכיס של החולצה שלי. היה לה כיס גדול כמו סווצ'ר אבל לא מחמם. זו החולצה האהובה עליי. היא הייתה בצבע כחול עמוק, כמעט שחור, לבשתי גם מגנס ג'ינס כחול בהיר ונעליים שחורות וגבוהות.
רציתי לפתוח את הספר אך הנערה שמעליי כנהראה גם אמרה שלום. ואולי את שמה.
"אהה, מה?" שאלתי אותה והחזרתי את הספר במהירות לכיסי
"אמרתי שלום," היא השיבה לי והורידה את ראשה כדי לראות אותי.
"לכולם יש שער שחור?" שאלתי במרירות. "לך ולי ולמירירה במיטה הנמוכה אהה, לא משנה. יש אחת עם שער חום בהיר. כולנו כאן בנות," הערתי
היא הביטה סביב כאילו רק עכשיו קלטה את זה. "כן.. למה לדעתך?"
"אין לי מוסג, אבל יכול להיות שהמעונות מחולקות לחדרים של בנים ובנות. לא ממש שמתי לב מי היה איתנו קודם."
"כן.. היי, איך קוראים לך?"
"לפיס, ולך?"
"ג'זל," היא אמרה
"ערקת? לא זכור לי שראיתי אותך קודם בסיפרייה." אמרתי בקול מהורהר
"כן,"
"למה?"
היא ביטלה את שאלתי במשיכת כתפיים. "מה אם לא רוצים לדעת את האמת?" שאלה אותי
"מה אם לא רוצים לדעת את האמת? יודעים. רוב האנשים לא רוצים לדעת שהם חולים במחלה סופנית, אבל הם יודעים. אם מישהו בוגד באמונך, אתה יודע. אם לא רוצים זה לא אומר שלא יכולים. אתה יודע ומתמודד עם זה. זה הכל." השבתי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הלוואי שהייתה לי מזוודה, שיכולתי לפרוק אותה ולפזר את כל הדברים שלי על המיטה, להתעסק במשהו.. במקום זה, אני פותחת וסוגרת שוב ושוב את הרוכסן של הציפית של הכרית, עם העין של אוריינות.. כבר כמה בנות התחילו לדבר וזה.. אני סתם מקשיבה, אולי יהיה לי משהו משותף איתן, בשביל לדבר על זה.
שמתי לב שלכל מיטה בחדר מחוברים כבלים שקופים ודקים כאלה, שבסופם יש מדבקה, שמחוברת למזרנים, ולצד המיטה יש מתג הפעלה, החלטתי לבדוק מה זה עושה, הרמתי את המתג לצד של ON ותוך כמה שניות המיטה התחממה.
״אממ תראו יש משהו מגניב כזה.. ליד המיטה זה זה מתג והוא כאילו מחמם תמיטה כשקר.....״ אוקיי. למה עשיתי את זה? לרגע התחרטתי שניסיתי לדבר. אוף למה אני הורסת הכל?!
ראיתי שילדה מהקרבה עצמית, החליטה לבדוק מה הקטע עם המיטה.
אני רציתי לחקור קצת את החדרים הנוספים, שמבעד לדלתות שיש בחדר, אבל לא ידעתי איך לשמור שאף אחד לא ייקח לי את המיטה, ואז נזכרתי שמתחת לשמלה שלי יש סוודר דק ארוך שרוולים בצבע.. אפור.
אז אני הורדתי את השרוולים של השמלה, ופשטתי את הסוודר ומהר שמתי שוב את שרוולי השמלה, שמתי את הסוודר באמצע המיטה, רציתי להגיד משהו על כך שהסוודר שייך לי אבל וויתרתי, פשוט ישבתי שם כמה זמן בהחלטה, אם לקפוץ מהמיטה או לרדת בסולם, פשוט מעולם לא הייתה על מיטה גבוהה, וזה כל כך מפתה לקפוץ.. אני מעבירה זוג רגליים מעל המעקה המתכתי וקצת מחליקה , כי הוא בצורת צינור, ומאודד חלק. ודוחפת את עצמי מטה, אני כורעת על השטיח הזה ומתנדנדת, עד שאני מתייצבת לחלוטין. אני קמה וסוקרת את החדר, אמן אף אחד לא שם לב. אוךךך נו למה אני עושה כזה רושם גרוע כל הזמן!! בטח חושבים שהגעתי לאוריינות בטעות.
אני מהלכת במעגלים בצמוד לקירות, עד שיש מיטה ואז אני עוקפת אותה, אני מגיעה לדלת מתכת עם ידית עגולה שמצוייר עליה... הסמל של אוריינות .-.
אני מסובבת את הידית ודוחפת את הדלת, אה הנה המקלחות, 6 מקלחות, 3 בצד ימין, ו3 בצד שמאל. אני עוברת בין המקלחות ובסוף יש מראה גדולה ועליה צמודים 6 כיורות, בצורת צדפה, והברז, ברז שטוח שרק צריך להעביר מתחתו את היד וכבר יוצאים מים. המים יוצאים בצורה של מפל שטוח כזה, בגלל הברז המלבני.
בחיים שלי לא ראיתי טכנולוגיה כזאת, זה כל כך מקסים :)
בצד ימין בסוף של צד אחד של המראה, יש שירותים, וכך גם בצד שמאל. אני מעדיפה שלא לבדוק מה יש בתוך התאים של המקלחות והשירותים, אז אני רק בוהה בנייר טואלט ספייר, שעומד בסוף הכיורות. אני מרימה אותו, הוא בצבע כחול בהיר ועל כל מלבן טואלט יש עין. של אוריינות. כל הקטע המסחרי הזה כבר קצת נמאס עלי. אוריינות פה, אוריינות שם.. אבל זה דיי מצחיק אותי, שאנשים מנגבים את התחת עם אוריינות XD
אני עכשיו בוחנת את המתקנים לסבון, ליד כל כיור, יש בקיר תיבת זכוכית קטנה ופתוחה, ולידה יש כפתור כחול נוצץ, שנראה כמו אבן ספיר כזה. אני לוחצת על הכפתור ומהתיבה זורם מעט סבון כחול (-_-) ואני מסבנת את הידיים, באופן מפליא, הסבון מריח טוב מאוד! אני לא יכולה להפסיק להסניף את הריח הזה, עד שאני כבר מתחיל להסתחרר ואז אני שותפת ידיי. הריח עדיין נשאר, ואני מריחה את הידיים כל הזמן עד שאני מגיעה לדלת, בה״ע לא היה לנו סבון נוזלי. היה סבון מוקשה בצורת מלבן אפרפר כזה, והוא היה חסר ריח.
לכן אני מתלהבת כל כך. אני פותחת את הדלת וממשיכה ללכת בחדר.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
משום מה חייכתי. זו תשובה מחוכמת כזו של בני אוריינות, תשובות שהן די חביבות עליי. אולי הייתי צריכה לענות לה תשובה מחוכמת אחרת, אבל אני עונה בפשטות: "נראה שהיה קל יותר להגיד לך שהגעתי לכאן בטעות."
זו אמורה להיות בדיחה, אבל אני לא יודעת עד כמה חברי אוריינות מבינים הלצות.
------
אגב, חנקתם אותי עם הכחול X_X
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חייכתי לעצמי.
"מאיפה?" שאלתי
"מכנות," ענתה
"למה? יותר מידי נחמדות?"
"לא.." היא ענתה בחיוך. "הם לא התאמצו לגלות את האמת.. הם.. פשוט לא בשבילי. גם את ערקת?"
"לא. תמיד הייתי כאן. מעניין אם אני יכולה להפריע להורים שלי, או לאחים שלי. הם די דפוקים אבל בסדר. נראה לי שאי אפשר לצאת מפה בינתיים. היי, רוצה ספר?"
"כן," היא ענתה.
פשפשתי בתיק הצד שלי ונתתי לה ספר בשם 'אראגון'. ראיתי שמישהי בההתה בספר הזה והיה לה רעב בעיניים.
"אוף, אני לא מכירת חיסול לספרים." אמרתי והוצאתי עוד ספר והושטתי לה אותו. אני לא מתכוונת לקום. לפחות לא עכשיו.
היא קמה מעט בהיסוס אך היא לקחה את הספר והתיישבה על הרצפה לצידנו והחלה לקרוא מייד.
"תודה," היא נזכרה לומר בעמוד החמישי. בחיי, היא קוראת בקצב מהיר!
"הקרבה עצמית?" שאלתי והיא הנהנה. "זה בטח מאוד קשה לחיות כל כך הרבה זמן בלי החברים הכי טובים שלך,"
היא הרימה את פניה עליי בשאלה.
"הספרים," השבתי ופניתי אל חברתי מהקומה השנייה אך היא הייתה עסוקה בקראית הספר. הוצאתי את ספר הכיס המאוד עבה שלי והתחלתי לקרוא. "מילון כיס. צרפתי-עיברי"
התייאשתי לאחר כמה דקות אחרי שנאבקתי במילה אחת וזרקתי את הספר לקצה המיתה בכעס.
אחר כך נאנחתי ופישפשתי בתיק הצד שלי והוצאתי את המחשב הקטנטן שלי, פתחתי את אחד הקבצים והתחלתי לקרוא.
היה נחמד בסך הכל.. טוב, בינתיים. שמתי לב שילדה אחת יצאה.
הוצאתי שתי סימניות ונתתי לכל אחת מידידותיי החדשות.
"שימו אותם במקום שעצרתם. זה אולי ישן מאוד אבל משום מה זה כיף." אמרתי. "קדימה, אני רוצה לחקור את המעונות ולהגיעה לסיפרייה אם יתמזל מזלנו."
הם שמו את הסימניות ושמו את הספרים על המיתות שלהם. בילגנתי את השמיכה והוצאתי פינה אחת של המצעים.
התחלנו ללכת בהיסוס קל אך הביטחון שלי הלך וגבר עד שדחפתי את הדלת ובטעות הפלתי מישהי. היה לה שער חום בהיר ועיניים כחולות. זו הילדה עם השער הלא שחור! ששבתי בחגיגיות.
"שלום," אמרתי לה והלכתי לכיוון הסיפריה בדילוגים אולי אוכל לצאת מהבניין ואז להורים שלי! הם בטח במעבדה עכשיו, או בבית.
הבטתי לאחור וראיתי שאיבדתי אותן. חזרתי על עיקבותיי וראיתי שהם מתקדמות בקצב משלהן.
"בואו כבר," אמרתי כשקיווצתי את גבותיי. מעניין אם צופים בנו. טוב, ברור שצופים בנו. הבטתי למעלה בתקווה לקלוט את המצלמות אך בטוח החביאו אותם.
"תגידו, אתן מצליחות לראות את המצלמות?" שאלתי
"יש כאן מצלמות?"
"ברור, אלא מה?" השבתי וניסיתי לקלוט את המצלמות. למה שלא יהיו?
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני הלכתי לעבר המיטה שלי, מסוחררת מהריח הנפלא של הסבון, מה זה, צמח כלשהו? כתוב שזה סבון בריח האוקיינ...
״אאוץ׳ מה קרה הרגע? אני רואה שחור לזמן קצר עד שראייתי מתייצבת. אני משפשפת את הפנים וקמה.
שמעתי דיבורים ״שלום״ אמרה אחת הבנות, לפיס, לפי מה שזכור לי, היא אמרה את שמה כשדיברה עם ג׳יזל..
אני רציתי לענות גם שלום אבל הבנות כבר עזבו את החדר והלכו לכיוון הסיפרייה.
״מה?״ אני אומרת לעצמי
אני פותחת את הדלת ועוקבת אחרי הבנות.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
בדרך כלל אני אחראית. ושפויה. זה לא שכל פעם שאני מדברת עם מישהי שתי דקות אני מפזזת אחריה בהתלהבות.
המצלמות לא הפריעו לי בגלל שלא רציתי שידעו מה אני עושה. מתרגלים לזה, אחר כמה זמן. המצלמות הפריעו לי כי זה רק הזכיר לי שוב כמה הפלג הזה שונה. גם אם בכנות חסרי טקט ומחפשים אמת, יש ביניהם אמון. אף אחד מפלג כנות לא היה חושב לעקוב אחר המיועדים שלו בעזרת מצלמות.
לפיס (ואני חשבתי שזה שהשמות שלי, של אחותי ושל אחי מתחילים ב-ג' זה מוזר) אמרה שהמשפחה שלה קצת דפוקה. ברור שהיא אומרת דבר כזה. לה יש עוד סיכוי לראות אותם בזמן הקרוב ולהתייחס אליהם כאילו הם באמת המשפחה שלה.
טוב, אולי אני כן קצת רכרוכית.
למען האמת, אחרי כמה שורות עזבתי את הספר. סגרתי אותו. אני לא יכולה לקרוא עכשיו כשאני כל כך לחוצה. איך אני יכולה להיות לא חכמה מספיק? איך בדיוק בוחנים אותנו? יש לי סלידה מטעויות. החוק הכי חשוב שהאחים שלי יודעים הוא לא להיות נחמדים או לא-אלימים.
ג'יזל תמיד צודקת. גם כשהיא לא צודקת - היא צודקת.
חוק די פשוט, למען האמת.
למרות שלפיס ממשיכה אני ושתי הנערות מהקרבה עצמית עוצרות, מהוססות במקצת. "אני מבינה אם לך אין בעיה להסתובב פה כאוות נפשך," אני מעירה. "אבל אני מעדיפה שלא יעיפו אותי מהפלג ביום הראשון."
זו לא האמת, כמובן. אני יודעת שלא ידיחו אותי מהמועמדות אם אגיד שהלכתי לאיבוד במסדרונות. ועדיין, בתור אחת שחונכה כל כך הרבה להתנהגות הפלג שלה אני רוצה לפחות לעקל את ההשלכות למה שעשיתי.
יום אחד של חולשה, ג'יזל. אחר כך את מתפרעת.
עד כמה שאפשר להתפרע בחברה חנונית ורובוטית שכזו.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
(אופסי-פופסי. כתבתי 'לעקל' במקום 'לעכל'.
סטינג תמיד צודקת, גם כשהיא טועה היא צודקת. תזכרו את זה. *פצצת עשן, שיעולים שלי נחנקת מהפצצת עשן*)
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
רגע, דיברת אליי? אם כן.. תודה!^^
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
(בואי נמשיך לחפור *מוחעחע רשע חפירות!*
אבל בשביל זה אני צריכה שאת תעני. אני לא יכולה לדבר עם עצמי...)
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"לא יעיפו, אל תדאגי." עניתי לה. "הם בטח צוחקים עלינו, אנחנו בטח הדבר הכי מעניין כשהם לא מציצים לאנשים."
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הרמתי גבה. "טוב לדעת, אבל עדיף שנחזור. אני מבינה שעבורך זה הבית, אבל יש אנשים שלא רגילים להתרוצץ בכפייתיות במרחבי הספרייה."
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״מה כבר יש לנו להפסיד? בואו נלך לספרייה ונגניב כמה ספרים לחדר שלנו, מישהי יודעת במקרה את הדרך? זה ממש כמו מבוך כמו״
אני לא עומדת בפיתוי ושוב מלטפת את קירות הקטיפה הנעימים. ״זה ממש רך״
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני עוצמת עיניים ונאנחת. "תראו, אני לא יודעת איך זה הולך אצל הקרבה עצמית ואוריינות," אני נשענת על קיר הקטיפה הכחלחל ומעבירה את אצבעותיי על גשר אפי. "אבל בכנות לפחות שומרים על החוקים." עיניי נפקחות אבל אני לא מרפה מהקיר. "אתן לא נראות לי הטיפוס המסתכן," אני מוסיפה. "וזה מטופש להגניב ספרים כשירשו לכם לקרוא אותם במילא."
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"לא הייתי מציעה לך ללטף את זה כל הזמן," אמרתי בנימה מהורהרת "ולא הייתי מציעה לך לגנוב משהו מהסיפרייה. לפחות לא עד אחריי המבחן. בנתיים תתנחלו על הספרים שלי."
עברתי בעיני על הספרים. המקום הזה הוא הבית השני שלי.
ילדה עברה כאן, זו הייתה לייסי. עוד בערך 3 שנים היא תבחר באירוניות ותעבור בדיוק את מה שאני עומדת לעבור.
"היי לפיס. תגידי, איפה הספר על חוק התאוצה של ניוטן?" שאלה. ההיא הייתה מאוד נמוכה והיו לה משקפיים עגולות אך היא לא נראת כמו חכמה, היא נראת מגוחכת. היה לה שער בלונדיני בהיר מאוד ונמשים שנמרחו על כל הפרצוף.
"את לא אמורה להיות בבית שלך?" שאלתי אותה והתחלתי ללכת לכיוון של נ'.
"כן, אבל אם ארוץ ואחזור עם ספר כזה ההורים שלי יסלחו לי." השיבה
"הנה," אמרתי והורדתי את הספר.
"תודה," היא אמרה, לקחה את הספר, העבירה בסורק, אמרה את שמה ורצה משם בשיא המהירות.
"אז ככה משאילים ספרים," אמרה מישהי מאחוריי.
"כן." השבתי.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני חושבת שהבנתי. הבנתי את כל המהות של הפלג הזה.
האנשים האלה פשוט מוזרים. אני מסתובבת וחוזרת למיטה שלי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״להזכירך, פה זה כבר לא כנות, כדאי לך לנסות להתרגל לאוריינות.״ אני לוקחת ספר בעל כריכה כחולה שכתוב עליו ׳1,573 סיבות לאהוב את תולעת האדמה׳
״אני רעבה, כל הלחץ הזה של טקס הבחירה לא עושה לי טוב. בואו נלך לקפיטריה״
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"לא תודה, אני מעדיפה לישון. וחוץ מזה, האוכל טעים יותר בבוקר." השבתי והלכתי אחריי ג'יזל לעבר החדר, נשכבתי במיטה וכיביתי את האור.
"לילה טוב," אמרתי לה ועצמתי עיניים.
"לילה טוב," היא השיבה
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
כל הכבוד בנות! אני ממש גאה בכן *~*
כשכולכן תגיעו למצב של שינה, יימסרו הפרטים להמשך.
בהצלחה!
ולילה טוב..
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״אוף נו״ הבטן שלי מקרקרת ואני שמה את היד על הבטן. ואז אני הולכת אחרי לפיס וג׳יזל, נכנסת לחדר וחולצת נעליי ליד המיטה שמתחתיי, מטפסת למעלה ועוצמת עיניים,האור נכבה אוטומטית כעבור חצי דקה
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני רואה את כולן מדברות ומקשקשות, מצטרפות לחבורה שבמרכז המעגל. זה פשוט מעורר רחמים. עם זאת, אני מרגישה כל כך מחוללת.
באותו ערב,התגנבתי לספרייה ולקחתי את אחד מהספרים הכחולים - "10 גוונים של כחול". הוא לא שיפר את הרגשתי, אפילו לא במעט.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מתעבת ספרים.
אל דאגה, זו לא שנאה ארוכת שנים. למעשה, היא לא קיימת בי אפילו לא יותר מיום אחד. השנאה הזו התחילה היום. כרגע. או נכון יותר לומר: מהרגע שלפיס נתנה לנו את הספרים. ההערכה פה לספרים ולמילה הכתובה מעט… משעממת בעיניי. אני ציפיתי לקצת יותר יצירתיות מפלג אוריינות.
ואולי אני עדיין מנסה להשיג יותר ממה שאני יכולה. מנסה להשיג הכל כי אני יודעת שלא אוכל לעמוד בבחירה של אחד בלבד. זה בדיוק מה שקרה במבחן ההתאמה.
ובכלל, מה קורה עם אנשים דיסלקטים? או אנשים עיוורים? או חירשים? או בעלי פיגור שכלי? אלו שאלות שאני שואלת כבר הרבה זמן, ואני לא מקבלת עליהן תשובה. עוד סיבה שערקתי מכנות. הם לא סתם היו מוכנים לגלות, זה פשוט לא עניין אותם. אין סקרנות בפלג שבו הכל גלוי כמו השמש.
כנראה מסלקים אותם מהפלגים במהירות, הופכים אותם לחסרי פלג. אולי עושים איתם מה שאומרים שעושים עם מפוצלים.
הורגים אותם.
אני לא משתייכת לאף אחת מהקטגוריות האלה, אבל משום מה המחשבה מציקה לי בירכיתי תודעתי. עכשיו, כשאני בפלג אוריימות, יש לי את הסיכוי לגלות, לחשוף, לחקור.
היית שמחה למחשבה אלמלא כבר הצנחתי את הספר של לפיס למטה ונרדמתי על המיטה העליונה.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הנה כולם ישנים! בוקר!
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
רגע, נד. עוד לא בוקר.
כל מה שאפשר לעשות בינתיים זה לכתוב שלא הצלחנו להירדם ולהציק לאס אי ולמישי.
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
נדי, ישמצב את מוחקת את זה?
כי בדיוק התכוונתי לתת הוראות.. [ואת באמת חושבת שיתנו לך לישון עד עשר בבוקר??..]
זה הולך ככה:
אתם מתעוררות בבוקר לצליל קולה של המדריכה שלכם.
היא מורה לכן להסתכל על המיטות, ושם אתן רואות שלכל אחת יש סט בגדים משלה, בצבעים כחולים.
ההוראות שלה הן כאלה: לקום ולהתארגן [וללבוש כמובן את הבגדים הכחולים] ולהיפגש כולן בספרייה.
כשכולכן מגיעות, היא מסבירה לכם איך המבחן שלכם הולך להיות.
על כל אחד מהמועמדים לבחור נושא שמעניין אותו, ולחקור אותו לעומק.
אתם רשאים לחפש את המידע בכל מקום שתחפצו, שהוא בגבולות המפקדה כמובן.
כשתסיימו, תקבלו ציונים.
מי שיכשל, יהפוך לנטול פלג.
היא מראה לכם איפה חדר האוכל, ואתם הולכים לארוחת הבוקר.
כשתחזרו, המחקר יתחיל.
בהצלחה!
בגלל שכולכן בנות, תצטרכו לכתוב מידי פעם על בנים שהם גם מועמדים, גם אם אין להם שחקן.
כי זה קצת לא הגיוני שיהיו רק בנות;)
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
מה הכוונה? אנחנו צריכים להגיש עבודת חקר? בוחנים אותנו? מה?
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
המבחן *הוא* עבודת החקר.
זוכרת שכיילב סיפר לטריס שהמחקר שהוא בחר לעשות היה על הסרום של מבחן ההתאמה?
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
פתחתי את עייני שנייה לפני שהעירו אותנו.
"קומו, קדימה קדימה!" היא אמרה. ועברה ובדקה אם כל אחד אם הוא ער.
"בוקר טוב," אמרתי וקמתי. ראיתי שיש סט של בגדים על המיתה שלי. הוא כלל חולצה ארוכה, קצרה, מכנס כחול בהיר, נעליים שחורות כהות, עליונית כחולה בהירה, לבנים וסט של כלי רחצה.
לקחתי את הלבנים, סט כלי הרחצה, המכנס והחולצה הקצרה והלכתי אל המקלחות.
התקלחתי במהירות, התלבשתי וחזרתי לחדר במהירות. לשבתי את העלנית(סווצר) כשרכסתי רק מעט. גרבתי את הגרביים ונעלתי נעליים.
חיקיתי להם על המיטה כשניסיתי לנוח עוד קצת.
על מה נעשה את המחקר שלנו? שאלתי את עצמי. על עיניים, או על הפרעות נפשיות.
כבר חקרתי על כמה מחלות עיניים, זה יהיה נחמד. או על ההתנהגות של זאבים.. זה תלוי כמה מידע יהיה על כל דבר, אך נראה לי שאני אלך על עיניים. זה כזה אדיר..
"תגידי, מותר לעשות מחקר עם עוד מישהו?" שאלתי את הדריכה
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
משהו ששכחתי לציין - אס אי הולכת להיות המדריך/ה של כל פלג. תתייחסו אליה כמו אל כל דמות אחרת. [ובהקשר של השאלה של זאבה - את יכולה לחכות שאס אי תענה לך, או שאחת השחקניות תכתוב לך את התשובה של המדריכה: ממש לא.]
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-חחח^^-
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
מישמיש, אנחנו צריכים לכתוב פה את העבודה? או לדבר עליה באופן כללי, רק לציין אותה.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מהלכת בשדה פרחים, בידי סל חום, ואני קוטפת תותים. ״קומי נדי, נו״ מה קורה פה? ״נדי נדי״ השמש מדברת אלי ״יאללה תתעוררי כבר כולם מחכים״ אני פוקחת עיניי בבת אחת ורואה את מוריה על הסולם של מיטתי מנסה להעיר אותי. ״אויש כן סליחה רגע״ אני מתיישבת על המיטה, אני רואה שחלק מהבנות לא נמצאות בחדר, ואני שומעת זרמים של מים ופטפוטים מחדר המקלחות, חלק מהבנות עדיין בחדר מנסות להתעורר. אני רואה שבקצה מיטתי יש שקית ובה מקופלים כמה בגדים, מגבות, מסרקים, נעליים.. אני לוקחת מהשקית חולצה קצרת שרוולים בצבע טורקיז-כחול כהה כזה, ג׳קט קצר ללא שרוולים מג׳ינס, אשר נקשר על הבטן, גרביונים בצבע עור, חצאית קצרה בצבע כחול רויאל ונעלי בובה עם עקבים שטוחים וריבוע מוזהב בקצה. אני יורדת מהמיטה והולכת למקלחות, אני נכנסת לתא ומתקלחת. בכל מקלחת יש מעמד עם שמפואים קטנים ומרככים, סבונים מוצקים קטנים, וקרם גוף. ממש כמו בבית מלון. בחיי לא נשארתי לישון בבית מלון אבל נכנסתי לאחד כזה פעם, בפלג כנות. כשהייתי בסיור עם הבית ספר. הייתי סקרנית ונכנסתי לחדר בית מלון שהיה פתוח. אחרי זה תפסו אותי וקיבלתי עונש..
אני מתנגבת ולובשת את הבגדים של אוריינות, אני יוצאת מהמקלחת והולכת לכיוון המראה הגדולה, אני לוקחת מסרק ומסרקת את שערי, מייבשת אותו בפן, ועושה גולגול.
אני יוצאת לחדר והולכת לכיוון הקפיטריה. אני רעבה כמו לא יודעת מה, אני מניחה שאקח סלט ו.. רגע לא. אני כבר לא בהקרבה עצמית! אני יכולה לאכול אוכל חדש, טעים.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אחרי שהמדריכה ענתה לי ירדתי לקפיטריה לקחתי עוגת שוקולד, שוקו חם ושלושה כריכים בשקית נייר חומה.
אני אבלה את כל היום בסיפרייה, אני לא מתכוונת ללכת לקפיטרייה בכל רגע שאני רעבה!
ישבתי ליד נדי והתחלתי לאכול את הגועה.
"למה כל כך הרבה כריכים?" שאלה
"אני הולכת לבלות את כל היום במחקר ואני לא מתכוונת ללכת לקפיטרייה בכל רגע שאהיה רעבה." השבתי והמשכתי לאכול.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מתיישבת על כיסא לייד שולחן זכוכית עגול, ומתלבטת מה לקחת לאכול. בנתיים לפיס מתיישבת לידי עם עוגה חומה ומשקה חום וחם. ומלא כריכים אני רוצה לשאול מה זאת העוגה הזאת ומה המשקה, אבל אני מפחדת לצאת בורה מידי. אין לנו דברים כאלה בה״ע מה זה? במקום זה אני שואלת למה היא צריכה כל כך הרבה כריכים היא עונה לי שהיא תעסוק כל היום בחקר שלה ולא מתכוונת לרוץ לקפיטריה כל הזמן. אני בכל זאת מסתכנת ושואלת ״אז... מה זה העוגה הזאת? והמשקה הזה?..״
היא מסתכלת עלי בתמיהה ועונה ״ברצינות? חח זו עוגת שוקולד ושוקו חם״ אני מהנהת בחיוך. שוקולד! אז ככה זה נראה חח ואוו. נראה טוב. בחיים לא ראיתי משהו שעשוי משוקולד. אני חושבת שלמדתי עליו.. בכיתה א׳.
אני מחליטה מה לקחת לאכול ״טוב אז אני הולכת לקחת מה שהוא לאכול, תשמרי לי על המקום?״ אני קמה והולכת, אני לוקחת פיסה של עוגת שוקולד, מיץ תפוזים טרי ושניצל תירס. אני אמנם כבר לא בהקרבה עצמית, אבל עדיין לא מסוגלת לאכול בעלי חיים.
אני הולכת חזרה לשולחן ובנתיים חושבת על נושא לעבודה שלי.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני לא מצליחה לקרוא למקום הזה בשם.
קפיטריה לא נשמע מתאים. גם לא חדר אוכל. לא מזללה ולא ראשי תיבות כלשהם. אין שום שם שמתאים לחדר בעל התקרה הגבוהה וחלונות הזכוכית הארוכים שנמתחים מהרצפה עד התקרה. משום מה כל השקיפות הזו מזכירה לי את כנות.
למעשה, יש דמיון רב בין אוריינות לכנות.
אני מנידה את ראשי כדי להסיט את המחשבה ממני. אני ניגשת לאחד מהשולחנות המציעים מאכלים ומושיטה את ידי אל עבר עוגת שוקולד. מתלבטת. "שמנה." מקפיץ אותי קול מאחור. אני לוקחת את העוגה ופונה אל עבר הקול. "לא שמנה, חכמה." אני מבהירה בחיוך ולוקחת ביס מהעוגה. הקול שייך לנער בעל בגדים כחולים (מסתבר שמתעללים סטייליסטית לא רק בבנות) שעל פניו חיוך קנטרני. הוא לא מוכר לי מכנות, אבל סביר להניח שראיתי את פרצופו המגחך במסדרונות בית הספר. "הממ..." ידו חולפת על סנטרו במבט תוהה. "לא," הוא מניף יד בביטול. "בהחלט שמנה." אני ממשיכה לחייך, אם כי החיוך הופך למעיין מסכת מלחמה מאשר מחווה ידידותית. "טוב, ברור ששמן כמוך מעדיף לעלוב באחרים מאשר בעצמו." אני מעירה כמו באגביות והולכת לעבר שולחן זכוכית ומתכת ממורקת. רק כשעוגתי היקרה מונחת על השולחן אני מעזה להביט לאחור כדי לראות מה התגובה שלו. הוא לא נראה מושפל וגם לא מתרשם יותר מדי. למען האמת, נראה שהוא מחפש עוד קורבן-ירידות-של-שתי-דקות.
סליחה, שניות. ונראה שכרגע המדריכה היא הקורבן שלו.
בהחלט לא חכם, נער אלמוני.
אני מנערת את ראשי וחוזרת לעוגה. אין לי למה להעריך יותר מדי את רמת המועמדים האחרים בירידות לפני שאדאג להישארותי איתם בפלג. תמיד בבחירות אני מאבדת את הראש לגמרי, ובגלל זה הדרך החכמה יותר עוזרת לי לחשוב. אני מבחינה בלפיס ונדי בשולחן מולי אבל לא נראה שהן הבחינו בי. נראה לי שעדיף קודם כל לגבש תוכנית בחירה ורק אז לטפח את הקשרים החברתיים שלי. למזלי העובדה שהן מלפני נותנת לי את האפשרות לומר שלא ראיתי אותן - כיוון שהן לא הבחינו בי.
ג'יזל, בחזרה לתוכנית הבחירה, אם לא אכפת לך.
א. לבדוק נושאים פופולאריים פחות. ככה גם הסיכוי שלי לחדש בנושא גדל וכמוהו גם הסיכוי שלבוחנים אין מושג בדבר. חוץ מזה, אני מניחה שהם מעריכים יצירתיות מסוימת.
ב. לחשוב על שאלת חקר שמעניינת אותי. בשביל זה אני צריכה להסתובב קצת בפלג.
ג. אני חייבת להתמקד במציאות כרגע. לחשוב על עבודה שמשלבת פרקטיקה, משהו שאפשר ליישם. עוד הערכה על העבודה ובהחלט עוד שמחה על כך שעזרתי לפלג הזה.
ד. לאחר מכן, צריך למצוא את האנשים הכי לא צפויים שידעו על זה. ידע בא ממקורות מפתיעים, בהחלט לא רק מהדרך המקובלת של 'ספר-מחשב'. זה נותן הרבה ערך מוסף לעבודה וגם לידע האישי שלי.
ומארבעת השלבים האלה הקבלה שלי לפלג נראית קלה. בכלל, תוכניות מרגיעות אותי. אין לי בעיה להיות ספונטנית, אבל בהחלט טוב לדעת קצת מראש.
מסתבר שלא חשבתי כל כך הרבה זמן כי אני מבחינה במוריה רק מתחילה להתחמק מהמועמד הקנטרן. כשהיא עוברת לידי אני מכחכחת בגרוני בזהירות ובמבט תמים. "המדריכה." אני אומרת בקול צלול ורגוע. היא מסתובבת לעברי. "כן?" היא משיבה בנועם מאופק. עד כמה המועמד עצבן אותה? "יש לי שאלה לגבי הפלג, ונראה לי שאת זאת שתוכל לענות לי באופן הטוב ביותר." אני מסבירה. באוריינות מעריכים ידע, לכן החמאה על יכולת תשובה לשאלות היא משכנעת בקלות. "מה השאלה?" היא עונה באותה הנימה, אבל כעת היא מעט מתרככת. "האם תוכלי להגיד לי על איזה נושאים הגישו בעשר השנים האחרונות?" אני שואלת. כתפיה נופלות ומבטה הופך מנותק, כאילו העירו אותה מחלום. "בשביל מה? בשביל לדעת באיזה נושא יש לך יותר מידע?" היא חוקרת בעדינות, אבל ברור שבמקום 'לדעת באיזה נושא יש יותר מידע' היא התכוונה 'לדעת ממה להעתיק'. "לא, כדי שאוכל לגלות כמה שיותר מידע חדש." אני עונה בקול כן שמפתיע אפילו אותי. בזכות כנות אני יודעת איך לשקר היטב, עד כמה שזה אירוני. מאמינים לי, אבל אני לא מאמינה לעצמי.
מסתבר שאני באמת רוצה ללמוד משהו חדש.
החיוך המנומס שלה הופך לקצת יותר מעודד. "אני חושבת שתוכלי לבדוק בספריה." היא מציעה ומתרחקת מהשולחן. "בהצלחה!" היא נזכרת לאחל לי ונעלמת. עכשיו, כשלפיס ונדי הסתובבו אני מתעוררת. "אתן יושבות פה?" אני אומרת בקול תמה. "לא ראיתי אתכן." אני מתקרבת אליהן עם העוגה שלי ועומדת ליד אחד הכיסאות. "מקווה שאני לא מפריעה." אני נזכרת להוסיף.
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
פעם שנייה.
זו הולכת להיות השנה השנייה שאני מדריכה.
הסתכלתי כבר על כל הבנות שהגיעו לפה. אני הולכת להיות המדריכה שלהן יותר מאשר של הבנים, שהשנה החליטו להפריד ביניהם מסיבה כלשהי. הייתה נוכחות של בנות אוריינות, מהן אני מצפה לדעת את הכללים בערך. אבל אני חייבת לומר שלא ממש הופתעתי משתי הבנות שערקו מהקרבה עצמית, אני מאמינה שקוראים להן קת'רין ונדירה. אמרו לי שהמצב משתנה בהקרבה עצמית, אבל לא אמרו מה בדיוק.
הייתי עכשיו בחדר המצב של המדריכים. אנחנו מכינים את עצמנו למבחנים מחר ובאותו הזמן לומדים על הצעירים ועל היכולות שלהם. כי בכל זאת, לאוריינות יש את הכל.
"שמעתי שזו הולך להיות מחזור רגוע" אמר המדריך של הבנים, ג'ורד.
"אם זה נכון. אני מקווה שזה אומר שהתוצאות יהיו בלי שינויים" עניתי לו כשסגרתי את כל הקבצים במחשב.
"אני דיי בטוח שהשנה הם לא יכנסו וישנו את הציונים" הוא השיב וכיבה את המחשב שלו.
"הם לא. כי השנה יש הוראה לכתוב את הציונים בכתב" אמרתי ונעמדתי.
"באמת?" הוא הופתע.
"הוראה מלמעלה" אמרתי ופניתי לחדר שלי.
************
"בוקר טוב, בנות. זמן לקום" אמרתי, אך רק אחת מהבנות התעוררה. "קומו, קדימה קדימה!" הגברתי את קולי. זה השיג את התוצאות אמרתי לעצמי כהערה להמשך ההדרכה שלהן.
לאט לאט הבנות החלו להתעורר ולפנות למקלחות. חוץ מאחת.
כשפניתי אליה אחת הבנות - אחת שהחליטה להישאר באוריינות - אמרה, "נדי. קוראים לה נדי".
הנהנתי אליה כהכרת תודה ופניתי להעיר אותה. "נדי, קומי. קומי נדי, נו" אמרתי. עליתי על הסולם עד שראשי היה למעלה וראיתי את נדי ישנה במיטתה. "נדי, נדי" אמרתי. כששיטה א' לא עובדת עוברים לב'. "יאללה תתעוררי כבר, כולם מחכים" אמרתי בקול טיפה יותר חזק. בבת אחת נדי פקחה את עיניה וראתה אותי מולה.
"אויש כן סליחה רגע" היא אמרה והתיישבה על המיטה.
ירדתי מהסולם ופניתי אל אחת הבנות שכבר הייתה מוכנה, "תודיעי לכולן לבוא לספרייה כשהן מסיימות".
"בסדר" היא ענתה ואני פניתי אל הספרייה.
חיכיתי שם כמעט שעה עד שהאחרונה מהבנות הגיעה והסברתי להן את המצב. "על כל מעומדת לבחור נושא שמעניין אותה ולחקור אותו מכיוון כלשהו לעמוק. כמה שיותר לעמוק. אתן רשאיות לחפש את המידע בכל מקום שקיים בבניין הזה בלבד. בניין המפקדה. הבניין הראשי" אמרתי ובאותו הזמן בחנתי את הפנים של כל הבנות פה.
"כשאתן תסיימו, אתן תגישו ותקבלו ציונים. הנכשלים הופכים לנטולי פלג. גם אתן וגם הבנים עושים את אותה המשימה. אתם רשאים לדבר אחד עם השנייה ולהתייעץ. הציונים יהיו באותה הטבלה. הדבר היחיד ששונה ביניכן ובין הבנים אלו החדרים והמקלחות. חדר האוכל נמצא בקומה הרביעית, קומה מתחתינו. יש שלטים בכל הבניין, אני בטוחה שאתן תמצאו דרך להגיע לשם."
בלבלתי אותן, אבל הן יסתדרו.
"כשתחזרו המחקרים שלכן יתחילו. בהצלחה" חייכתי חיוך קטן כדי לתת להן הרגשה טובה.
מבחן ראשון של הבנים והבנות חשבתי לעצמי, מעניין מי יכשלו.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני שקועה במחשבה על נושא החקר שלי.. כל כך שקועה שמרב דקירות העוגה עם המזלג, היא כבר נהפכה ללא יותר מאשר ערימת פירורים חומים.
רק לשבריר שנייה דעתי הוסחה בגלל שג׳יזל הופיעה וקשקשה על משהו.. לא נראית עליזה במיוחד. לא משנה, נחזור למה שחשוב.
הנושא חייב להיות משהו מקורי, אורייני. משהו שלא כל ילד בגן יכול להבין.
נושא שאם לומר את שמו לבן אדם פשוט, הוא יחשוב ״מה לעזאזל?! מה זה הדבר הזה, מה אני מדען גאון שאני אבין את זה?! מה אני וויקפדיה?״
אבל גם משהו מוכר, אבל שכולם מתייחסים אליו כאל מובן מאליו.. כי הוא קשה מידי לפיצוח.
משהו שימשוך את העין, משהו מעניין. לא משהו משעמם שהמדריכה תנסה לקרוא כמה שיותר מהר, וכנראה תדלג על כמה פסוקים.
משהו שבהתחלה לא מובן, ואז גורם לך להתעמק עוד ועוד..
זהו זה. בחרתי את הנושא. E.
אני קמה ואומרת ללפיס ולג׳יזל שאני הולכת לסיפרייה.
אני הולכת שוב לשולחן האוכל ולוקחת 4 מאפינס קטנים, ובטעמי וניל, שוקו, קפה, קינמון. נו למקרה חירום.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
משום מה רק אחרי שנדי והמדריכה נעלמות להן אני מוצאת נושא.
אי רציפות בנקודת האפס.
אומנם זה משהו שבהחלט עלו עליו לפניי, אבל אני מתכוונת לבדוק מה הופך דבר לכזה. חוץ מזה, מה קורה במקרים שהם לא נורמלים? שבנקודת האפס יש להם חוקיות מוגדרת. זה אפשרי? אני לא יודעת. בבית הספר לא סבלתי מתמטיקה, אבל משום מה הדבר עולה לי רק עכשיו. אני מסיימת את העוגה, המאוד טעימה, שלי ומחייכת אל לפיס. "יש לי רעיון. רוצה ללכת לספריה ביחד?"
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
(אגב, רק תהיה. לא נראה לי שמותר לאכול בספריה...)
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-לא נורא^^-
"כן," אמרתי וסיימתי את העוגה שלי בשני ביסים אחרונים, לקחתי את הסנוויצים בשקית נייר שלהם והלכתי ליד ג'יזל לסיפרייה.
"נראה לי שאני אעשה מחקר על עיניים," הרהרתי בקול שקט
"עיניים?" שאלה ג'יזל
"כן, יש מחלת עיניים שאני לא בטוחה איך קוראים לה אבל זה כשיש יותר מידי מתכת בגוף אז העיניים נצבעות בצבע שלה. אבל אני גם לא זוכרת איזו מתכת.."
"מה שאלת החקר שלך?" שאלה
"אני רוצה לדעת קודם כל את השלבים של המחלה, אחר כך אחפש פריצה, משהו שלא נראה לי הגיוני ואז אני אלך לחפש מחקרים שערכו על המחלה הזו. אחרי שאסכם את הנושא אסדר אותו וארחיב על כל נושא, על סוג המתכת, למה זה קורה, איך, מתי, מה התסמינים, מתי האדם מת וכמה הוא סובל. את יודעת, די ברור שלפני הוא סובל, זה בלתי אפשרי שהוא. אחר כך.. אני אעבוד על האסתטיות של העבודה ואגיש אותה.
ואת?"
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חייכתי בניצוץ של התלהבות. "אי רציפות בנקודת האפס." עניתי בגאווה. "ואגב," הוספתי, נגעלת מעט. "עיניים זה דוחה. לסבתא שלי הייתה מחלה בעיניים והן התחילו להיות אפורות. זה היה נורא." ואז אחרי כמה צעדים אני תופסת את עצמי. "אה, כן." אני נזכרת. "בלי דיבורים על המשפחה בזמן הקרוב, אני מניחה." הערתי בחיוך מבויש. לפיס משכה בכתפיה והמשיכה לעבר הספריה.
זה יהיה קצת קשה, מאחר והמשפחה שלי הם חצי מהחיים שלי ובערך אחד-חלקי-עשרים מהפלג שלי. אני אחת-חלקי-חמישים-ושתיים מהם, אבל אני בהחלט מהווה יותר מרבע מהחיים שלהם בממוצע.
מתמטיקה זה מסובך. אולי עדיף לי לערוק אל מחלות העיניים הנהדרות.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אין לי מושג כתוש מה לחקור. אני הולכת לספרייה, בניסיון למצוא נושא, ומוצאת את אחת מהעריקות מה״ע, זו שהתיישבה על המיטה העליונה, נדי. אבל היא עוזבת אחרי כמה דקות... אני רואה את ג׳יזל עובדת בקדחתנות, אבל היא נראית קצת אבודה. ראיתי שהיא לקחה ספר מהספרייה על מתמטיקה. התקדמתי בצעדים איטיים לעבר אחת הספרניות, שאלתי אותה על נושאים מעניינים לחקר... כמה טיפשי.
נו באמת, אין לי מושג. אולי תולדות האומנות? ההיסטוריה של שיקגו? או אולי כימיה? שאלתי את אחת מחברות הפלג הבוגרות, והיא אמרה שחקרה גנטיקה... זאת נקודה טובה להתחיל בה.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
לא הייתי אומרת שההשראה הכתה בי. זה לא כאב.
מחשבים. הם עובדים לפי חוקיות שניתנה להם. מה קורה שבנקודת האפס הרציפות פוסקת? מול הסיטואציות הרגילות אפשר להתמודד, כמו טעינה של תוכנה. אבל מה קורה עם שגיאה שלא צפו? או ההפך, כשהרציפות ממשיכה בנקודת האפס?
אני מחטטת במדפים כדי לחפש ספר על מחשבים. אני אצטרך גם לדבר עם כמה אנשים שאחראיים על המחשבים פה במפקדה, לדעת מול אילו בעיות הם עומדים. חוץ מזה, לא תזיק לי עזרה בעניין המחשבים והתכנות. אי אפשר לצפות את תגובת המתכנתים לבקשת המידע שלי. או שהם ישמחו לעזור או שירימו את האף ויגידו לי שעליי לברר בעצמי.
אבל אחד מעקרונות הפלג הוא שכל מידע יהיה נגיש לכל אחד. לא?
מרוב התלהבות אני הולכת היישר אל תוך חברת אוריינות שמחזיקה בידה קפה. שתינו צווחות בהפתעה והאישה מרחיקה את כוס הקפה הקטלנית ממני. אני נשארת קפואה, המומה. עלייה לא נשפך יותר מדי, אבל גם אם כן זה לא משנה. אלו הבגדים היחידים שיש לי, כי אני בטוחה לגמרי שכבר פינו את בגדי פלג כנות שלי. היא מכסה את פיה המעט פעור בכף ידה. משום מה אני מצליחה להתמקד רק בטבעת הנישואים אלה.
באמת, ג'יזל. הגיוני שאנשים מתחתנים וכל זה.
אני מתנערת באיטיות. אולי סתם הופתעתי לגלות שאפילו בפלג המחושב הזה יש אהבה. "אני מצטערת." מתנצלת בנימה קצת הלומה האישה הנשואה. אני מנידה בראשי כאילו כלאחר יד. "ואני בזבזתי לך קפה," אני עונה כאילו כל יום אני שופכת על עצמי כוס קפה (לא חמה מדי, למען האמת) להנאתי. "אני מקווה שהוא היה טוב." אני מוסיפה בבדיחות הדעת וממהרת לעקוף את האישה. כשאני מתרחקת ממנה הכתפיים שלי נשמטות כמעט מיד. אני לא רגזנית, אבל קשה לי להאמין שהיום של מישהו משתפר בגלל ששפכו עליו קפה.
האגרופים שלי נשארים קמוצים כשאני חולפת דרך חדר השינה אל המקלחות והשירותים. המים בכיור נעימים ואני מנסה לנקות בעזרתם את הבגדים והשיער שלי. זה לא מצליח יותר מדי, אבל זה שיפור ניכר לעומת המצב שלי לפני חמש דקות. קולות צחוק ודיבורים גורמים לי לקפוא.
אין לי בעיה עם דיונים ובדיחות, אני הרי מפלג כנות. במיוחד אחרי שש עשרה שנים עמוק עמוק בתוך משפחה גדולה. מה שמבהיל אותי הוא שאלו לא קולותיהן של השותפות לחדר שלי.
נראה שהבנים המומים בדיוק כמוני.
המבט שלי מורם אליהם בבלבול. "אלו המקלחות של הבנות, אתם יודעים." אני מבהירה כשהמים ממשיכים לזרום. אם הם טעו הם צריכים ללכת, והם לא עומדים למנוע ממני ניקיון.
אחד המשפטים הכי מוזרים שחשבתי בחיים שלי.
אחד הבנים חוזר ומביט מעבר למשקוף. הם ארבעה. העיקר שבנים יורדים על בנות על כך שהן הולכות לשירותים בקבוצות. פרצופו של הבחור שבדק את החדר חוזר מאחורי הקיר. הוא הכי גבוה מביניהם, מה שגורם לו להיראות מצחיק כי ראשו כמעט נתקע במשקוף בדרכו חזרה. הוא מרים גבה חומה. "אנחנו לא טעינו. את טעית."
כן, זה בדיוק הרגע שהם התחילו לצחוק עליי.
אני מחייכת חיוך מלא ביטחון למרות שבא לי לברוח דרכם תוך מירפוק ועילוף של כל הקבוצה על מנת שישכחו. "אני לא טועה." אני מושכת בכתפיי ומתקדמת אליהם, בעיקר בגלל שאני רוצה לצאת מכאן. אחד מהארבעה הוא הנער המעצבן שכרגע מעלה על פניו הבעה מאמינה מדי. "אז הבנאים והאדריכלים והמהנדסים של הבניין הזה טעו, נכון?" הוא אומר באמון מוגזם והשאר צוחקים או לפחות מגחכים. "בדיוק. בטח אחד מהם היה אבא שלך." אני אומרת בקלילות, דוחפת אותו בכתפו ויוצאת-נמלטת בצעד מהיר. כנראה הוא עריק, כיוון שהוא נראה קצת נעלב.
בפעם הבאה אל תעליב אותי, בחור אלמוני.
ברגע שאני יוצאת מהחדר אני רצה. בורחת. אין הרבה שמסתובבים במסדרונות מגורי המועמדים ולכן אני לא צריכה להתחמק מאף אחד. הרגליים שלי לוקחות אותי אל חדר הבנות, ולמרבה הפלא יש לי בעיה עם זה. בדרך כלל אני סומכת על הרגליים שלי. יש לנו אמון הדדי.
אני חוזרת לספריה, שם לפיס נראית מרוכזת בספר אבל כשאני ניגשת אליה, סתורת שיער ולחה במידה חשודה, היא מרימה את מבטה מהספר.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חייכתי.
"עיניים זה לא נושא כל כך מגעיל. אני רוצה להיות מדענית אולי. אני לא בטוחה. אני צריכה משהו לחקור כדי להיות מדענים." אמרתי בחיוך
"ומה עם עיניים?" היא שאלה
"לא," עניתי. "אין מה לחקור. אוף! כבר חקרו את כל הנושאים המעניינים!"
"באמת?" שאלה בהרמת גבה
"אולי לא.. אפשר לבדוק את ההתפתחות של המוח האנושי, לקחת כמה אנשים בגילאים שונים ולבדוק את הפעילות המוחית שלהם. הייתי רוצה לבדוק גם אנשים מפלגים אחרים. את חושבת שיסכימו?"
היא לא ענתה, רק חיכה.
"מה?" שאלתי
"כבר מצאת משהו לחקור. השאלה אם תעשי על זה את עבודת המחקר."
"לא.. אני אחקה עד אחריי העבודה. אני אצטרח ללמוד הרבה כל כך.. על כל האיזורים במוח.. הכל!"
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
(זאבה, נניח שזה מה שאמרת לי לפני שהלכתי. פשוט שיעמם לי ^^ *הבעה תמימה*
טוב, בואי נמשיך עכשיו מאיפה שהפסקתי)
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אוקיי^^
"מה קרה?" שאלתי אותה אך היא משכה בכתפיה.
"מה את עושה?" היא שינתה נושא במהירות אך הנחתי לזה.
"עורכת מחקר, את צריכה עזרה?"
"כן. אני צריכה מידע."
"לגבי נקודת האפס וכל זה?" שאלתי.
היא הנהנה. "ואני צריכה מישהו שמבין במחשבים אבל גם.."
"מוכן לתת מידע?" השלמתי. היא הנהנה. "טוב, בואי נראה.. הנה, מה איתו?" שאלתי אותה והצבעתי על ג'נתן.
"מי זה?" שאל
"זה ג'נתן. הוא מאוד נחמד כשהוא לא שקוע בתוך עבודה כל שהיא. נדמה לי שהוא משחק עכשיו, לכי אליו."
היא הביטה בי באריכות.
"טוב, בואי." אמרתי והלכתי אל ג'ונתן.
"היי לי," הוא אמר מעבר לכתפו. והנחית מכת מוות ליריב שלו בשח מט. הרמה הייתה הכי קשה. הוא תמיד ניצח בשח מט.
"רוצה לשחק?" שאל
"לא עכשיו, חברתי שלי כאן רוצה מידע על מחשבים, משהו על נקודות אפס. תחפור לה עד שיצא לה המיץ מהאוזניים, טוב?"
הוא הרים את פניו ממסך המחשב.
"ברור," הוא אמר וחייך חיוך זחוח. יכולתי לשמוע את המילים יוצאות ממנו ברגע שהפנתי את גבי.
טבעת קייזר פליישר, ומחלת ווילסון. את שניהם אחקור. זה די ברור שיש קשר בניהם. אולי הטבעת קייזר פליישר היא תופעת לווי של המחלה?
זהו, שאלת מחקר, עכשיו.. צריך למצוא את התשובה.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
לפיס עזבה מהר יותר מהזמן שנדרש לי לעבור מהבעה מופתעת לפרצוף זועף.
"התכוונתי למצוא מישהו שמתמודד עם מחשבים באמת." מיהרתי להגיד. "לא אחד שמשחק בלהיות כזה." הוא משתהה לרגע, אולי מנסה לנחש איך הוא אמור להגיב. בסוף הוא מחליט לחייך. "כנות." הוא אומר בפשטות. כתפיי נשמטות. "כל כך ברור, מה?" האוויר יוצא ממני. אולי אין לי כל כך הרבה סיכוי להשתלב בפלג הזה למרות הכל. חיוך מוגזם מתפשט על פניו. "היי, כולנו משפחה אחת גדולה של משקפופרים חנונים." הוא פורש את ידיו כאילו הוא מזמין כל אדם בספריה לחיבוק קבוצתי. זה מצליח להעלות בי גיחוך. "ברחתי ממשפחה גדולה אחת אל משפחה גדולה אחרת, מה?" אני אומרת בחיוך מעודד. "טוב, אדם שלא הצלחתי לקלוט את השם שלו," אני מודיעה ברוח נכאים. "מה אתה יכול לספר לי על אי רציפות בנקודת האפס ועל תכנות מחשבים?" אני בוחנת במבט חודר ורשמי מכדי שיהיה רציני. [פשוט לא קלטתי אם קוראים לו ג'נתן או שזו סתם טעות הקלדה] הוא הסתובב אל מדף ספרים סמוך ובעודו בורר ספרים הוא שאל: "כמה את יודעת?"
אני מגרדת בעורפי. "יש מצב שכלום."
הוא נאנח.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-כן, זה ג'נתן. או ג'ן בקיצור.-
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-סבבה. בקצב הזה אני אקרא לו ג'ני, או ג'ניפר. היזהרי ממני ;P
אגב, הוא מועמד גם כן?-
כנראה שג'ונתן, מסתבר שככה קוראים לבחור, קצת פחות התאכזב ממני כששמע על הרעיון שלי. עד כמה שאפשר להתאושש מההלם שאני מתכוונת להגיש עבודת חקר שתשפיע על שארית חיי על בסיס כוונה טובה. "חבל שאי אפשר לעשות עבודות בקבוצות," הוא פולט. "אני הייתי דואג לצד המחשבי ואת לצד המתמטי-השראתי." אני פולטת נחרה שאיני מצליחה להכריע האם היא נחרת בוז או צחוק. "טוב לדעת שזה עתה המצאת תחום חדש במתמטיקה, ומצאת אפילו מתמחה בו."
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מגיעה לסיפרייה ומתיישבת בכיסא חצי כדור שקוף, תלוי, עם כרית פוף כחולה קטיפתית.
ליידי, בשולחן יושבת לפיס קוראת ספר וג׳יזל מדברת עם איזה נער שיושב ליד מחשב.
״לפיס? על מה את עושה את העבודה?״ אני מתעניינת, אולי אני אקבל השראה או משהו..
אני עדיין לא בטוחה במאה אחוז על המחקר שלי..
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[נדי, זאבי לא מחוברת, אז היא לא תענה לך.]
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"אני חוקרת את טבעת קייזר פליישר ואת הקשר שלה למחלת ווילסון." אמרתי לה. "ואת?"
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[רגע, אז זאבי, ג'נתן (שבטעות קראתי לו ג'ונתן) מועמד או לא?]
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מוציאה מהתיק שלי מאפין בטעם וניל שעדיין בעטיפה שלו ״תסתכלי״
לפיס לוקחת את המאפין ומסתכלת עליו ומסובבת אותו ואז מסתכלת עלי ״את.. חוקרת.. מאפינס?״
״לאא!! חחח, תסתכלי במרכיבים שלו״
היא מקרבת את המאפין אליה וקוראת ברשימה ״אהא. אז את חוקרת את מרכיבי המאפין הוניל״
״אוף נו, מה אתה הכי רואה הרבה ברשימה?״
היא חוקרת עוד פעם את הרשימה הפעם יותר ביסודיות
״הרבה מאוד E322, וE בכלליות״
אני מחייכת.
״אה. הבנתי, את חוקרת מספרי E"
״כן, אני אכתוב על המרכיב הכי מוכר בעולם כיום, עכשיו ברשותי, אני אקח את המאפין שלי״
היא מחזירה לי את המאפין
״אה ודרך אגב, יש לך מושג איפה אני יכולה למצוא מידע על הנושא?״ אני שואלת.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
--שאלתי את מישי אם צריך לכתוב עבודת חקר באמת וזה מה שהיא ענתה ״אתן בכלל לא אמורות לפרט על מה שאתן מוצאות.
מעכשיו, הדיון צריך להתרכז בעיקר בקטע החברתי של המבחנים.. תדברו על ההיכרויות השונות, על שאר המועמדים, על מה שאתן חושבות לעשות אחרי שתתקבלו לפלג..״--
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
שאפו, בננות! כל הכבוד!..
אבל אתן לא חייבות לפרט ממש על המחקר..
תתרכזו בהיכרויות בינכן ובין שאר המועמדים, במחשבות לגבי העתיד בפלג..
אתן לא צריכות להראות לנו מחקר על כל הדברים ה, אה, מעניינים שבחרתן לחקור ;)
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הו, האירוניה..
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אוף, אני באמת התחלתי לחקור^^
סטינג- כן^^ למה לא?
הבטן קרקרה לי. הוצאתי את הסנדווץ' שלי.
"רוצה חבדוק אם יש משהו עם E?" שאלתי אותה היא חייכה ולקחה את הסנדוויץ'.
"רגע, הבטחת לי מישהו שיודע משהו על הE." אמר נדי
"באמת?" שאלתי בגבה מורמת אך היא רק משכה בכתפיה וחייכה.
"טוב.. בואי נראה. ההא! אני יודעת!" קראתי ורצתי לקצה הרחוק של הסיפרייה, שם הספרים באנגלית, עברתי עליהם עד שמצאתי את האות E והוצאתי אותו.
"בהצלחה!" אמרתי לה
"רגע, את מכירה מישהו שקרה את זה?"
"אני, למה?" שאלתי
"בשביל המחקר. זה.. הרבה עמודים."
"בסדר, מה את רוצה לדעת?"
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״אני רוצה לדעת כל מיני מרכיבים עם סכנות, סרטון, בעיות עיכול, הורסי ויטמינים.. וגם כאלה שהם בריאים. אני רוצה רשימה מופרטת של המספרים והמרכיבים שלהם״
אני לוקחת את הסנדוויץ, פותחת אותו ומביאה ללפיס, את העטיפה אני משאירה אצלי וקוראת עליה.
״נממ.. אין פה שום דבר לא טבעי, בעיקרון עגבניות, חסה, סלמון, גבינה לבנה.. כל מיני תבלינים ושמנים..״
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"יש במחשב הרבה מידע בערבית," אמרתי לה וניגשתי לאחד המחשבים והמקשים החלו לטקטק מתחת לאצבעותיי.
כן, יש קשר אך הוא לא ממש ברור לי עתה. אחד התיסמונות של מחלת ווילסון הוא נחושת בכבד וטבעת קיזר פליישר וקיים סיכוי סביר שמחלת וולסון היא הגורם לטבעת או-לפחות- אחד מהמחלות שאפשר להידבק בהם כתוצאה מעודף נחושת בדם.
נחושת בכבד זה אחד התסמינים של מחלת ווילסון.
אחרי שכתבתי הכל ערכתי, תיקנתי והוספתי כמה תמונות כדי להמחיש איך המחלה נראת. לאחר מכן הדפסתי, שמתי בקלסר, מעניקה ניילון שקוף לכל שני דפים ושמתי אותו לידי.
"כבר סיימת?" שאלה נדי מאחורי הגבי.
"כן, צריכה עזרה?" השבתי
"זה יהיה נחמד. את יכולה להתחיל ב.. איך המחשב הזה עובד."
"טוב.. יש את הוורד בשביל לכתוב עבודות וכל מיני. הנה, עם המקלדת פה את כותבת את העבודה עצמה. עכשיו, מה לא הבנת?"
"הבנתי הכל, אני אקרא לך אם אצטח עזרה."
"בסדר," השבתי בחיוך ופיניתי לה את המחשב. "אני הולכת לקפיטריה, להביא לך משהו?"
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״שאפו לעצמי!״ חשבתי. סוף סוף בחרתי נושא, גנטיקה. האמת היא, שזה נשמע די מעניין. אמא שלי נהגה לומר: ״אם אין קמח, אין תורה״ - נשמע מעולה. התקדמתי בצעדים מהירים לעבר הקפיטריה.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״תודה״
אני מתיישבת ליד המחשב. אני לוחצת עם האצבע על האייקון של האיטרנט, ואז על האייקון של וורד.
האינרנט נפתח ו... מה זה? Google טוב.. אני לוחצת על התיבה שמתחת לגוגל ומקישה על המקלדת E number אני נכנסת לכמה מקורות, ויקיפדיה, אתרי בריאות, אתרי אוניברסיטה... אני חושבת שאני ביליתי בערך שעתיים בקריאה, העתקה, הדבקה. והוספת דברים אישיים, אני מכינה טבלה של מספרי הE ומחקלת אותם לפי רמת סכנה והשפעה על גוף האדם.
לאחר מכן אני מפרטת על החומרים שנאסרו בכמה מדינות והסיבות לכך.
אני מחלקת את המספרים לקבוצות. צבעי מאכל, חומרים מתחלבים, נוגדי חימצון וכה...
אני זזה קצת אחורה מסתובבת בכיסא ופונה ללפיס ״היי, אממ אני צריכה שתביאי לי מהקפיטרה מוצרים.. שאת יודעת שהם לא כל כך טבעיים. את יודעת, כמו משקאות אנרגיה, סוכריות, עוגיות, חטיפים, וגם צנצנות קטנות של דברים משומרים.״
היא מהנהנת והולכת בצעד מהיר לכיוון היציאה.
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מקווה שכולכן מבינות שאין סיכוי בעולם שתצליחו לסיים עבודה כזאת ביום אחד.. אז תתחילו להתפרס על משך זמן של בערך.. חודש. משהו כזה. תכניסו שיחות בין אנשים, דברים שאתן מגלות על הפלג, החיים החדשים שלכן.. בהצלחה ;)
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אז אני מתקנה, זו לא הייתה העודה, זו הייתה הטיוטה הראשונית.
הלכתי לקפיטריה ולקחתי תיק גב, הבטתי ולקחתי את כל מה שהיה בו חומר משמש או E משהו.
חזרתי בריצה קלה לסיפרייה ופרסתי את המוצרים על אחד השולחנות.
"אתן עורכות פיקניק?" שאל ג'ונתן בחיוך ולקח קופסת שימורים של אננס, פתח אותה ושתה את תכולתה בלגימה אחת. אחר כך ניער את ראשו כמו סוס והחל לאכול את פרוסות האננס באיטיות תוך כדי חיוך.
הוא תמיד מחייך.
"על מה אתה עושה את המחקר שלך?" שאלתי אותו. הוא חייך חיוך ממתיק סוד.
"זה סודי," אמר
"ונניח שלא?"
"אבל זה סודי לו." אמר וליקק את עצבעותיו. נתתי לו מפית נייר. הוא תמיד מחייך ככה? אולי.. אבל הוא תמיד במצב רוח טוב, אין לי מוסג איך זה אפשרי.
היה לו שער חום בהיר נוטה לאדמוני, עור בהיר ומנומש ועיניים כחולות כהות שנראות רגילות לחלוטין.
אם לדייק העור שלו היה פשוט לבן, הוא בקושי יוצא לשמש ולדעתי זה ממש מוגזם! כלומר תסתכלו עליו! הוא לבן כל כך! אבל בכל זאת.. העור שלו נראה כאילו כל שנייה שהוא לא זז מבוזבזת.
נענעתי בראשי והוא חייך.
"טוב, אני צריך להמשיך לעבוד. דרך הגב, תודה על אננס. היה טעים!" הוא אמר, קם וניגש אל המחשב שלו בעוד שהאצבעות שלו מקלידות במהירות ברגע שהם נוגעות במקלדת.
ראיתי שג'זל הביטה בי במבט משונה וגם נדי.
"מה?" דרשתי לדעת
אך הם לא ענו. "מה?"
"כלום," ענתה נדי בגיחוך וזכתה למבט רצחני מכיווני.
"מה?" שאלתי שוב
"נדי חושבת שאת מאוהבת בג'ונתן," אמרה ג'זל
"ולמה זה?" שאלתי
"כי את מסתכלת עליו מוזר לפיס. למה הוא קורא לך לו?" אמרה נדי
"סיפור ארוך," השבתי והלכתי למחשב שלי. הבטתי בטיוטה הראשונית ומצעתי כל כך הרבה שיפורים שזה ממש מרט את העצבים שלי!
קרעתי את העבודה וזרקתי אותה לפח, זכיתי למבט מודאג מכיוונו של ג'ון אך במהרה הוא שקע שוב בעבודתו. וכך גם אני.
תיקנתי את כל מה שמצאתי ולא זזתי עד שהעבודה הייתה.. בסדר.
הרוב כבר הלכו. זכרתי שנדי אמרה שהיא הולכת לישון וג'זל הלכה איתה אך אני התעמקתי בעבודה שלי.
נאנחתי ונשענתי אחורה בכיסה שלי.
"מה קורה לו?" שאל ג'ון-ג'ונתן למי שלא הבין- מאחורי גבי בשקט המודאג
"הכל! תראה את העבודה הזו! היא לא מעבר לבסדר!" אמרתי בכעס וזכיתי לכמה מבטים כועסים מצד שלושה אנשים שקראו בשקט.
"טוב, אז תקני." אמר ג'ון בפשטות
"אני לא יכולה! אני לא רואה מה אפשר לתקן!"
"ואם זאת את לא מרוצה." אמר. "טוב, תני לי להביט בעבודה. נראה מלאן אפשר להתקדם מכאן."
"תודה," אמרתי לו בכנות והוא התיישב במקומי. הוא קרא את העבודה במהירות מדהימה ונתן לי דוח:
"לא פירטת מספיק על הסימנים, למה זה קשור? התמונות לא יעזרו לך להמחיש את המחלה אם לא תתארי אותה. תבדקי אם יש עוד סימנים, מה גורם להם ולמה!
את צודקת, את יכולה לעשות את זה כל כך טוב יותר! אהה, ונתתי לך כמה קישורים שאולי יעזרו לך."
"תודה רבה!" אמרתי לו וחיבקתי אותו. הוא השיב לי חיבוק ואחר כך פנה אל המחשב שלו.
נכנסתי לכישורים שנתן לי וכל כך הופתעתי כמה מידע יש בהם!
אך ראיתי שזה מידע די ישן.. היי, אני יכולה גם לערוך השוואה בין המחלות, בין מידע חדש לישן.. זה יהיה נפלא!
לפתע המדריכה נכנסה והביטה בנו בפרצוף זועף.
"אתם לא אמורים לישון? אני מעריכה את הנכונות שלכם לעבודה אבל אתם חייבים לישון." אמרה בקול רציני.
הואתי את הדיס און קי ושמרתי את העבודה שלי עליו.
"אהה, לו?" שאל ג'ון
"ההא?"
"אני יכול להשתמש בדיסק און קי שלך? שלי בחדר ואני ממש סומך על המחשב שלא ימחק הכל באיזה באג או משהו."
"ברור," השבתי וזרקתי לו את הדיסק און קי. הוא תפס, שמר וזרק לי בחזרה.
הלכנו בשטיקה כל הדרך למעונות ונפרדנו בברכת לילה טוב.
נשכבתי על המיתה ומיד נרדמתי. אין לי כוח להתרחץ היום.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
לקחתי את כל המוצרים, שמרתי את העבודה בקובץ וגם בדיסק און קי והלכתי בחזרה לחדר, שוב הלכתי לאיבוד ובמשך 15 דקות ניסיתי למצוא את החדר, ואז הופיע מוריה שעזרה לי להתמקם, זה כל מביך!
הלכתי להתרחץ מהר ויצאתי ולבשתי רק גופיה בצבע שמיים ושורט כחול, פיזרתי את השיער עליתי למיטה שלי וניסיתי להרדם..
לא הצלחתי. אז ירדתי מהמיטה והתגנבתי לעבר המיטה של לפיס, הוצאתי בשקט ספר מהתיק שלה ועליתי בחזרה למיטה שלי, קראתי בערך 10 דקות, עד שהאור פשוט נכבה באוטומטיות, ירדתי בסולם והנחתי את הספר ליד המיטה של קייט.
עליתי בחזרה למיטה ואחרי חמש דקות כנראה נרדמתי....
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[אבל אנשים, תקשיבו: זה עולם עתידני שמנותק מהעולם שלנו. אין להם וורד, גוגל ואני מאוד בספק אם הם לומדים שפות - בסדר? זה פשוט ממש ממש ממש ממש ממש מוזר לי.]
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני הבנתי משהו: פלג אוריינות ממש נגד אופנה.
נכון שבגדים שחורים לבנים הם לא בדיוק האופנה בהתגלמותה - אבל שם לפחות הייתה לי... לא יודעת...
פיג'מה אולי?!
הבגדים שניתנו לנו היו מכנסיים כחולים פשוטים ארוכים, זוג נוסף עד הברך, חולצה קצרה, גופייה ומעיל. החלפתי לגופייה ולמכנסיים הקצרים יותר והתכוונתי לישון. בשינה המוח מתפתח, ככה לפחות בגיל הנעורים. לכן אני אמורה לישון מספיק אבל ללא הצלחה.
אני מחייכת בזלזול. גיל הנעורים. איזו בדיחה. משום מה ברור בהחלט שברגע ההתקבלות אנחנו לא נערים ונערות יותר. מעניין מי בדיוק החליט שעלינו לבחור בגיל שש עשרה. אולי חשבו שעד גיל שמונה עשרה, משום מה, נספיק להתחתן או משהו בסגנון.
כן, בטח.
בינתיים בפלג האלה קרו לי רק תקלות. סוג-של רבתי עם מועמד, התנגשתי באישה במסדרון, נשפכה עליי כוס קפה וזכיתי לביקור במלתחות הבנים ובהפיכה לבדיחה הקבועה שלהם. כיף לא נורמלי. למעשה, זה באמת כיף לא נורמלי. אנשים נורמלים, כמו שאני מקווה שאני, בהחלט לא היו נהנים מ'תענוגות' שכאלה.
וחבל. ג'ונתן נראה נחמד ובהחלט לא מוטרד מהבורות המדהימה שלי. עכשיו הוא בטוח יצחק עליי ביחד עם מר אלמוני בכבודו ובעצמו. אולי יוסיפו אליו את לפיס מחפשת הצרות ונדי המשוגעת לאותיות. היא באמת לא יודעת שE זה קיצור לסוג של מרכיב שאנשים התעצלו לקרוא לו בשם?
שאר הבנות בחדר מתארגנות לשינה אבל אני דווקא יורד מהמיטה. אין לי סבלנות להשתמש בסולם לכן אני פשוט נתלית מקצה המיטה שלי עד שרגליי בגובה סביר מרצפה. השטיח נעים ורך. כמו דשא מכוסח של בד. אולי אני לא היחידה פה שמכסחים אותה.
הרצפה קרירה ונעימה ואני מתלבטת האם ללכת יחפה. לא. כנראה שזה רק יחזק את דעתם של השאר שאני מוזרה ממילא. ובכלל, יכול להיות שאפשר להצטנן מרצפה קרירה. בתור אחת שמצטננת יותר מדי אני מעדיפה להימנע מכך. זרקתי את הנעליים שלי אל אי שם למטה ממיטתי הרמה, בתקווה שזה לא יפגע באחת הבנות. כל הנעליים כאן זהות ממילא ואין לי סבלנות לחפש אותן כרגע. אני מרוגזת מדי.
אולי סיבוב קצר באמת יעזור לי.
עברתי ליד חדר הבנים. מדהים שכל הקולות משם לא העירו את הבנות. אומנם בני הדודים שלי הרגילו אותי לדיבורים הקולניים שלהם, אבל אני בספק אם לכל המועמדות יש משפחה גדולה כשלי. אני נתקלת בג'ונתן מדבר עם אחד הבנים. אני מרימה את ידי בברכת שלום, אבל אז אני מבחינה שהנער איתו הוא דיבר הוא הנער האלמוני.
יש שתי אפשרויות. או שיש לו חיים, או שהוא עוקב אחריי. אני אהמר על השני. זה כבר לא הגיוני.
הוא פוזל אליי. "השמנה." הוא פולט. "השמן יותר." אני מברכת בהרכנת ראש של זיהוי. הוא מסתובב, משולב זרועות. "אז מדוע זכינו בביקורך המכובד?" הוא שואל כמתוך נימוס. "פה אלו לא המקלחות של הבנים," הוא מסביר לי כמו לילדה קטנה. "אבל בטח שלא תוכלי להבחין."
ג'ונתן נראה נחוש למנוע רצח. הוא נעמד בינינו. "טוב, הבחור הנחמד הוא לוק." הוא מחווה בידו לעבר האלמוני. "ולוק, זוהי ג'יזל." הוא פונה אל הנער. אני מגחכת. "לוק? [גם "תראה\תראי\תראו" בנאגלית]" אני אומרת בהפתעה. "קיצור של מה זה? 'look! an idiot'? ["תראו1 אידיוט"]" אני לועגת. הוא מושך בכתפיו. "למען האמת, זה קיצור של 'look! a handsome', אבל ברור שעיוורת כמוך לא הייתה רואה." הוא מעיר בארסיות. ג'ונתן מאבד את השליטה מרגע לרגע. "טוב, לוק הוא מ-"
"אוריינות." לוק קוטע אותו. "הצטרפתי לפה וזה המקום שאני שייך אליו." הוא מסנן במהירות. אני מרימה גבה מתפלאת. "אבל לאוריינות שייכים החכמים." אני מזכירה בבוטות. "ובגלל זה כולנו עדיין מתפלאים שאת פה." הוא עונה בכנות מזויפת.
בשלב הז הגו'נתן נאלץ לנקוט בפעולות פיסיות.
"לילה טוב!" הוא קורא בזמן שהוא גורר את הבחור הכבר-לא-כל-כך-אלמוני.
אני משלבת ידיים בכעס, וממשיכה ללכת.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[אני בטוחה שהגוגל והוורד מנותקים מהעולם, רשת ששיכת לפלגים בלבד]
אני לא יודעת אם ישנתי או לא, למרות שאני בספק, אבל אני כמעט בטוחה שאחת מהבנות יצאה הרגע החוצה, אוף אני במילא לא מצליחה לישון טוב אז אני יורדת מהמיטה, ויוצאת בשקט מהחדר.
אני הולכת עוד ועוד ועוד ואני רואה את ג׳יזל עומדת ליד חדר הבנים, ממש כועסת. או שהיא סהרורית. ואז היא ממשיכה ללכת. אני הולכת אליה בצעד מהיר.
״בוו״ אני אומרת לה ממש קרוב לאוזן.
לא נראה שהיא נבהלה..
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
קמתי בזמן שמישהו זרק עליי נעליים. איה!
פתחתי עיניים בפתאומיות והבטתי בגב של ג'זל מתרחק מכאן.
"איה," אמרתי לעצמי וקמתי.
חלצתי נעליים ולקחתי מתוך התיק שלי את כותנת הלילה שלי.*אני מזהירה אתכם, היא נראת מפחידה!*
הלכתי למקלחת, התקלחתי באיטיות ולבשתי את הכותנת שלי.
היא הייתה כחולה כהה ועמוקה כמו הלילה. קצוות הכותונת הגיעו עד הרצפה ונרטבו מעט, סגרתי את הכפתורים שהגיעו עד אמצע הצוואר וקיפלתי מעט את השרוולים הארוכים כדי שלא ידלדלו מתחת לכפות ידיי. יצאתי החוצה וראיתי את סוף האימות שלהם.
"הצילו!" צעק לוק נדמה לי. "ערפד!"
"ערפדית," תיקנתי אותו "ותודה. נחמד כשמזהים אותך." אמרתי בחיוך ופניתי אל החדר.
"אני מצטער לפיס," אמר ג'ון
"שמת לב שזו הפעם השנייה שאמרת את שמי מאז שנפגשנו?" שאלתי אותו. השער הרטוב שלי ירד בקווים ישרים והעור שלי היה חיוור יותר מתמיד.
"כן, מתי זה קרה?" שאל בחיוך
משכתי בכתפיים. "ביום ההולדת שלך לפי דעתי. היו לך אז משקפיים עגולים ענקיים כאלו. מה באמת עם המשקפיים שלך?"
"עיניות-משהו שדומה לעדשות מגע אך מתאים לכל סוגי העין ומחליף צבעים-" ענה
"אף פעם לא הבנתי למה צריך את הדבר הזה," אמרתי
הוא חייך בשובבות. "אני יכול להחליף לעיניים של חתול!"
"אתה מגזים," אמרתי
"שנייה," אמר ג'ון ונגע בעיניו מה שהפך את העיניים שלו לעיניים צהובות של חתול.
"נחמד," אמרתי. "טוב, אני מתכוונת לישון כל עוד יש לי כמה שעות. לילה טוב."
"לילה טוב," אמרתי ונכנסתי למיטה שלי. עצמתי עיניים והלכתי לישון. מקווה לשינה.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[לא יודעת. עדיין. טוב, לא משנה.]
מפגשים משמחים עד בחילה הם לא כוס התה של כנות. למרות שאם באמת היה לי איחוד מרגש כזה הייתי זורקת את כל עקרונות הפלג הקודם שלי לעזאזל.
אני מקנאה לרגע אחד בעורקים לאומץ לב על האפשרות לקעקע את גופם. לא הייתי מסכימה לקעקע את עצמי בחיים, אבל אין לי דרך אחרת להתנתק מהמשפחה שלי. לפחות מנטלית. תמיד ראיתי במשפחה שלי מעיין כרית אוויר שקראתי שיש במכוניות המעטות. היא מגנה עלייך מפני נזקים חיצוניים - אבל חונקת אותך אם את לא גדולה מספיק להתמודד. כרית אוויר ממלאת את כל המושב, חוסמת הכל.
אולי אני פשוט לא רגילה לראות בבהירות כזו, בלי קרובי משפחה שיסתירו את הנוף.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"הכל בסדר? את נראית נסערת. רוצה נלך לקפיטריה נשתה מילקשייק או משהו...״
וואי אני מה זה רוצה מילקשייק, הלוואי שהיא תסכים..
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מסתובבת, מופתעת.
מה מלמדים אותם שם בהקרבה עצמית שהופך אותם לכל כך שקטים?
"לא הלכת לישון?" שואלת בתמיהה. היא מושכת בכתפיה. "מילקשייק גובר על הכל."
זה גורם לי לחייך. "יכול להיות שהקפיטריה סגורה." אני מזכירה, אבל שתינו יודעות שלא אכפת לנו. אנחנו נכנסות פנימה, לקפיטריה הלא-סגורה-באופן-מפתיע. חבל, כל החשאיות והמסתוריות שלנו התבזבזה לה. אני אומרת את זה לנדי וגם היא מחייכת. אולי הם מצפים שהשראה תבוא לאנשים באמצע הלילה, והם בדיוק יצטרכו מילקשייק או סודה.
"לחיים." אני מכריזה בלחישה. אנחנו משיקות את כוסות המילקשייק ומתחילות לשתות מהקשית. "אני מקווה שזה לא מכיל E." מלמלה נדי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני הולכת לרגע לקחת קופסאת פלסטיק קטנה שמלאה בסלט פירות ברוטב אננס ושופכת את התכולה לשתי קערות, לוקחת שתי כפיות והולכת חזרה לשולחן.
״אני לקחתי מילקשייק תותים ושמנת, עם קצפת וסירופ שוקולד, ומה את לקחת?״ אני מדברת תוך כדי שתייה.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מרימה את מבטי. "שוקולד." ובשביל להבהיר אני מרימה את הכוס. "אבל כל הכבוד שהצלחת לזכור את כל מה ששמת." אני משבחת ולוקחת עוד לגימה. מילקשייקים זה בדיוק עבורי. שוקולד, קור ומשהו לדחוף לפה בזמן שחושבים. כאילו יש לי כל כך הרבה מה להגיד - אבל איזה באסה. יש לי מילקשייק. והוא פשוט מכניס את עצמו לפה שלי כדי שלא אדבר.
קטע, מה?
אני מפסיקה לשתות, אבל מתעסקת עם הקשית. "איך העבודה שלך הולכת?" אני מנסה להתחיל שיחת חולין לילית.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״דיי טוב.. זה נושא קל.. אני מניחה.. רק אין לי רעיונות לשלב בעבודה.. יש לך רעיון כלשהו? פשוט זה משעמם רק לפרט על סכנות ומרכיבים.. וזה..״
אני דוחפת את הקש לפה ושותה ללא הפסקה במשך כמה זמן.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני חושבת רגע ועונה: "תעשי סקר קטן שיבדוק מה המאכל שחברי אוריינות הכי אוהבים, מתוך רשימה של מאכלים שמכילים די הרבה מהחומרים האלה. את חמשת המקורות הראשונים תצייני בעבודה ותזעזעי את הבודקים עם כמה שהם לא בריאים." היא עוצרת רגע, שוקלת את הרעיון. אני לוגמת ומוסיפה: "אולי עדיף שתמצאי דברים שעושים את אותו הנזק," היא לא מבינה אז אני מבהירה. "אבל דברים לא אכילים. נניח חפצים, דברים רקובים וכדו'."
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״נחמד, מגניב, יש חומרים מסרטנים, שאני יכולה להשוות לדברים שאנשים מעדיפים להתרחק מהם אבל בכל זאת אוכלים אותם״
אני משחקת עם הקש קצת
״משעמם לך?״ אני שואלת ולוגמת עד סוף הכוס
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מנידה בראשי ומשפילה אותו אל הכוס. מחטטת עם הקש בתחתית. "זה רק ש-" אני נושמת נשימה עמוקה, וזה פורץ ממני. "איך את יכולה פשוט לשכוח את הפלג שלך? המשפחה שלך?" בקול מלא הביטחון שלי נשבר משהו, אני לא בטוחה מה. אין לי בעיה עם הפלג הזה, וגם אין לי בעיה עם כנות. הבוחן מהקרבה עצמית אמר לי במפורש. אני התחמקתי מאמירת האמת ולכן אני לא מתאימה לכנות. המעשה החכם שלי עם זריקת הסכין והרוגע המוחלט, המחושב, גרם לי להתאים לאוריינות. עשיתי הכל כמו שצריך. הכל.
אז למה כלום לא בסדר?
[מרגישה יותר מדי רגשית. תנו לי להקיא רגע ומיד אחזור אליכם.]
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני דחיתי את המחשבה הזאתי מאז שהגעתי.. אני לא מסוגלת לחשוב על זה, זה היה ניתוק קשה מידי, מיידי כל כך. בלי שום אפשרות לחרטה.. מהרגע שהסכין עברה על העור אין שום רגע חזרה.. אני לא יכולה לדמיין את זה, שאני אחיה בלי אחותי, בלי הורי.. זה יותר מידי קשה. אני משרבבת שפתיים. דיי, דיי נדי עזבי את זה תשכחי, תחשבי על משהו אחר אל תעשי את זה דיי. ״לא יודעת, אני בסדר אם זה.. זה קשה והכל אבל מתרגלים.. גם את תתרגלי בקרוב.. בואי נשכח מזה, בואי.. בואי נעשה מתיחה!״
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חיוך ערמומי עולה על פניי בן רגע. כמעט כאילו לא ניתר לשם בקלילות, אלא נחת עליי מהשמיים. "את די מרושעת, בשביל אחת שבאה מהקרבה עצמית." אני מלחששת בחיקוי למילים ארסיות של נבלית. התדמית קצת נהרסת כשאני לוגמת ברעשנות את טיפות המילקשייק האחרונות. "יש שתי אפשרויות." אני מסבירה בטון מנוסה, למרות שאני לא מרבה למתוח אנשים. "השיטה המתוחכמת ומניבת הרווחים," אני מרגישה כמו שטן שמציע לאדם תמים את עסקת חייו.
הכוללת בין היתר מסירת חיים לשטן. לא ביג דיל.
תמיד הייתי דרמטית.
"או שיש את הדרך האינפנטילית." אני זורקת לבסוף בנימה נמהרת ואגבית.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מחייכת ברשעות ״בואי נלך על השיטה הראשונה, את מי נמתח? אוקי בואי נחזור לישון ובבוקר ניפגש בחצר ליד משולש הזכוכית הגדול ששם ונרקום תכנית״ :)
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני אדם לא חכם.
זה לא חכם למתוח אנשים רק בשביל תחושת השחרור מהעבר.
אבל לא אכפת לי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מתעוררת לרעשי הבנות, אז אני קמה גם, לוקחת בגדים והולכת להתקלח. לבשתי שמלת קיץ כחולה קצרה עם גב פתוח, ואת נעלי הבובה הכחולות. לרגע משהו תפס את העין שלי, ראיתי בנות שמתאפרות, זה היה מוזר לי, כי בה״ע אסור להתאפר.. ברגע אחד הפנים שלהן השתנו לגמרי..
״היי אפשר לשאול לרגע את הצללית שלך בצבע אפרסק? תודה..״ אני לוקחת לרגע צללית ומורחת אותה בחוסר נסיון מעל העיניים.. אוף לצערי זה יוצא חזק מידי ומוגזם ואני נראית כמו ליצן בעוד שלשאר הבנות זה עדין. אני מנסה למחוק את האיפור אבל רק חלק ממנו יורד :/
אני חוזרת לחדר, לוקחת את התיק צד שלי ולוקחת מחברת ועטים, והולכת לכיוון המשולש מזכוכית.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[אגב, מישי, מה באמת בנוגע לבגדים? מאיפה משיגים בגדים בפלג הזה?]
אחח... בוקר. שנאת חיי.
אני לא אוהבת את הבוקר הנורמטיבי, בשעות שש עד שמונה. או שאוכל לקום בחמש כדי לראות את הזריחה או שתעזבו אותי ותעירו אותי בצהרים.
קמתי באי חשק מהמיטה. דבר קשה כשישנים במיטה העליונה של מיטת קומותיים. התכופפתי אל המעקה, ועצמתי עיניים חזק. פשוט נשענתי קדימה, כמו בגלגול קדימה. הפחד והסחרחורת המוזרה שמעוררים בי גלגולים התערבבו לי בבטן. המעקה היה מרוחק מעט מהמיטה כך שכשאני מתיישרת (רגליים לכיוון הרצפה ואני נתלית מהמעקה) הגב שלי לשמחתי לא מוטח במיטה. אני מרפה ונוחתת למטה. ממהרת להתרומם ולעטות מבט של 'אני עושה את זה כל יום, נמושות.'
אני לוקחת את החולצה הכחולה והחצאית הבהירה. כשכול הבנות המתארגנות לוקחות את נעליהן אני מצליחה לאתר את הזוג האבוד. אני מתלבשת בזריזות, שואלת מברשת מאחת הבנות מאוריינות, ומשתדלת להתארגן היטב ככל יכולתי, למרות שאני עייפה. כשאני רואה את נדי מנסה איפור בהססנות זה נראה כמו מישהו שמנסה לעשן בגלל החברה מסביב. המחשבה הזו כמעט מעוררת בי השתעלות אוטומטית. בפלג שלי יש יותר מדי שמעשנים לך בפרצוף. לפחות מספיק כדי לחוש במחנק כשמזכירים סיגריה.
אני יוצאת מהמסדרונות בענייניות, בהליכה מהירה אך רגועה. גיליתי שלכל פלג יש הליכה משלו. לפלג אוריינות יש הליכה ממוקדת, כאילו את בטוחה לאן את רוצה ללכת ובאמצע את מחליטה לאן תלכי אחר כך. אני מחפשת את נדי אבל קצת אובדת בין כל הפסלים. הם בסדר, לא מרשימים או מכוערים יותר מדי, אבל אני בכל זאת לוטשת בהם עיניים. אין בכנות יותר מדי פסלים ותמונות בגלל שאומרים שהן לא מציאותיות ומהוות בריחה מהאמת.
ומה זה עישון, חברי פלג יקרים?
לבסוף אני מוצת את המשולש וגם את נדי לידו. לא ברור אם היא מתרשמת או לא.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
בוקר!
*סורי, אני חייבת להודיע כל הזמן. זה פשוט כיף מידי שאני אפסיד את זה*
קמתי כשעוד היה חושך. אפקט הלישון-מאוחר-לקום-מוקדם שלי. ראיתי שכולם ישנות ושבתי לשכבת במיטה כמה שניות שאחריהם נמאסה עליי השכבה ללא מעשה. קמתי, לקחתי ג'ינס בצבע כחול בהיר, חולצת V שחורה עם ג'קט ג'ינס שהיה גדול ממידותיי, רכסתי אותו עד הסוף, לקחתי את תיק הצד שלי והלכתי לספריה.
הלכתי קודם לקפטריה וראיתי מישהו מנקה שם. חייכתי אליו ולקחתי קצפת מתוקה עם תותים טבולים בשוקולד ושלוש חפיסות שוקולד מריר.
אכלתי את הקצפת והתותים שלי בשקט. שפשפתי את עיניי.
"היית צריכה לשטוף פנים," אמר האיש ואני הנהנתי בהיסח דעת. "זה מה שאני תמיד אומר! שטוף פנים בבוקר!"
"כן," השבתי וייחלתי שיפסיק לדבר.
עוד מישהו נכנס לקפטריה והו הפסיק לדבר. שמעתי קרקוש צלחות ומישהו התיישב מולי.
"בוקר טוב," אמר
"בוקר טוב," השבתי בהיסח דעת. אני לא מצליחה להכניס שום דבר לראש הוא.. ריק.
"אוף.. כואבות לי העיניים." התלונן האדם שישב מולי.
"אז תכניס את הפרצוף שלך למי רקח," השבתי "זה יעזור."
"כן.. מה קרה לו?" שאל ואז קלטתי שזה ג'ון
"המוח שלי ריק. אם הייתי עדיין קטנה הייתי הולכת לשחק אבל מכיוון שאני כבר "גדולה" אז.."
"כן," ענה בקול מהורהר. "בואי נעשה משהו! אפשר.. לא יודע. אף פעם לא היה לי ראש טוב למשחקים."
חייכתי, הכנסתי את השוקולד לתיק והעמסתי את כל מה שנשאר מהתותים וקצפת בכף אחת אל תוך הפה. הוא גמר את השוקו שלו בתגובה ולקח את האוכל שלו:קופסת שימורים של אפרסקים. אני צריכה לשאול אותו איך הוא אוכל את הדברים האלו. הם מתוקים כל כך.. בברר.
"בוא. אני אנצח אותך בשח מט!" הכרזתי
"מה?!" שאל "ממש לא!" הכריז והתחיל לרוץ לעבר הספרייה כשאני אחריו, מדביקה אותו.
הגעתי לספרייה ראשונה ולכן אני זאת שתתחיל במשחק. בחרתי את השחורים- כמו תמיד וכבר היו לי בראש אלף
דרכים לנצח אותו.
שיחקתי, והוא ואז אני שוב עד שנכלאתי לשח-כפי שהוא אמר- אך לי זה נראה כמו שח מת.
הבטתי במלך, לאן אתה יכול לזוז חבר קטן? שאלתי אותו
"ההא! שח מט!" הכרזתי והזזתי את הפרש. הוא חייך, הזיז את המלכה וחסם אותי.
"מה?!" שאלתי בקול. "זה בלתי אפשרי! תחזיר את המלכה!"
"לא, אני מכיר אותך יותר מידי לו." אמר ג'ון בחיוך ערמומי
"בסדר.." אמרתי ואכלתי את המלכה שלו אך זה היה מאוחר מידי. המלך זז ואנחנו נכלאנו לפיט- תקו.
"טוב.. עוד משחק?" שאל ג'ונתן.
"לא, שוקולד?" שאלתי והוא הנהן. הוצאתי חפיסת שוקולד וחציתי לחצי. חירסמתי חצי אחד בעוד הוא אוכל את האחר.
"טוב.. יש סיכוי לראות את העבודה שלך?" שאלתי
"כן.. רק הדיסקאוןקי." אמר בחיוך והושיט את ידו פונה כלפי מעלה.
נתתי לו את הדיסקאוןקי וקראתי את מה שהמחיל. "פתיחה:
ואז היה את כל הסיבות ולמוטציה של שני ראשים בחיות"
"באמת? דווקא על זה?" שאלתי
"כן, לזכרו של ג'ק!" אמר בחיוך ירדתי קצת והיה תמונה של ז'ק. כלב רואים גרמני שהיה מעורב עם בוקסר צרפתי ואיך שהוא הגוף שלו היה של רועה גרמני והראש השני של בוקסר, ושניהם מתפקדים.
מאז שגילו אותו לקחו אותו למחקר.
"כן.. הוא היה כלב טוב. רק חבל שהיה צריך לשים לו שני כולרים." אמרתי
הוא חייך. "כן, מה עם שלך?"
ולפני שהספקתי לעשות משהו הוא פתח את העבודה שלי וקרא אותה במהירות הלא טבעית שלו.
"כן.. את מתחילה להתקרב למקסימום שלך אבל.. שגיאות כתיב! באמת? ממך הייתי מצפה ליותר."
"מה?!" שאלתי והבטתי בעבודה אך לא ראיתי כלום.
"כאן," אמר. "לא ככה כותבים את המילה דוגמה. כותבים אותה דוגמא. עם ה' זה לועזית ועם א' זה עברי. לא הקשבת בשיעור לשון?"
"לא. זה היה משעמם." השבתי, דחפתי אותו מהמחשב והתחלתי למצוא כל דוגמה ולהפוך אותה לדוגמא.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
נ.ב- אל תנסו למתוח אותי!
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״הו, הופעת סוף סוף. טוב אז בואי נחשוב.. אנחנו רוצות מתיחה ענקית?״
״כן, שתשאיר את כולם בהלם!״ על פניה עולה חיוך זדוני
״טוב אז בואי נתחיל ברעיונות. הרעיון שלי הוא כזה: נמלא את הצינורות של המקלחות ב... ביצים!!!״ אני מנסה להתאפק מלחייך.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חייכתי חיוך לחוץ. "בסדר. נחפש את הפתחים. את תיקחי ביצים עבור 'המחקר שלך' ו-" אני מכסה את ידי בכף היד. "אוי, אם את תיקחי כל כך הרבה ביצים יחשדו בך מיד!" אני חושבת קצת ומוצאת פתרון. "שתינו נאגור את הביצים שלנו. ככה הן גם יסריחו."
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אלוהים אתם מרושעות.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״את גאון, חח כל יום מתחלפים עובדים בקפיטריה, ככה שאף אחד לא יחשוד למה אנחנו לוקחות כל כך הרבה, אנחנו יכולות גם להתגנב בלילה כשאין עובדים ולקחת הרבה ביצים.. נשאיר אותם במקום מחבוא, ובנתיים צריך למצוא את המפה לבניין הזה, ונמצא את המיכלים שמעבירים מים למקלחות. אז.. שנסריח גם את הבנים??״ אני סוקרת במהירות את הסביבה אולי אני אמצא מקום מחבוא
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
תמציאו בעצמכן מאיפה לוקחים בגדים.. מכאן זה כבר בחירה שלכן :)
ובקשר לתעלול - אחד הדברים המגניבים שהייתי רוצה לנסות מתישהו: להכניס לדוש של המקלחת תיון, ואז כשפותחים את המים.. ^^
רק אומרת..
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
חחח^^
ואיך אתן תתקלחו? חשבתן על זה?
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-חחחח זה יהיה מגניב, אבל ביצים זה יותר מלכלך.. ואנחנו יכולות להתקלח לפני המתיחה-
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אבל ביצים יתקעו את הצנרת..
וג'נין תהרוג אתכם.
לתקוע משו בדושים של הבנים זה יותר פשוט.. וזו יכולה להיות נקמה על זה שצחקו על לא זוכרת מי.. P:
שורה תחתונה - אל תעשו כלום לצנרת של אוריינות...
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-ביצים מקושקשות לאוריינות :)-
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
כן.. מישי צודקת. אבל זה יהיה כל כך מצחיק לראות פרופסור חכם יוצא עם מגבת מהמקלחת וצועק ומקלל^^
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[אולי היום יקחו אותנו למקום שאנחנו יכולים לקחת בו, בשביל תקופת המועמדות, שלושים פריטי לבוש, מלבד אלו שכבר נתנו לנו.
הם צחקו על ג'יזל, אבל גרמתי לה להיכנס לשם בטעות משעמום אז... זו אשמתי ^^
אנחנו יכולות לעבוד על אנשים, אבל לא לעשות כלום לצנרת של אוריינות?
רגע, אם נשים תיון לא ירצחו אותנו? נכון?]
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[אז סגרנו: מקלחת תה לבנים! מוחעחעחע!]
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
[ :( טוב אז תה לכל הבנים, אבל בואו נשים ביצים ללוק :) ולמקלחת של מוריה נעשה גם הפתעה ;) ]
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
שמעתי כמה בנות מדברות על מתיחה ענקית לבנים. מילא, כבר סיימתי שליש מהעבודה שלי, ולמה לא לעשות קצת כיף?
שאלתי את מי שהציגה את עצמה כג׳יזל. לשמחתי, היא אמרה שהן צריכות רק עוד בת אחת למשימה... אז אני בפנים. הן תכננו לשעם תיון במקלחות של הבנים... זה נשמע מעולה :)
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״אז ככה, לכל אחת תפקיד.. אחת צריכה לגנוב 12 שקיות של תיונים מהקפיטריה, 2 לכל דוש, בת אחת צריכה להתגנב למקלחות ולעשות את העבודה השחורה בזמן שבת אחת שומרת שאף אחד לא בא.. אני חושבת שג׳יזל תהיה זו שנכנסת למקלחות, יש לה ניסיון״ אני צוחקת עד בכי בזמן שג׳יזל נראית מעט נסערת ושולחת לי מבט רצחני אש.
״אני מניחה שאני אלך לגנוב את התיונים, בתור אחת שבאה מהקרבה עצמית, אנחנו יודעים טוב מאוד לשמור על שקט, בסדר?״ אני בוחנת את המבטים של הבנות לראות אם יש הסכם או אישור..
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״אתן יודעות מה, מוריה הזאתי קצת רגועה.. צריך למתוח גם אותה.. טוב אז מי בעד ביצים במקלחת של מוריה?״ אני מרימה יד ומחכה.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
כבר הזכרתי שאתן מרושעות?
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״אני אשמור. אני טובה מאוד במילים ואני יכולה לשכנע אנשים אם משהו ישתבש.״ אמרתי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-כן זאבי ;)-
״אחלה, תגידי שיש תקלה או משהו או הצפה, ושזה יתוקן בעוד כמה שעות או וואטבר.. וג׳יזל תפרק את הדושים, ואז אני אעביר את התיונים. אחרי זה נעבור למקום ב׳ אני אביא 20 ביצים, אקשקש ואשים במיכל, אחרי זה אני וג׳יזל נפתח את הדוש, ונשפוך את הביצים לתוך הצינור, ואת בנתיים תעכבי את מוריה, תגידי לה שנפצעת או משהו ואת חייבת עזרה תעכבי אותה למשך חמש דקות וזהו, מוסכם?״ אני מרגישה עייפה ״טוב ובואו נחזור לחדר, צריך לישון, מצפה לנו יום ארוך מאוד מחר...״ אני מפהקת והולכת לחדר.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״נשמע מעולה.״ אמרתי, והתקדמנו כולנו לעבר המעונות.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי בגלל האור שנדלק, כרגיל בשעה 7:30, התעוררתי כנראה שנייה כי אחת מהבנות כבר ישבה על המיטה בעיניים עצומות ועם הרגליים בנעליים. הלכתי מהר להתקלח ולבשתי ג׳ינס עד הברך בצבע כחול כהה, וגופיית פסים בצבעי תכלת לבן. עשיתי גולגול ונעלתי בפעם הראשונה בחיי נעלי עקב.. הם היו יפים בצבע טורקיז מבריק.
התמקדתי בלא ליפול, ונתמכתי בעזרת כל מיני קירות ורהיטים, הלכתי להעיר את ג׳יזל וקייט בשביל ה״מחקר״ שלנו והן הלכו למקלחות, אמרתי שאני הולכת לקחת שקית תיונים בשביל ״תה לבנות״.
הלכתי לקפיטריה ומעדתי כבר פעמיים אבל הספקתי להתייצב, לקחתי בזהירות מהמתקן לקפה 12 שקיות תה והחבאתי בכיסים, אחרי זה ביקשתי טובה מהטבח שיביא לי 5 ביצים טריות בשביל ״ניסוי״ וכך ביקשתי מ4 אנשי צוות שונים 5 ביצים, עד שאספתי 20 ביצים ולקחתי מיכל גלילי. הלכתי לבחוץ, לשבור את הביצים לתוך המיכל. חיכיתי לבנות ליד המשולש.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הסתבר לי שאפשר לקחת עד שלושים פריטי לבוש לתקופת המועמדות בחינם ימים אחרי כולם.
הזכרתי כבר את התפיסה המהירה שלי?
בבוקר הלכתי לשם דבר ראשון. החלטתי לא לנצל את הכל ולקחת רק עשרה. ובכלל, אני לא אוהבת כל כך בגדים. למען האמת, האתגר בלבוש של כנות היה מעניין יותר. נכון שהייתה אפשרות ללבוש שני צבעים - אבל האתגר האמיתי היה לשלב בין שניהם ולא להיראות כמו זברה.
אחרי שבחרתי בגדים מהמום, לבשתי כמה. את השאר סידרתי בתאים שבמקלחות. יצאתי לחדר האוכל לבושה בשמלת תכלת פשוטה עם חגורה לבנה. אכלתי טוסט עם גבינה בשקט. רוב האנשים כבר ישבו בקבוצות בשולחנות אבל כנראה שאם לפיס התעוררה - היא כבר בספריה, עובדת על המחקר שלה.
מבטי סקר בקלילות את הקפיטריה, יותר בהה מבאמת הסתכל. כאילו לא הבחנתי בנדי הלוקחת ביצים או בכך שג'ונתן ולוק יושבים באותה הקבוצה. יופי. עכשיו כל פעם שאצטרך לשאול משהו מבחינת המחשבים אני אצטרך לעבור דרך לוק.
היום שלי משתפר מרגע לרגע.
חיכיתי שיעברו כמה דקות עד שנדי תצא מהבניין. אם ברגע שנדי תצא אני והנערה הנוספת (ששכחתי מה שמה) נצא זה יראה חשוד. חמישים ושבע, חמישים ושמונה, חמישים ותשע, שישים. אני יוצאת.
ליד פסל המשולש ראיתי את נדי. מיהרתי להגיע אליה. "תקשיבי, עדיף שאני לא אכנס למקלחות." אמרתי ישירות. היא צימצמה את עינייה. "למה לא?"
"כי מילא פעם אחת הגעתי לשם בטעות, אבל פעמיים? זה כבר מוזר." הסברתי, אבל נראה שנדי לא הבינה מה כל כך מוזר. נאנחתי. "מי שנכנסה בטעות למקום כלשהוא תהיה זהירה יותר לידו. זה אך הגיוני."
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי מאוד מאוחר, בערך בשעה 10. לבשתי בזריזות את החצאית הכחולה וחולצה משובצת מעוינים שהכנתי לעצמי מבעוד מועד. הייתה לי תחושה שהיום הזה יהיה שונה מכל שאר הימים. ביומיים האחרונים הייתי מיואשת. אמנם ב
סיימתי שליש, אבל זו היא רק ההקדמה. אין לי שום רעיון איך להתחיל את המחקר הממשי. אולי אעבור לנושא אחר... אבל היום הרגשתי מלאה ברעיונות ואופטימית מתמיד.
התקדמתי בצעדים מהירים אל הגן ומצאתי את ג'יזל וכדי מדברות על המתיחה.
"היי קייט. בטוחה שכשהתחבקנו אתמול לא שמת עלי איזה שבב מעקב?" שאלה ג'יזל. כולנו צחקנו. נדי שאלה אותי אם אני מוכנה להחליף תפקיד ולהיות זו ששמה את התיונים בדוש. אמרתי לה שאשקול את ההצעה.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"טוב.. אז תחשבי, מקסימום אני אכנס למקלחות, אין לי בעיה עם זה, כל עוד מישהי תשמור טוב טוב.. כדאי שנעשה את המתיחה בלילה, כשכולם ישנים ואז אף אחד לא יחשוד, או ינסה להכנס למקלחות, ואז למחרת בבוקר כל הבנים יהיו בתה" אני מחייכת ומדמיינת את הקללות שלהם...
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אחח... תה ללוק. מגיע לו. לו ולכל הבנים שם.
למען האמת, זה לא מגיע להם. אבל לא ממש אכפת לי. זה בשביל הצחוק. מלבד זאת, לא יקרה להם כל נזק מקצת תה במקלחת.
יותר טוב מזה. אולי הם יתחננו שניתן להם להיכנס למקלחות שלנו, ואז נוכל לצחוק עליהם כאוות נפשנו.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-היי סטינג, נראה לי שפספסת משהו. ג'ון קם מוקדם, יחד איתי וזה אומר שאנחנו עכשיו בספרייה ולא בקפטריה. אנא, אל תאשימי את ג'ון בנחמדות שלו.-
אנשים! עכשיו זה רשמי! אני שונאת שנאת מוות את המילה "דוגמא". לא אכפת לי אם זה עם א' או עם ה'! זו המילה הכי מפגרת בעולם כולו.
אז.. שמרתי את העבודה שלי וזרקתי את הדיסקאוןקי לג'ון והלכתי משם. פתחתי לגימרה את הג'קט והלכתי למקום הזה שנותנים בו בגדים. 50. פחח, כאילו שאני אשתמש בכל כך הרבה בגדים.
לקחתי זוג סנדלים ונעלי טיולים, גופיה אחת לבנה וכמה כחולות כהות ושני אוורולים מג'ינס כהה נחמד.
חזרתי למקלחות בדרך הארוכה- דרך הפסלים ושמעתי את ג'יזל, נדי ואשלי מתכננות משהו במקלחות.
"כן.. רעיון טוב. רק בפעם הבאה אל תדברו במקום עם אקו." אמרתי והבהלתי אותן.
"מה את עושה?" שאלה ג'זל בכעס
"הולכת להתקלח," השבתי. "לפני שתעשו את הבדיה שלכם." בדיה. המילה הזו עדיין נשמעת לי מוזר. משכתי בכתפיי והמשכתי משם.
"היי, למה ג'ון קורה לך לו?" שאלה נדי.
"מי יודע?" שאלתי בחזרה ועברתי את הפינה.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
-זאבי!
אבל שלושה דברים:
א. אמרתי שלושים פריטים. למה שאוריינות יהיו כל כך נדיבים?
ב. לא אמרתי שראיתי אותך בקפיטריה. אמרתי שלא ראיתי אותך, לכן או שעוד לא קמת או שכבר הלכת לספריה.
ג. לא סיפרנו לך על המתיחה ><-
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
סורי, טעות שלי ודבר שני. אתן מצפות לדבר על מתיחה במסדרון עם הרבה אקו ושאף אחד לא ישמע? קצת מוגזם לא? וכבר כתבתי שקמתי מוקדם וג'ון איתי אז את התבלבלת ולא אני.
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
הו, אין לכן מושג כמה אני גאה בכן.. *~*
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
״מי זו אשלי? את מתכוונת לקייט?-
״לפיס.. אל תספרי בבקשה, אוקיי?״ קייט יותר דורשת מאשר מבקשת
״בנות, אנחנו צריכות להיות יותר בשקט.. בעוד שעה, מכבים את כל האורות במעונות נלך ׳לישון׳ וכעבור כמה דקות נקום ונלך לעשות ׳מחקר׳ אוקיי?״ אני קמה מהישיבה ״בנתיים הלכתי לקחת בגדים, למרות שאני מהקרבה עצמית אני מאוד אוהבת סטייל״ אני מחייכת בשחצנות מיותרת והולכת לחדר שמחלק בגדים.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
"אתן רוצות לעשות את המתיחה מחר?" שאלתי.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני לוקחת בערך 10 פריטים: שמלת סטרפלס כחולה קצת מעל לברך, זוג גרביים, נעלי ספורט בצבע לבן תכלת מנומר, ביקיני בצבע תכלת, חצאית כחולה בהירה מעל לברך, קשת לשיער עם פרח תכלת, חליפה כחולה מאוד צמודה באגן, כמה חולצות כחולות פשוטות, כמה ג׳ינסים לבנים, צעיף עדין בצבע תכלת, ושורטים בצבעי לבן, טורקיז, סגול, ואני מחיטה להגרר אחרי כל האוריינים ולוקחת משקפיים שחורות ויפות ללא מידה.
אני חוזרת לחדר עם שקית מלאה בכל טוב ושמה הכל בלוקר שלי שבמלתחות.
אני מפהקת ואומרת לקייט ולג׳יזל ״נעשה מחר את המתיחה, אני ממש עייפה ה״מוצרים״ מוחבאים, אספר לכן איפה מחר״ אני מחליפה בגדים לגופיה פשוטה ושורט תכלת והולכת לישון, אני נרדמת אפילו כשהאור המציק דולק....
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
אני מתעוררת בשעה 9, הולכת להתקלח, ולובשת שורט סגול עם גופיה בצבע תכלת, בצד רקום הסמל של אוריינות, ונעלי עקב.. דאמיט הדבר הזה כואב בכל כך הרבה רמות! ״קייט, קומי קייט נו״ אני מושכת את קייט ומפילה אותה מהמיטה ובזמן שהיא מנסה להביו מה קורה אני הולכת להעיר את ג׳יזל ״ג׳יזל תתעוררי, אני הולכת לקפיטריה ואז אני הולכת למשולש״ לפיס בטח כבר נמצאת בסיפריה, עם הג׳נתן הזה שקורה לה לו משום מה.. מוזר. אני הולכת בצעדים כושלים אל הקפיטריה ומתיישבת בשולחן הכי קרוב ליציאה, לוקחת סנדוויץ עם סלמון, גבינה לבנה, עגבניות, חסה וחמוצים, ושתייה אני לוקחת כוס קפוצ׳ינו עם קצפת ואבקת קקאו מעל.
אני יושבת בשולחן ואוכלת לאט לאט, כעבור כמה זמן קייט וג׳יזל מופיעות.
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-3 חודשים
היי חבר'ה..
רק רציתי ליידע אתכם שבשבוע וחצי הקרובים אני לא אהיה לגמרי פנויה, ואם יש לכם שאלות וכדו' - תפנו לאס אי.
עד שאני אחזור, יש סיכוי מאוד גדול שכבר תסיימו. פשוט תתקדמו בכתיבה שלכם. את הכל אתם כבר יודעים..
בהצלחה! ;)
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-אממ הלו?-
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
להיות מדריכה באוריינות - לא הדבר הכי כיף פה. נכון שזה רק תפקיד לזמן הקצר הזה של השנה, אבל עדיין, זה משעמם. והשנה גם מוזר. כל הקטע הזה עם ההפרדה של הבנים והבנות, כל הקטע הזה שצריך לעקוב מקרוב על המתמודדים - פשוט מוזר.
אני הולכת במסדרונות אוריינות, מגיעה לספרייה ורואה שם חלק נרחב מהמתמודדים עובדים על העבודות שלהם. אני כבר יודעת פה ושם על מה כל אחד עובד, אני יודעת כבר מי התחבר עם מי בערך, אני יודעת כבר מי משקיע ומי לא.
***
מידי פעם קמתי בלילה ובדקתי מה קורה עם המתמודדות שלי, משום מה יש לחלקן הרגל לא לישון לילה שלם. סדרתי את המשקפיים שלי עד גשר אפי ויצאתי מחדר הבקרה. יש לי שתי אפשרויות עכשיו; או ללכת לחדר של הבנות ולראות מי ערה ולוודא שהיא חוזרת לישון או לחזור לישון ולראות איך הן מסתדרות ומה הן עושות. האפשרות השנייה קול אומר בראשי, הקול האורייני. זו האפשרות הכי נכונה והכי חכמה, אמרתי לעצמי, ככה אני גם אראה מה קורה איתן ביום ואחשב את ההתנהגות שלהן.
***
קמתי בבוקר, התארגנתי ופניתי לחדר האוכל. לא כל המתמודדות שלי כאן. אני רוצה שהן יהיו עכשיו בספרייה עובדות על העבודה שלהן, העבודה הזו הולכת להכריע הרבה. אבל משהו אומר לי שלא כולן עובדות על העבודה שלהן.
סיימתי לאכול ופניתי אל הבניין המקביל לבניין הזה, מישהו זימן פגישה שקשורה לתפקיד היומיומי שלי. אז מחובתי להיות שם. אני עוברת דרך האזור עם הפסלים - דרך הקיצור. זה עדיף על פני העיקוף הגדול - ועוברת כמעט חצי מהפסלים ואז אני רואה כמה מהבנות שלי. שלוש מהן ליתר דיוק. הן יושבות ליד הפסל המשולש ומדברות. להתקרב ולהקשיב, או להגיע לפגישה - חצי שעה לפני הזמן שנקבע ולהפסיק לדבר עם אנשים?
ומסתבר שאני הולכת לכיוונן מבלי שאני שמה לב. כל כך לא אופייני לאוריינות.
התקרבתי מספיק כדי שהן לא יראו אותי, אבל שמעתי רק מלמולים ומילים פה ושם. אבל אז, בדיוק כשהתכוונתי להמשיך לפגישה ולהגיע דקה לפני, שמעת משפט שלם: "אתן רוצות לעשות את המתיחה מחר?" זה מה שהקול אמר. לא היה לי זמן לברר מי זו בדיוק הייתה ולהבין מה הן בדיוק מתכננות לעשות ואיך זה קשור למילים ששמעתי בערך: "מקלחות", "תיונים", "ביצים" ועוד כמה מילים, אז אמרתי שלעצמי לברר אחר כך.
***
אני לא יודעת מה בדיוק הבנות האלו מתכננות אבל, הן בהחלט חכמות. התארגנות שלהן, החשאיות, הדרכים שבהן הן מתנהלות - אוריינות לשמה. אבל רק אם הן יסיימו את העבודות בהצטיינות הן יצליחו לעבור אל הפלג באופן מלא, למרות שלא נראה לי שתהיה בעיה בנושא הזה.
שבע וחצי בבוקר - מדליקים אורות.
אני וג'ורד - המדריך של הבנים - יושבים בחדר הבקרה ורואים את הכל; את המסדרונות של כל אזור החדרים, את החדרים, הכניסה למלתחות.
רוב הבנות והבנים כבר התעוררו וכמעט כולם פונים למלתחות.
ועכשיו עולה לי על הפנים חיוך קטן כשאני מבינה סוף-סוף מה הבנות תכננו. מזל שלהן שאני המדריכה שלהן ולא מישהי אחרת.
"למה את מחייכת?" ג'ורד שואל.
"שום סיבה" אני אומרת ומקטינה את החיוך שלי, כדי שג'ורד לא יתחיל להציק לי.
אבל החיוך עדיין קיים והוא לא יורד עד הרגע שאני צריכה לצאת עם ג'ורד לחדרים ולעזור, אבל הוא יורד רק כי צריך מראה רציני.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הבטתי במחשב בטיעוב. אלוהים, כמה אני שונאת את המילה דוגמא. למי אכפת אם זה בה' א א'???
לאלו שיחליטו אם יקבלו אותך לאוריינות או לא. אמר קול בראשי, הקול של אחי הגדול דרקו, או רד בקיצור.
ואם לא, טוב.. אז ינדו אותך מהמשפחה ולא יקירו בקיומ. ותחשבי, דווקא את שהוכחת שאני טועה כל כך הרבה פעמים לא תהיה בפלג בגלל שהיא סטומה!
אוי! זה מזכיר לי, כדי לי להתקלח לפני המטיחה של הבנות.
קמתי, שמרתי את העבודה-אין סיכוי שאני אעשה את זה שוב!-, לקחתי את הדיסק וחזרתי לחדר. לקחתי גרביים חדשות ונכנסתי למקלחות אך קודם בדקתי שאין שם דברים לא צפויים.
התקלחתי ומבשך כמה זמן פשוט נתתי למים לזרום מסביבי. אוי.. זה מרגיע כל כך.
קמתי, סגרתי את הברז, התנגבתי והתלבשתי ואז הלכתי לפסל המשולש.
"היי לפיס," אמרה ג'יזל.
"היי," אמרתי. "ואני אכנס למקלחות. זה לא יהיה מחשיד, ועוד דבר. כדי לכם לשים את התיונים לפני המסנן הראשון, ככה שלא יראו. בואו, אני אראה לכן. כדי למהר את זה, התיונים בחד שלך מחשידים גם ככה, בלי לדבר על הביצים. נעשה את זה עכשיו, בינתיים הביצים יסריחו מעט אבל אפשר לפתור את זה עם מטהר אוויר והתיונים יהיו בסדר. אני גם בעד לפתוח חור בתיונים ככה שהעלים יפלו. מה דעתכן?"
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"אני חושבת שמוריה שומעת אותנו." לחשתי לג'יזל ונדי.
לא הייתי בטוחה אם שמעה את כל השיחה, אבל הייתי בטוחה ששמעה חלק ממנה.
"נבצע את התעלול מחר השכם בבוקר, לפני שמוריה תתחיל לקפוץ למסקנות חפוזות. לאחר מכן, נחזור למיטה ונעמיד פני ישנות כדי שלא נעורר חשד. את התיונים והביצים עלינו להסתיר במקום מוסכם, מקום קרוב מאוד למיטות. את הקליפות ואת התיונים המשומשים כדאי לזרוק בפח שבחדר של הבנים, זהירות מונעת אסון.
נפרק את הברז - אני יכולה לעשות את זה - ונכניס פנימה את הביצים / תיונים. אני אשים את הביצים וג'יזל תשים את התיונים. אוכל ללמד אותה איך לפרק את הברז. נדי תשמור שאף אחד לא יכנס או יצא מהמעונות." אמרתי. "בפעם הבאה, בואו נפגש בספרייה כדי שלא נעורר חשד".
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[זאבה, אנחנו לא מרכיבות את התיונים במקלחות של הבנות - אלא באלה של הבנים.
בכל מקרה, לא הבנתי אס אי. עשינו כבר את המתיחה או לא?
אני חושבת שעדיף שנמשיך בעוד... עשר שעות.
יום שישי בסדר לכן! :P]
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-אבל אל תשקחי שלפיס שמעה רק חלק מהשיחה שלכן ולא את כולה:-) -
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[ Stingray אני עשית את נקודת המבט של המדריכה בזמן ואחרי המתיחה שלכם. אבל עשיתי שלוש כוכביות לפני כדי שיהיה ברור שעבר זמן מאז הנקודה האחרונה שלה. אבל אתן יכולות לעשות את המתיחה אחרי נקודת המבט שכתבתי זה לא ממש מפריע]
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
~עברו 10 שעות~
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
חצי שעה אחרי שעת העוצר. אני יורדת בזהירות מהמיטה ומעירה כל אחת מהבנות, ג׳יזל וקייט. אני מהססת לרגע אם להעיר את לפיס.. בסוף אני מעירה אותה. כל אחת מאיתנו מתכוננת במלתחות ואני הולכת לבחוץ לקחת את הביצים והתה הבנות מגיעות אלי ״בואו ׳נשפר׳ קודם את המקלחת של מוריה.. עם קצת שקשוקה, אז מהר אני הולכת למוריה להעיר אותה ולספר שנראה לי שנקעתי את הרגל בזמן שינה והיא תלך לעזור לי. אני אעכב אותה חמש דקות, זה הזמן שלכן לעשות את המתיחה, שתי בנות יכנסו לבפנים ובת אחת תשמור מבחוץ״ כולן מהנהנות אבל גיזל שואלת מי תהיה השומרת ומי יעשו את הפעולה ״טוב זה כבר החלטה שלכן, אני הולכת ביי״ אני פונה ללכת ״אה ונזכרתי, השגתי אוזניות קשר מינימלסטיות, אני אקח אחד, ואת השני תנו לשומרת.״ אני שמה אחד באוזן ומפעילה אותו והולכת לכיוון החדר של מוריה.
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
בימים הבאים אני לא אהיה זמינה הרבה בקבוצה. אם יש לכם שאלות. אתם מוזמנים לשלוח לי הודעה ולשאול. להודעות אני אשתדל לענות מידי פעם.
אם אתם צריכים שאני אוסיף נקודת מבט של מוריה, או שהיא תענה על שאלות - תשלחו הודעה (בפרטי) ואני אשתדל להוסיף את הקטע שלה ולענות לכם על השאלות.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-חח מה נרדמתם?-
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-בסדר, בסדר. רק רגע.-
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
לפנק את מוריה עם ביצים בצנרת היה קל בהרבה משחשבתי.
אני לא אוהבת להיות תלויה באנשים, או להילכד. ואני יודעת שגם אם ייקח לבנות דקה אחת לשפר את המקלחת - זו תהיה עבורי דקה אחת יותר מדי. לכן, עדיף להסתמך על עצמי ולא לצפות לטובות מאף אחת. חוץ מזה, ככל שנסיים את הקטע הזה מהר ככה נסיים מהר יותר עם המקלחות של הבנים. קייט ואני נכנסנו פנימה.
החדר היה... ובכן, כחול. כחול וגדול. היו שם כורסת קטיפה כחולה שניצבה על יד ארונית ספרים, ארון ומיטה זוגית. החדר אומנם לא היה עמוס ברהיטים, אבל היו בו תמונות וכל מיני מחקרים על הקיר ליד שולחן מתכת וזכוכית. כנראה קשורים לנושא בו מתמחה מוריה. הוא היה פשוט אבל יפה. כאילו אומר "אני נראה כל כך אינטיליגנטי שאני לא צריך רהיטים כדי להוכיח את זה. הדבר היחידי שהיה מופרד בדלת כלשהיא היה חדר האמבטיה.
מעולה. בדיוק לאן שאנחנו צריכים להגיע.
לפני שאני וקייט צעדנו צעד אחד פנימה עצרתי אותה. היא עמדה להגיד משהו, אבל מבט אחד ממני גרם לה לסתום. זה לא היה נראה לי הגיוני, אבל תמיד עדיף ליתר ביטחון לבדוק אם יש מצלמות בחדר. לא היו, לפחות לא כאלה שיכולתי לראות. בכל מקרה אני לא חושבת שישקיעו כל כך הרבה כסף בשביל לאבטח חדר של מדריכה. מלבד זאת, אם אכן יש מצלמה כזאת, חיטוט בחפצים של מוריה במטרה למצוא את המצלמה לא בדיוק יגרמו לנו להיראות תמימות.
אני מרפה מקייט ושתינו נדחקות דרך דלת חדר אמבטיה. פה בטוח אין מצלמות.
קשה להאמין כמה שזה פשוט. מוודאים שהמים סגורים, מסובבים צינור כלשהוא מתכת לכיור ושופכים לתוכו ביצים. ליתר ביטחון אני מאתרת מכסה ביוב קטן, פותחת אותו ושופכת לתוכו את כל השאריות. קייט ואני מוודאות שהשטח נקי מעקבות או מביצים וממהרות לצאת מהחדר. בדרך אני משליכה את הקליפות אל תוך פח קטן, עמוק בתוך הניירות.
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
כל הכבוד:)
אני כבר ממש מחכה לתגובה של הבנים..
מישהו?..
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אחרי המתיחה, רצנו למעונות עם חיוך על הפנים.
למחרת, התברר מהר מאוד שמוריה עלתה על המתיחה. כשהיא באה להשכים אותנו, היא נראתה עצבנית הרבה מהרגיל. ברור שהיא חשדה בנו, העריקות. אבל כמו תמיד, אני, ג׳יזל ונדי הכנו תוכנית גיבוי.
יחד עם התיונים והביצים, נדי לקחה גם אוכמניות מהקפיטריה, כמות שמספיקה למקלחת אחת. שמתי אותן במקלחות של הבנות באותו הלילה, כדי שיחשבו שגם אנחנו ״קורבנות מתיחה״, ולא נעורר שום חשד. ג׳יזל שכנעה את כל שאר הבנות שהיא זו שצריכה להיות ראשונה, ויצאה מהמקלחות לבושה בגופייה וחצאית, שהסתירה בארון האמבט מבעוד מועד, מלאה בקליפות של אוכמניות. אחרי ששאר הבנות ראו את ג׳יזל, הן מיד הבינו שהבנים לכאורה חיבלו בצנרת , מיהרו לספר למוריה, וגילו שגם אותה מתחו. ברור מאוד שלבנים השובבים יקח הרבה יותר זמן מאשר לבנות לדווח, מה שהופך אותם לחשודים מושלמים. מוריה לא יודעת שגם את הבנים מתחו, וכשתגלה זאת, תחשוב שזהו ניסיון מחוכם להתחמק מעונש.
כך קרה. בזמן ארוחת הצהריים, אחרי שסיימתי לקרוא את ״גנטיקה ואופטיקה - כרך 3״ ורשמתי את מסקנותיי, נפוצו שמועות על כך שחלק מהבנים הוזמנו לשיחת נזיפה, בנוגע למתיחה. חיוך התפשט על פניי.
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
היי, חזרתי ^^
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
Anybody? מישהו?
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אחרי שסיימנו לשפר את המקלחות של הבנים, של מוריה, ואחת משלנו, רצנו באושר למעונות והלכנו לישון.
בבוקר התעוררנו מקולה ה״מתוק״ של מוריה, שלא נראתה כל כך שמחה הבוקר, כשהיא מסתובבת אני מחייכת וקמה להתלבש, מעדיפה לא ללכת למקלחת.
ג׳יזל יוצאת עם בגדים מלאים בכתמים של אוכמניות, בכוונה, שלא יחשדו בנו.
אני לובשת חליפה כחולה וגרביונים ואת נעלי העקב שלי.
אני יוצאת מהחדר ומציצה קצת לחדר של הבנים, כן חח הם בהחלט לא מרוצים, הרבה מאוד צעקות וקריאות וקללות שבחיים לא שמעתי, הרבה מאוד בנים מסתובבים בחצי ערום מלוכלכים, אני מעדיפה כבר להפנות את מבטי למראה הנורא הזה.
אני צועדת לקפיטריה ולוקחת פיסת עוגת וניל עם זיגוג ורוד, וספל של קפוצ׳ינו עם הרבה קצף.
אני שומעת מהרמקולים שבתקרה ״ג׳וזף סמית׳ גש לחדר של סשה המזכירה, מייד!״ אני מחפשת בעיניי בקפיטריה את ג׳וזף, אני רואה קבוצת ילדים קמה ועוזרת לילד נמוך עם שיער כהה ועיגולים מתחת לעיניים, אחרי זה הוא הולך לבד בחשש.
כעבור מספר דקות אני שומעת קריאה נוספת ״רפאל לסטר, גש לחדר של סשה המזכירה!״ רפאל לא נמצא בקפיטריה כנראה..
אני מניחה שהמתיחות הגיעו לאוזניהם של הצוות ועכשיו, כמו שרצינו, הבנים מסתבכים.
אני לוגמת מהספל ומצחקקת.
אחרי כמה זמן שאר הבנות מגיעות מחוייכות.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"איך לא תפסו אותנו?" שאלתי בחיוך כשהתיישבתי ליד קייט
"לא יודעת," היא אמרה בחיוך. היה לי לחמניה וכוס שדולה של שוקולד וחבילת שוקולד מריר.
"רוצה?" שאלתי וקילפתי את נייר הכסף מעל השוקולד.
"מאיפה את לוקחת אותם? לא ראיתי שוקולד בדוכנים." אמרה קייט. חייכתי חיוך ממתיק סוד
"הם ליד המגשים. הם תמיד ליד המגשים." אמרתי בחיוך.
"איך לא ראיתי אותם קודם?" שאלה
"כי אנחנו תמיד לוקחים את המגש באוטומט ולא שמים לב לשוקולד." השיב ג'ונתן שהרגע התיישב לידי.
"התקלחת?" שאה קייט בצחקוק והוא חייך עליה חיוך נעים
"למזלי לא," השיב וגמע את כוס החלב שלו והחל לאכול את ערימת הפיינקקים שלו. "זה בסדר, אתן יכולות לדבר בחופשיות לידי. לא אלגה להם שאתן מתכתם את כולם, אבל למה לא שמתן תיונים בכל הדושים של הבנות? ולמה לא פשוט לחבל בצנרת הראשית, זה הרבה יותר פשוט."
"איך?" שאלה קייט ואני חייכתי.
"הוא שם מצלמות מעקב במזדרונות וצפה בנו, נכון?" שאלתי
"כן, מסתבר שמשתלם להיות פרנואיד." אמר וקם לקחת עוד מנה
"הוא פרנואיד?" שאלה
"כן," אמרתי. "יש לו אקדח ושוקר שהוא לוקח לכל מקום והוא למד אומניות לחימה."
"באמת?" שאלה. "אף פעם לא הייתי מנחשת.. הוא נראה בחור נחמד." העירה בחיוך
"כן," השבתי ושתיתי מהשוקו שלי.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אם בפלג כנות היו שואלים מי אנוכי כולם היו מרימים ידיים.
אבל אני הייתי הראשונה. אני הנערה הכי אנוכית שאני מכירה.
למרות כל זה מתוך החיוך שלי נפלט: "אני מקווה שלא יענישו אף אחד."
לקייט היה פרצוף של רגע לפני הרמת גבה, אז מיהרתי לשנות נושא. "בכלל מותר לך להחזיק בדברים האלה?" שאלתי בסקרנות את ג'ונתן ולקחתי כפית מהסלט. למרות הפסקת האש הזמנית והבלתי מוגדרת שלי ושל לוק הוא בכל זאת מהנהן בהערכה כשאני בוחרת בסלט.
נו, לא נורא. אני לא זאת שעבדו עליה וגרמו לה להתקלח בתה ללא ידיעתה.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
*המתיחה הזאת פשוט גאונית! אני מתפוצצת מאושר!!!*
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[ברור, כי לא הדמות שלך הייתה זו שהתקלחה במיץ אוכמניות.]
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"לא, הם לא יודעים בכלל." השיב וקיפל את אחד הפיינקקים והכניס לתוך פיו.
"אתה יכול להראות לי את הנשק ששלך?" שאלה קייט.
"לא," ענה בפשטות
"למה?" שאלה, מאוכזבת.
"כי יש כאן מצלמות. וחוץ מזה, האקדח הזה הוא לא בשביל תצוגה. הוא בשביל הגנה עצמית. ומתיחה טובה, אבל אני הייתי שם צ'ילי משומר. הם תמיד מקולקלים." הוסיף כבדרך הגב
"כן.. אבל איפה היינו מסיגות כל כך הרבה צ'ילי?" שאלתי בהרהור
"במחסנים. וחוץ מזה, יש לנו רק עוד שבוע וחצי עד למועד ההגשה." אמר ג'ונתן
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
החוותי לעברו בכפית והתעלמתי מהמוזרות בכך שאני אוכלת סלט בכפית. "אבל מצלמות יכולות גם לקלוט על מה אתה מדבר, לא?" הנחתי את הכפית ונשענתי לאחור. "חוץ מזה, היית צריך להשיג את זה מאיפהשהוא." אני מוסיפה וחוזרת לסלט שלי. אמור להיות לנו יום ביקורים בקרוב [רמז רמז] וזה מה שמעסיק אותי יותר מעבודת החקר.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
בזמן שהבנות וג׳נתן מדברים על נשקים ועל צ׳ילי אני מקשיבה לקולות הנעימים של הרמקול אשר מזמנים את הבנים לשיחת נזיפה.. נקווה שהם לא יחשבו גם לחקור את הבנות חח.
אני מפרקת את העוגה ואוכלת לאט לאט.. אני מסתכלת על כרזה גדולה וצהובה שתלוה על הקיר, ״בקרוב, יום ביקורים של ההורים״ אני קוראת ונזכרת במשפחה שלי.. איזה כיף לראות אותם, אני כל כך השתנתי, אני שמחה שאני אוכל לפגוש אותם אחרי כל זה.. המילה בקרוב ממש לא מספקת אותי, אולי מעצבנת אותי. אני תמיד הייתי חסרת סבלנות, אני מחליטה לגשת לאחד מאנשי הצוות לשאול מתי יום הביקורים אני ניגשת לשולחן של 2 ובו יושב גבר ממושקף עובד במחשב נייד ושותה סודה. ״שלום? אני יכולה לשאול אותך משהו??״ הוא מפנה את מבטו באיטיות תוך כדי לגימת סודה מבעבעת. אני רואה את זה בתור הסכמה, אני משחקת עם האצבעות, קצת בלחץ, מעולם לא דיברתי אם מישהו חשוב פה חוץ מאשר מוריה.. ״אז אממ.. כאילו.. נו יש נכון את יום הביקורים? רציתי לשאול, אם אתה יודע, באיזה יום זה יוצא? שאני אדע להתכונן..״ הוא לוגם מהסודה לגימה ארוכה מאוד, מנגב את הפה אומר ״אממ״ וחושב.. ״בעוד 5 ימים״ הוא מסתכל עלי במבט רציני ״אוקיי, תודה״ הוא חוזר לעבוד במחשב ואני מתחילה ללכת חזרה לשולחן. כשאני שומעת גיחוך מאחורי, אני מסתובבת קצת ורואה את.. אוח, לוק, לוק המלוכלך מתה ועם כתמים חומים על הבגדים. הוא מצחקק ואומר ״טיפשה שכמותך, למה לך לדעת באיזה יום זה יוצא?״ הוא מלגלג וצוחק ״מה זאת אומרת?! אני סך הכל רוצה לדעת מתי זה, שאני אתכונן״ אני מזעיפה מבט ומחכה לתשובה, הוא פורץ בצחוק ״להתכונן? למה בדיוק? ההורים שלך לא יבואו לביקור!״
מה?! איך הוא יכול להגיד את זה.. חצוף, אני כבר לא אוהבת אותו ״סלח לי, אבל אתה לא מכיר את ההורים שלי, אין לך שום זכות להגיד אם הם יבואו או לא״ אני רוצה לחזור לשולחן ואז הוא אומר ברצינות ״לא, אין הרשאה להורי הקרבה עצמית לבוא לביקור באוריינות, כל תינוק יודע את זה, אז תחסכי את כל ההכנות, זה סתם מיותר, ההורים שלך לא יבואו זהו.״
אני עומדת לרגע, משותקת, מנסה לעכל את מה ששמעתי, אני לא אראה את ההורים שלי? לא, הוא משקר! ״אתה שקרן, זה לא מצחיק״ אני תוקעת לו מבט כועס, אולי זה יפחיד אותו והוא יודה אבל הוא רק עומד מחייך ואומר ״טוב, את תראי בעצמך״ הוא שם ידיים בכיסים מסתובב והולך, מרוצה.
אני משפילה מבט ומסתכלת על הנעליים שלי. אני רוצה לקחת כיסא ולזרוק על לוק, אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. אני נושכת את השפתיים בוהה באוויר וחוזרת לשולחן בשתיקה. אני ממש לא יכולה לדבר עכשיו, אני יודעת שאם אני אוציא אפילו צליל קטן מהפה, אני אתפרק..
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
יש לי נוסחה פשוטה מאוד איך לגלות אם מישהו עצבני. לא, זה לא סוד אפל של פלג כנות או משהו בסגנון.
אם רואים את לוק מדבר עם מישהו שהוא לא ג'ונתן, הבחור הגבוה או שני האחרים זה סימן ברור לאסון. כמו אם הוא ידבר עם קייט, לדוגמה.
כשהיא חזרה האגרופים שלה היו קמוצים. או בניסיון לשמור על איפוק או כהכנה לתקיעת אגרוף בפרצוף של לוק, תלוי מה הוא יעשה. היא חוזרת להתיישב ואני מסתובבת אליה. "מה הוא אמר לך?" אני שואלת בשקט. היא מחייכת חיוך שהיה משכנע את כל מי שבשולחן, אלמלא אני הייתי בו. חיוך בטוח לא עובד על אנשים מפלג כנות. "הוא ניסה לעצבן אותי עם משהו על המשפחה שלי." היא מעירה באגביות מדומה. "זה פשוט פתטי." היא נזכרת להוסיף, כדי להראות שלא נעלבה. השאר נראים קצת יותר רגועים, אבל זה לא ממש עובד עליי. אני מסתובבת חזרה אל הסלט שלי, אבל עדיין מחייכת אליה. "נו, טוב. אם המשפחה שלך תעצבן אותך את תמיד יכולה לשאול כמה משלי." אני מציעה בנדיבות מופרזת וחוזרת לסלט. לפיס מרימה מבט. "אז את תצטרכי גם להשאיל קצת ללוק, כי המשפחה שלו בטוח לא תרצה לראות אותו." היא אומרת בניסיון לעודד את קייט, וזה עובד. ג'ונתן נראה קצת לא מרוצה למראה השלום שנשבר, אבל אני נשענת לאחור ומחווה בידיי. "אל דאגה, יש לי מספיק משפחה לכולם."
"לא שמישהו רוצה את המשפחה שלך אם הם דומים לך." קייט מתאוששת מספיק כדי לרדת עליי וחוזרת לאוכל שלה. אני מושכת בכתפיי. "אנחנו המשפחה הכי גדולה בפלג כנות, יש לנו דור רביעי בפלג." המחשבות שלי נודדות אל המשפחה שלי. "סליחה, הם המשפחה הכי גדולה בפלג." אני מתקנת את עצמי ושבה אל המציאות, ואל הסלט.
לעזאזל. זה סלט אינסופי.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני קייט, זאת נדי. התבלבלת ^-^.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[אופסי פופסי ><]
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני דופקת חיוך. אני מנסה לגרום לו להראות מקסים אבל משום מה הוא קריפי וממש מזוייף.
״אז.. תגידי, מה המצב בין הקרבה עצמית ואוריינות שמעתי שיש להורים מהקרבה עצמית בעיה להגיע ליום ביקורים..״ אני נוקשת בעצבניות במזלג על השולחן.
ג׳יזל לועסת באיטיות את הסלט ומסתכלת בדאגה על הקערה ״אממ שמעי.. זה לא שיש מלחמה בינכם, סליחה ביננו להקרבה עצמית, פשוט.. אם תגידי למישהו שאת מהקרבה עצמית אז הוא יסתכל עלייך כאילו את חייזר ויברח ממך״ היא דוחפת עוד גוש סלט לפה ומסתכלת לצד, אני מכווצת שפתיים ומרגישה שעוד רגע הראש שלי עולה בלהבות ״מה.. אז ההורים שלי יבואו לבקר אותי או שלא?!״ אני מנתנשפת בעצבניות, אני רוצה לתפוס את לוק בגרון ולהחטיף לו!
״אני לא בטוחה שהם יופיעו כאן ביום הביקורים.. מצטערת..״ היא שמה לי יד על הכתף ומסתכלת עלי ברחמים בזמן ששאר חברי השולחן מנסים שלא להביט בי.
״אממ.. אוקיי , קול. בסדר, אין בעיה הכל טוב הכל פשוט מעו..״ אני לוקחת נשימה חזקה ״מע.. מעולה כן?״ אני קמה מהשולחן ומכסה את הפה ביד, רצה לבחוץ, עוברת את גן הפסלים, נכנסת לחורשה קטנה מלאה בעצי אורן ומתיישבת כנגד העץ. ״אין מצב.. אני לא מאמינה שזה נכון, ג׳יזל טועה! וגם לוק! הם טועים, כולם טועים!! ההורים שלי יבואו, אני יודעת שהם יבואו, הם לא יאכזבו אותי, הם יבקרו את אחותי בפלג כנות ואז יבואו אלי, יופי זה יהיה נחמד ונדבר ו.. ו.. נשתה סודה, כמח שעושים באוריינות! כמובן ואספר להם על המבחנים ואשאל לשלומם אני..״ אני לא יכולה יותר להתאמץ בלדבר.. ״אאאאני״ אני מנסה להוציא קול להוציא אוויר, אבל אבל.. אני מתחילה לייבב.. דיי זה.. זה בלתי אפשרי.. אני אתן לדמעות לצאת, כל דמעה זו עוד הוכחה שהוריי יבואו לבקר.. אני מתפרקת ונשכבת עם הראש על החליפה מביטה ברווחים שבין ענפי צמרות העצים ששם יש שמיים כחולים וקרני שמש דקים מאירים את האדמה החומה.. ולאט לאט הכל הופך שחור וחלומי...
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני שוקלת ללכת אחרי נדי, אבל מתחרטת. אין לי איך לעזור לה. בלי קשר למצב של אוריינות וה"ע, היא תדע שייתכן והוריה רצו לבקר אותה. לנו אין את המותרות האלה. אם המשפחה שלנו לא תגיע זה בגלל שהם לא רוצים בנו יותר. לא שום דבר אחר.
אני מנסה להיזכר באדם שערק בימי חיי. האדם הכי קרוב אליי בזמן היא בת דודתי שערקה לידידות. אבל היא גדולה ממני בחמש עשרה שנים, כך שאין לי מושג אם הלכנו כולנו לבקר אותה, בטח ובטח עם המצב בין כנות לידידות.
אבל זה לא יגיע לכדי כך, נכון? פלג ששולט על שאר הפלגים מעורר באופן מיידי סלידה, ככה זה.
בכל מקרה, אני מקווה שלפחות ההורים שלי וג'ודי וג'יי יגיעו. זה יהיה נחמד. אימא תהיה היסטרית וביקורתית כמו תמיד ואבא יגיד שזה נורא בדיוק כמו שהוא חשב. וכולנו נצחק, אולי חוץ מג'יי שלא יבין את הבדיחה. אימא תסנן שהיא מקווה שלא יתבלבלו בדברים בין הפלגים כשנסמן אותם בג.א, ואני אגיד לה שסביר להניח שיש עוד עשרות עם ראשי התיבות האלה מלבדנו. אולי אני אוכל לומר לה אפילו את המספר המדויק. ואז אבא יגיד שבפעם הבאה שניוולד הם לא יקראו לנו בשמות שמתחילים באותה האות מתוך עצלנות טהורה.
זה יהיה כיף. רק כשאני רחוקה מהם אני יכולה להבין כמה כיף במשפחה שלי. אולי אנחנו נראה מוזרים, כי מלבדי ומלבד רפאל [*מעתיקה שמות מנדי ומגייסת אותם לתגובותיי מתוך עצלנות*] הם יהיו היחידים מכנות שיתנהגו בצורה כל כך מוזרה. לפי מה שאני זוכרת לסטר גר עם סבתא שלו ואימא שלו, כך שהן לא רבות.
אני מניחה שהוא לא סיפר אפילו למועמדים האחרים על המשפחה שלו.
כנראה שרק אני מתעקשת להיות ברברנית.
כשהסלט, להפתעתי, נגמר אני נפרדת מכולם והולכת לספרייה כדי להמשיך את העבודה. במקום זאת קול צרוד זורק אותי למציאות כרבע שעה מאוחר יותר. "גדןסלג נשמע נושא מרתק." לוק מעיר בקול מנותק. אני מרימה את המרפקים שלי מהמקלדת עליה נשענתי כששקעתי במחשבות. "אתה נשמע מרותק." אני מאשרת. לעזאזל, בטח יש לי סימן אדום מההישענות. "טוב, יום הביקורים מעניין אותי יותר ממעליהם של גדןסלגים." לוק מתקן אותי בערנות קצת רבה יותר. העניין שבירידות עורר אותו כנראה, או שזו רק התדמית שהוא צריך לטפח. "לא יודעת מה איתך, אבל אני הייתי בת די נחמדה השנה. אני חושבת שמגיע לי ביקור." אני משיבה וממשיכה למחוק את שורות הגימלים של "דןסלג" המתמשכות אל חמישה עמודים. "אח שלי יגיד שפחדתי לעבור את המבחן ואימא שלי תגיד שהתגובה שלה הוא הדבר שהייתי צריך לפחד ממנו." אומר, ומתחיל להתרחק. השיחה הזו לא הגיעה למטרתה, לרדת עליי, אז הוא הולך לפני שיגיעו ההשלכות. "בהצלחה עם למחוק את כל הגימלים האלה." הוא אומר ונעלם מאחוריי מדף. אבל אני נשארת קפואה.
אז זה כל העניין? זה הפלג הכה נורא ממנו ערק לוק?
אומץ תמיד מזמן מלודרמטיות עודפת. עדיף בלי שני אלה.
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[היי בנות, זה לא ממש קשור למבחן או לפלג.
רציתי לשאול אותכן אם אתן ממש זקוקות לנקודת המבט של מוריה? פשוט משום מה יותר קשה לי לכתוב את נקודת המבט שלה ובגלל זה אני בקושי שכותבת את נקודת המבט שלה.
ורציתי גם לשאול אותכן אם זה בסדר אם אני אכתוב את נקודת המבט שלה רק כשתשלחו לי הודעה שצריך? פשוט זה נורא קשה לי איתה. ואל תשאלו אותי למה, כי אני לא ממש יודעת, זה לא קרה לי אף פעם בעבר.
אני מצטערת.]
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[לדעתי לא נזדקק לה עד יום הביקורים לפחות, נכון?]
|
|
S-E-5914
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
[טוב, אז לבקשה של נדי, אני אנסה לכתוב את נקודת המבט של מוריה על המתיחה שלכן]
עד שג'ורד לא התקלח במקלחת שאצלי בחדר מחשש שאחד הבנים - הוא האמין שאלו היו הבנים - קילקל גם את המקלחת שלו, לא ידעתי שהרסו גם המקלחת שלי. היה לי קשה להסוות את הגיחוך שיצא מפי כשראיתי אותו יוצא מהמקלחת עם ביצים על גופו.
"מצחיק אה?" הוא אמר עצבני.
"קצת" אמרתי עם חיוך קל וגיחוך.
"אז את עכשיו תתקלחי במקלחת שבחדר שלי ונראה מה ישטוף אותך" הוא אמר. "אבל בינתיים אני הולך להתקלח בחדר של מייקל".
"מייקל יצחק עלייך יותר" אמרתי וחייך למראה של מייקל יורד על ג'ורד שעלה במוחי.
"אני יודע, אבל זה עדיף על ביצים" הוא אמר והסתובב ללכת לחדר המקלחת לקחת את הדברים שלו.
ברגע שהוא הסתובב אני התחלתי לצחוק.
***
"אז מי אתה חושב שעשה את המתיחה הזו?" שאלתי את ג'ורד לאחר שיצאתי מהמקלחת שבחדר שלו נקייה ולבושה. "כי הוא בהחלט לא הגיע לחדר שלך".
"אני עדיין חושב שזה היה אחד הבנים או כמה מהם. אין סיכוי שהבנות יחשבו על דבר כזה".
"אתה רומז שהבנות לא חכמות מספיק בשביל לעשות את זה?" עלה בי שמץ של זעם על זה שהוא חושב שהוא נמצא מעל בנות.
"אני רומז שהן חושבות יותר מידי על המראה החיצוני שלהן בשביל לעשות את הזה לעצמן" ג'ורד אמר בתגובה.
"אם אתה אומר" עניתי לו. לא היה לי כוח להתחיל לריב איתו עכשיו.
***
בזמן שרוב המתמודדים היו בקפיטריה, ג'ורד החל לזמן בנים לחקירה קלה.
אבל אף אחד מהם לא ידע כלום.
"אני חושב שזה היה משהו מהמתמודדים של שנה שעברה" ג'ורד אמר והתיישב בכיסא שמחוץ לחדר החקירה, שם אני חיכיתי לו ברגע שהוא סיים לחקור את רפאל.
"חשבתי שאמת שזה חייב להיות משהו מהבנים" אמרתי בהקנטה.
"אז עכשיו אני חושב שזה משהו מהמתמודדים של שנה שעברה" הוא אמר.
"אוקיי." אמרתי באנחה. "ומה בדיוק המניע שלהם?".
"להרוס את המתמודדים האלו. או לגרום לכך שפחות יעברו את המבחנים. או לגירוש של חלק מהמתמודדים" ג'ורד הציע.
"זה לא נשמע לי הגיוני בכלל. אבל אם אתה חושב ככה. תחקור את העניין" אמרתי. אין לי כוח לג'ורד היום, אני עייפה מידי בשביל זה. "אני בינתיים אשגיח על הבנים והבנות ועל המבחנים שלהם. וגם אני אהיה אחראית ליום הביקורים שקורה עוד ארבעה ימים, להזכירך".
"באמת? זה לא עוד שבוע וחצי?".
"לא," אמרתי בגלגול עיניים. "ארבעה ימים".
"שיהיה. את אחראית לזה עכשיו".
"מקסים" אמרתי ויצאתי מהמגורים של ג'ורד יחד עם הדברים שלי. פניתי אל המגורים שלי לשים את הדברים ומשם אל הספרייה.
***
בדרך אל הספרייה ראיתי את אחת המתמודדות - נדי, אם אני לא טועה - שוכבת מתחת לעץ אורן. אם לא הייתי לוקחת את דרך הקיצור הזו בחיים לא הייתי מוצאת אותה כאן. היא שכבה העיניים עצומות, בית החזה שלה עלה וירד מה שאומר שהיא נושמת, ראיתי סימני דמעות על פניה. התכופפתי לידה ובדקתי אם יש לה פציעה כלשהי, לא היה סימן לדבר כזה. שקלתי אם להעיר אותה ולשאול אותה למה היא פה ולמה היא בכתה, אך לבסוף הוצאתי דף קטן מהפנקס שתמיד היה איתי - שקשור לתפקיד היום-יומי שלי. וכתבתי בדף:
'נדי, אם את צריכה לדבר על משהו, או להוציא משהו החוצה, את מוזמנת לדבר איתי. מוריה'
הנחתי את הדף בכף ידה וסגרתי אותה לאגרוף. אני מקווה שהיא תמצא את הפתק, חשבתי.
קמתי והמשכתי בדרכי אל הספרייה. שם היו מתמודדים שעבדו על העבודות שלהם, חלקם בטח קרובים לסיום. עברתי ביניהם ועזרתי לחלק מהם - בנים ובנות.
מהספרייה פניתי אל מזכירות הבניין ושאלתי שם את סשה לגבי המיקום של מייקל. והיא אמרה לי שהוא נמצא בחדר הישיבות הקטן שבבניין הזה. עליתי אל הקומה העשירית, שם חדר הישיבות נמצא ודיברתי עם מייקל על יום הביקורים. הוא היה אחראי על זה כל שנה מאז שאני זוכרת. הוא הכין משהו צנוע באולם הקטן יחסית שנמצא בחלק הצצדי ביום של פלג אוריינות.
"ככה," הוא אמר, "לא יהיו בעיות בין אנשי אוריינות לבין ההורים המבקרים מהפלגים האחרים. לפחות לא כמו בשנה שעברה".
"מעולה. אני אבדר איתך עוד יומיים לגבי הפרטים האחרונים ויומיים אחר כך אני אראה אותך ביום הביקורים עצמו" אילצתי את עצמי לחיוך ידידותי קטן ופניתי לצאת.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מתעוררת לאיטי, מכוסה בעקיצות חרקים, אני מכף היד שלי נופל נייר לבן ומקומט, אני פותחת אותו וקוראת בו.
אני קמה ומתנערת מהאדמה והולכת לכיוון המעונות, אני הולכת להתקלח, למזלי השרתים ניקו את כל המקלחות, אני חופפת את הראש מכל הענפים שהסתבכו בשיער ומתחילה לצאת כשהמד על הקיר מראה שאני מבזבזת יותר מידי מים, אני מוציאה מגבת מתוך תא חימום מיוחד למגבות ולובשת טי שירט לבנה ושורט תכלת השעה 7 וחצי אז אני הולכת לקפיטריה ולוקחת גלידת עוגיות, פתאום אני מרגישה מכה חלשה ורטיבות בעורף שלי אני מעבירה את היד ורואה ספגטי?! אני מסתובבת ורואה כמה בחורים מצחקקים, אני קמה ומרימה את קערת הגלידה ומעיפה עליהם את הגלידה, לצערי, בגלל כישורי הזריקה הנוראיים שלי הגלידה פוגעת בילד אחר ובלי שאני שמה לב פתאום מתחילות לעוף עוגות, סלטים וסטייקים באוויר.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
כל מה שרציתי היה למחוק את כל הגימלים מה"דןסלג" המתמשך שלי, להמשיך קצת את העבודה ולאכול משהו בנחת.
כל כך קשה?!
בשלב מסוים המחשבות על המשפחה שלי הכריעו אותי. זה לא שרציתי לחזור, או שהרגשתי לא שייכת. פשוט... לא הייתי בטוחה אם הם בכלל יגיעו, וגם אם כן, מה יקרה כשהם יגיעו. אם הם לא יגיעו אני אתאכזב ואתגעגע אליהם אפילו יותר, ואם הם כן יגיעו אני אדע שאני לא הולכת לראות אותם עוד המון זמן, ושתמיד אני ארגיש שאכזבתי אותם. אני אראה את זה בהם.
אולי כבר עדיף שהם לא יגיעו בכלל. ככה אני גם לא אצטרך להעמיד פנים שאני לא קשורה אליהם, כמו שמצפים ממני בפלג הזה.
אוי, זה כל כך מטומטם.
הידיים שלי מזנקות אל פי ואני מיד מעיפה מבט אחורה. רק חשבתי את זה, אבל משום מה, זה מעלה בי חשש. בכנות היית יכולה להגיד את זה, לצעוק את זה מול בניין המשפט. נכון? זאת אומרת, בכנות לא הייתה לי סיבה לחשוב על זה אפילו. היה ברור שהפלג יהיה הדם, המשפחה שלי. אבל אם הייתי אומרת את זה? האם פלג כנות היה עומד בעקרונות שלו?
אני עוצמת עיניים חזק חזק ומעסה את הרקות. כאב חד פועם לי באמצע הראש. אני לא רוצה לדעת את האמת, אני לא רוצה לדעת את האמת. אני לא רוצה לדעת שהאמת היא שכל חיי חייתי בשקר.
אז במקום לשגע את עצמי בחששות ופראנואידיות, החלטתי ללכת לאכול. אוכל זה טוב(אינטיליגנטיות במיטבה), אז אני הולכת לחדר האוכל. הספגטי עף כמו בהילוך איטי, אני ממש יכולה לראות איפה זה עומד לפגוע. אני עומדת להגיד משהו, אבל מאוחר מדי. ספלאש חלקלק נשמע וגוש ספגטי פוגע בעורפה של נדי. אני מזנקת מיד לנסות להשכין שלום, אבל היא זורקת עליהם אוכל בחזרה. אבל זאת נדי, קשה לי להאמין שהיא התאמנה במטווחי אוכל, או שהיא בעלת ניסיון בשטח. אני מודה שקרו כמה מלחמות אוכל מפורסמות במשפחה שלי, אבל הן אף פעם לא כללו כל כך הרבה אנשים. אני בקושי מספיקה להתכופף, וגזר פוגע לי במצח, בדיוק בין העיניים. אני מרימה עוגה דוחה במיוחד על הרצפה, וזורקת אותה בכיוון כללי, תוך כדי שקרב צמוד מסתיר אותי. אחרי פעולת הגמול, אני צוללת מאחורי שולחן ומכינה תחמושת. פתאום גם ג'ונתן צולל אל השולחן. "הו, שלו-" הוא שופך עליי דייסה. אני נשארת חסרת מילים מההלם. "לג'יזל המפורסמת אין מה לומר?" הוא מקניט אותי. מבט מושפל נשלח ממני, אבל ידי מבזיקה במהירות אל השולחן וחוטפת את הדבר הראשון שיש על השולחן, תפוז. אני מוחצת אותו על הראש של ג'ונתן. "הו, ג'ונתן," אני אומרת בחיקוי לרגשנות יתר. "אם רצית להפוך את החולצה שלי לשקופה, למה לא אמרת? היה כיף יותר לסרב לך אישית." הוא עושה פרצוף נעלב, ומשפריץ עליי קרטון חלב. "אוי, גילית את תוכניתי הזדונית!" הוא קורא בפרץ ייאוש ספק צחוק ורץ למצוא תחמושת אחרת.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
ברגע שראיתי את הספגטי בידו של נורט-אין לי רעיון אחר לשם.- רצתי לעמדת השוקולדים ולקחתי אותם. אסור להשאיר ככה לבד חפים מפשע.
חזרתי לשלוחן וישבתי בפינה המרוחת כשראיתי את מלחמת האוכל של ג'ונתן וג'זל.
"מאוד בוגר," אמרתי להו היא הביטה בי בבהלה. "אני כאן למתרות שלום." אמרתי ופתחתי חבילת שוקולד עם מילוי נוגט. "ושוקולד." אמרתי אחרי כמה שנית. "רוצה?" שאלתי וזרקתי לה חפיסת שוקולד. "זה לאכילה, לא לזריקה. שוקולד זה דבר קדוש!"
"מה את עושה פה?" שאלה
"אוכלת שוקולד. רציתי גם גלידה אבל היא כבר הותקפה על ידי סלט קישואים אפל. יהי זכרה ברוך."
"ושום דבר לא פוגע בך?" שאלה בסקרנות
"אם לא רואים ושומעים, דבר לא.." התחלתי לומר אך מישהו החל ללכת על השולחן. שלפתי סנדוויץ בן 13 ימים מתיק הצד שלי והפצצתי את הזר במהירות.
"זה המבצר שלי. אף אחד לא מורשע להיכנס." אמרתי ולקחתי את כל מגשי האוכל שהיו על השולחן- 13. אין לי מוסג איך.
"תעזרי לי." אמרתי ונתתי לה כמה מגשים. היא הנהנה ובנינו מבצר שאוכל אינו יכול לחדור.
"אם את תצאי, אל תורשי להיכנס חזרה." אמרתי לה וסיימתי את השוקולד שלי. לידי הייתה סלסלת קש מלאת בחפיסות שוקולד.
דפיקה נשמעה ואני חייכתי חיוך זדוני.
"מה ג'ונתן?" קראתי בחיוך זדוני ופתחתי מעט את החלון.
"לקחת את כל השוקולד! כולם יודעים שזה הכי יעיל במלחמת אוכל. בבקשה!"
"לא. השוקולד הוא קדוש.."
"ברור. אז תני לי אחד כדי לשים במזבח."
"אין אחד כזה. אתה פשוט רוצה.." לפתע שמתי לב לזוג שוקולדים לבנחם. שוקולד לבן זה לא שוקולד!
"קח את הבוגדים!" קראתי וזרקתי עליו את השוקולד הלבן וסגרתי את הדבר ששימש חלון.
"שוקולד שימושי במלחמות אוכל?" שאלה ג'זל
"כן. כל קוביה קשה. זה מאוד שימושי." השבתי והיא חייכה חיוך זדוני. על מה היא חושבת?
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"חבל שאין לנו שוקולד עם מילוי," הערתי, תוך כדי התחמקות מסלרי תועה, והשלכתו חזרה אל קו האש. "השוקולד קשה, אבל המילוי דוחה. זה נשק נהדר," אני מסבירה, ודוחפת שוקולד לפה. אני מבחינה במגש על הרצפה, שנראה די נקי. הוא נחטף במהירות רגע לפני שאני מספיקה לקחת אותו למען חיזוק המבצר. "מעניין כמה זמן ייקח למדריכים להגיע לכאן ולהפסיק את הקרב בטענה שאנחנו מטומטמים חסרי תקנה," אמרה לפיס בפה מלא שוקולד.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"לא הרבה מסתבר," השיבה ג'זל כשמוריה התחילה לצרוח על כולם ולפתע מישהו זרק עליה ספגטי.
"מי עשה את זה?" צרחה בזעם
"לוק," השבתי בשיעמום
"לוק!!!" צרחה מוריה, תפסה אותו וגררה אותו החוצה. ג'זל כמעט לא עצרה את הצחוק שלה.
"איך את יודעת שזה הוא?" שאלה בחיוך ענקי.
"אני לא," השבתי. "אבל הוא מאומץ לב, מתאים לו לעשות את זה."
"רגע, הוא מאומץ לב?"
"כן," השבתי ופתחתי חבילה חדשה.
"כמה שוקולד את מסוגלת לאכול?" היא שאלה וחטפה חפיסה אחת.
"אכלתי עד כה 7 חבילות. למרות שלא בדקתי את המגבלה של אכילת השוקולד שלי השיא שלי זה 14 חבילות ב5 דקות."
"וואו," השיבה ג'זל.
"כן, רוצה קצת?" שאלתי
"לא תודה, תשברי את השיא שלך."
"לא תודה. כאב הבתן לא שווה את זה. אני אוכלת רק בגלל שאני יודעת שאני לא אוכל יותר מ10."
"איך את יודעת?"
"כי נשארו רק 3 חבילות," השבתי בחיוך וחטפתי אותם. "למה כל כך שקט פה?"
הבטתי מעבר לשלוחן וראיתי שהמדריך של הבנים הוביל את כולם החוצה.
"נראה שהתחמקנו מעונש," צחקה ג'זל
"כן, בואי נברח עכשיו." הצעתי והתחלנו לרוץ לכיוון הנגדי.
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(זאבי, מאיפה הדמות שלך יודעת שהוא מאומץ לב?
למרות שזאת רק דמות, כבר לא נעים לי ממנה ._.")
הלכנו הליכה מהירה עד לחדר הבנות, כאילו הבנו שהליכה רגילה היא איטית מדי וריצה היא מחשידה. אולי אני בכל זאת שייכת לאוריינות, אם אני חושבת על רעיונות חכמים כמו מישהי שנולדה שם. בעצם, אני נולדתי בכנות. האם מי שיהיה כן כמוני יחשוב שזה סימן טוב לשייכותו לכנות?
לא. כי אני בוגדת. באמת קל יותר לדמיין שהמשפחה שלך תעזוב אותך. ככה לא מתאכזבים מזה שהיא לא באה.
צחקוק האדרנלין מהבריחה השקטה פורץ כשאנחנו מגיעות לחדר. "חבל שלא לקחנו את השוקולד," הערתי. לפיס חייכה חיוך זמני, ועיניי הצטמצמו בחשד. "או שלקחנו?" אני חוקרת בחשדנות מדומה את לפיס. היא מושכת בכתפיה. "זאת אני, את מצפה ממני להשאיר שוקולד כתחמושת לאויב?"
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
למזלי הקרב סוף סוף נגמר, אני הולכת לחזרה לחדר, למה כולם מסתכלים עלי? אה נכון.. מרוב אוכל בקושי רואים לי את הגוף.. אני מנגבת את הפנים ובטעות מעיפה גוש רוטב על המיטה של אחת הבנות, אני רצה להתקלח וסוחטת את השיער מנזיד הבקר. אני לובשת שמלת תכלת קצרה ויושבת על הרצפה ליד הבנות.
מה.. מה זה?? בפה של לפיס.. רגע זה, זה שוקולד?!? אני מסתכלת על השוקולד ברחמים וכעבור כמה שניות מקבלת שורה של ארבע קוביות במילוי קרם חלב יאמיי!!
״תגידו, אז אממ איך מתקדם המחקר שלכן?״ רב הבנות מסתכלות רגע בדאגה ועפות בטיל לסיפריה, אבל כמה נשארות ״מתקדם בסדר, אין מה לדאוג אני בטוח אעבור״ לפיס דוחפת מילה בין כל לעיסה ללעיסה. ״אחלה, אני חושבת שאני עוד מעט אסיים״ אני מחייכת.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
-זה בגלל שלפיס דוחסת כל פיסת מידע לתוך החלל האין סופי שנקרא המוח שלה ויש לה זיכרון מצוין אבל היא שמה לב רק למי שהלך לאוריינות. ידע זה כוח, לא?-
"אהה," נאנחתי. "שוקולד זה דבר אלוהי!"
"כן.." הסכימה נדי בפה מלא בשוקולד
"מה אם המחקר שלך?" שאלתי
"מתקדם מצויין. נראה לך שנעבור?"
"סביר להניח." השבתי ודחסתי עוד שוקולד לפה שלי. "יום הביקורים מתקרב." אמרתי בעצב. עוד יומיים. מחר יש יום הולדת לאחי הקטן. חייכתי לעצמי. אני כבר יודעת מה יקרה. יעשו לו הפתעה בבוקר, התאומים יתנו לוערכת כלים חדשה, כמו בכל שנה. אבא יביא לו איזה צעצוע חדש שהוא יפרק ויתקין לו רובי מים ומצלמות מעקב. אולי הוא ינסה להטיס אותו לכאן.. לא. הוא לא יעשה את זה. הוא יציג אותו לראווה ביום הביקורים יצפה שאני אביא לו מתנה.
"אני הולכת לבקר את המשפחה שלי," אמרתי בבהירות פתאומית.
"איך?" נדי בהתלהבות.
"בלילה, כשהמצלמות הופכות לראיית לילה." אמרתי בחיוך
"איך את יודעת את כל זה?" שאלה ג'זל
"היגיון פשוט. בלילה אין אור אז הם חייבים להחליף לראיית לילה כדי שיוכלו לראות. בשעת בין ערביים עדיף, במחשבה שנייה. ככה האור יסנוור את המצלמות.. רגע, אבל קודם צריך לבדוק את הזווית של המצלמות לדאוג שהווילונות לא יסתירו את האור וחייבים למצוא את הנקודות המתות ויש לנו רק יום אחד."
"איך נבדוק את הנקודות המתות?" שאלה ג'זל. "אין לנו גישה למצלמות המעקב.. נכון?"
"זה תלוי," השבתי. "אם הם מוגנים מספיק בשביל שאני לא אפרוץ עליהם."
"את תפרצי למצלמות אבטחה של אוריינות?" שאלה ג'זל בספק.
"לא נראה לי. אני חייבת מחשב אישי. אין לי אחד כזה ואין לי מספיק זמן וחלקים כדי לבנות אחד כזה אז נצטרך לגנוב אחד כזה."
"ממי?" שאלה נדי. נראה שהיא הרגשה טוב יותר. כנראה בגלל שכולנו יודעות שכל אחת תבקר את המשפחה שלה.
"מג'ונתן. הרי הוא אמר שיש לו מצלמות כאן, לא? אז בטוח יש לו מחשב." אמרתי במהירות
"ואולי יש לו מצלמות כאן," ציינה ג'זל בקרירות
"אולי," אמרתי. "אבל סביר להניח שלא." השבתי. "וחוץ מזה, לא שמתם לב שיש בת אחת שאני די בטוחה שהיא פרנואידית. שאלתי אותה אם יש מישהו שעוקב אחריה והיא אמרה שכן אז זה מחזק את הנחה שלי שאין כאן מצלמות."
"איך את יודעת את זה?" שאלה נדי
"היא כל הזמן ממלמלת בלילה ובודקת כל דבר לפני שהיא נוגעת בו. יש שמועה שהיא כבר סיימה את העבודה והיא הכי חכמה אבל אני לא בטוחה. אני לא מבינה למה אנשים לא מנצלים את הפשטות. יש כאן שתי נערות שכל הזמן מתאפרות, סביר להניח מדימוי עצמי נמוך, אחת שכל הזמן מבצב רוח ממורמר, אותו דבר אבל כנראה בגלל העבודה ולא בגלל המראה. סביר להניח שלפחות מישהי אחת כאן תיכשל ואני מקווה שלי יהיה את הציון הכי גבוהה אבל זה ממש לא בטוח. הייתי רוצה לקרוא את כל העבודות אבל בשביל זה אצטרך לקחת מכולם את העבודות כלומר פחות זמן שהם יוכלו לעבוד עליהם אז זה לא בא בחשבון. לפחות עכשיו."
"למה שמת לב לכל זה?" שאלה ג'זל
"כי אני משועממת. אני תמיד אהיה משועממת, זה טבעי. העבודה זה רק הסחת דעת. טוב, הסחת דעת שתקבע אם אהיה שפויה או לא. יש סיכוי לקרוא את העבודות שלכן? אני אוכל לתת לכן עצות לשיפור וגם אתן לי. ככה הסיכוי שהעבודה לא תעבור יפחת."
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
[אבל ממה שהיא ראתה, לא הייתה לה סיבה לחשוד שהוא מאומץ לב, אלא עריק בלבד.]
אני חושבת רגע. "יש לנו עוד חמישה ימים עד ליום הביקורים," אני אומרת. "אולי... אולי ההורים שלנו יבואו לבקר." משהו מתערער בפנים שלי, אולי קצת טינה על הביטחון של לפיס בבואם של הוריה. "שלך, לפיס, בטוח יבואו."
"אבל שלי לא," נדי מעירה בקול חלש. לפיס מהנהנת לאות הסכמה. "תראו," אני מציעה. "עבר ממש מעט זמן מאז המתיחה ועדיף לשמור על פרופיל נמוך. בין אם הם יחשבו שהמותחים עלולים לעשות צרות שוב ובין אם הם יחליטו שהם אמורים לשמור על פרופיל נמוך - זה יפליל אותנו," אני מסבירה. "אם לא יבקרו אותנו ביום הביקורים, נלך יומיים אחר כך. מה דעתכן?"
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
״רק רגע, רק רגע.. חכו.. זה די מסוכן, אתן רוצות שיעיפו אותנו בשבוע הראשון?״ אני מתחילה לדאוג, זה לא נורמלי! למה הן חושבות שזה כל כך קל לעקוף את האבטחה של הפלג הכי גאוני שיש? אין, אין מצב שאני אשתתף בזה. ״אז את לא רוצה להשתתף?״ שואלת לפיס.
״בטח שאני אשתתף..״ טוב מה לעשות נלחצתי! אני חושבת שאני אלך לשכב במיטה.
״בנות תראו מה השגתי!״ אומרת ילדה אחת, קוראים לה נעמי נראה לי.. לא דיברנו כל כך.
לפתע נשמעות קריאות התפאלות של שאר הבנות.
״רגע מה זה?״ אני שואלת
״חחח ואוו את ילדה מיוחדת.. זה מייפד! הכי חדיש שיש! מצאתי אותו בסיפריה אז חשבתי אולי אני אקח״
לפיס כנראה שכחה להזכיר את נעמי.. הקלפטומנית.. ״מה זה מייפד? זה דומה למראה.. אויש זה זוהר״
כמה בנות מצחקקות.. מה יש להן? אני סך הכל לא מבינה מה זה
״חמודה, מייפד זה מכשיר כמו פלאפון ג.. את יודעת מה זה פלאפון? אז פלאפון גדול, סמארטפון כזה.. נו, מחשב-פלאפון.. עם מסך מגע ויש שם משחקים״
״אפשר לראות?״ אני מתפאלת בשקט.. מחשב שטוח ונייד זה כזה גאוני
״את תחכי לתור שלך, קלטת? כמו כולם.״ לבחורה יש מבט שטני משהו
״את גנבת אותו״ ג׳יזל תוקעת מבט מאשים בנעמי. אך נעמי רק מחזירה חיוך שוויצרי
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
אני משלבת ידיים ומזעיפה פנים. "ואני חשבתי שהרעיון בפלג הזה הוא להיות חכם." הערתי. נעמי כיווצה את גבותייה וקירבה את פניה אליי. "למה, עריקה? יש לך בעיה?" היא שאלה בארסיות מאיימת. חייכתי. "למען האמת כן," השבתי, ונגעתי בכתפה של נדי. "עדיף שנלך, שלא יאשימו אותנו," אמרתי לה.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
"את יודעת, אם את רוצה להראות שאת חכמה יכולת פשוט לבנות אחד כזה." אמרתי לה והלכתי אחרי נדי וג'זל.
"טוב, אני הולכת לסיפרייה. אם אני לא אגמור את העבודה הזו אני.. טוב, אהיה חסרת פלג." אמרתי והתחלתי לרוץ לספריה.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
״טוב, אני ביקשתי מהטבחית לשמור לי סלסלה מלאה במוצרים, אלך לאסוף״ אני מנופפת בידי ורצה לקפיטריה אני עוצרת עצירה פתאומית כשאני רואה את מוריה אני הולכת לקראתה, ״מוריה!״ אני מסתובבת אלי ושואלת לשלומי ״הכל בסדר.. אני יכולה לדבר איתך לרגע?״
״כן ברור, קרה משהו?״ אני נזכרת בפתק שהיא השאירה לי. ״אז ככה, הבנתי שבשנים האחרונות הורים מפלג הקרבה עצמי..״
״עצרי, הבנתי, ההורים שלך כן באים, זה שונה השנה״ אני מביטה בה ומחייכת מייד ״אה וואו אוקי, זה בטוח? טוב תודה״ אני רצה לקפיטריה, מאושרת לגמרי!!
אני רוצה בצד סלסילה ולוקחת אותה ורצה מהר לסיפריה.
״היי בנות, חזרתי״ אני תופסת מחשב ליד לפיס ופותחת כמה אתרי מידע באינטרנט לוקחת ספר כימיה, וממשיכה לכתוב את העבודה.
הקלדתי כבר 2 עמודים, אני ממשיכה עוד עד שהעיניים שלי מתעייפות, אני שומרת את העבודה על דיסק און קי ומסתכלת קצת במסמכים.. רגע יש פה כמה קבצים פתוחים! זה אומר שכמה פה עדיין עובדים על העבודות, טוב יש פה את העבדוה של ג׳יזל.. לפיס.. דורי..איזבל.. לוק.
על פני עולה לפתע חיוך מרושע ״פסטט לפיס..״ היא מסתובבת ואני מצביעה על העבודה של לוק.
אני לוחצת ונכנסת לתוכה ״תגידי, בא לך ש״נתקן״ קצת את העבודה שלו?
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
"לא תודה," אמרתי. "נדמה לי שיכולים להעיף אותך על זה. אף אחד עדיין לא עשה את זה אבל זה יישפט בחומרה. ואיך השגת את זה." אמרתי, דחפתי אותה קצת כדי לפנות לי מקום ובדקתי.
האאמם. נראה שכל המחשבים מחוברים.
חזרתי למחשב שלי והשלמתי את העבודה במהירות. כתבתי את ה4 עמודים אחרונים.
"סיימתי רבותיי!" החרזתי.
"סיימת?" שאלה נדי בפליאה. "איך?"
"עבדתי על העבודה הרבה. אבל צריך עדיין לבדוק אותה שוב ולשפץ אז טכנית, עדיין לא סיימתי. אהה, ואל תשפצי את העבודה של לוק." השבתי
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
״את רוצה שאני אתקן שגיאות בעבודה שלך? הממ..״ אני מצביעה על המסך ״דוגמה. לפיס, דוגמה.״ היא מוחקת מהר את הא׳ ומתקנת. ״את יודעת שאת יכולה להדליק את מתקן השגיאות האוטומטי. הנה כן זה שם״ היא לוחצת על כפתור קטן וטוב מספר שניות כל השגיאות מתחלפות במילים תקניות. ״ואוו, אני אעבוד עוד קצת על זה״ אני מחייכת וחוזרת למסך שלי. חח אני יכולה להרוס את כל העתיד של לוק בלחיצת כפתור. אני מעבירה את העכבר שיהיה בדיוק מעל פח האשפה הקטן שבצד שמאל המסך. רק לחיצה קטנה קטנטונת.. אף אחד לא ידע שאני עשיתי את זה.. אני שמה את האצבע על לחצן השמאל בעכבר. רק נגיעה קטנה ונפטר ממנו לתמיד..
אני מכבה את המחשב ורואה הרבה נערים רצים בבגדי ים ״מה לעז..״ אני מבולבלת.. רגע זה, זה בריכה שם?! ״לפיס!! מחלקים בגדי ים!! פתחו בריכה חדשה בחוץ וואי איזה.. אני הולכת את באה??״
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
משכתי בכתפיי.
"למה לא? עכשיו תגרמי לג'יזל לבוא." אמרתי בחיוך ושינו הבטנו בג'יזל והיא נאנחה.
|
|
נדי לימונדי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
אני לפרואה שיש שני סוגים של ביגדי ים, אחד שלם, והשני.. נראה כמו תחתון וחזייה.. זה.. זה ממש מטריד, למה אני צריכה לראות פופיקים של בנות?
אני לוקחת בגד ים שלם בצבע סגלגל-כחול ועומדת ליד המים. אני נכנסת מדרגה אחר מדרגה.. המים קרירים ומרעננים ביותר, אני הולכת והולכת ומשום מה אני נהיית יותר ויותר נמוכה.. המים מגיעים לי לאף כבר אז אני עושה תנועות עם הרגליים בשביל להשאר למעלה.
אני ג׳יזל ולפיס וקייט הולכות לשחק בכדור גדול במים, אחרי זה אני הולכת וצוללת.. התחושה פשוט מדהימה
למזלי אני יודעת לשחות פחות או יותר, בפלג הישן שלי, הייתי מתנדבת במכבסה הציבורית, הרבה בורי מים גדולים, הייתי האחראית על המפתח לשערים, ובלילה הייתי מתגנבת ושוחה באחד הבורות.
אני צוללת למטה למטה ועולה כל פעם ברגע שהאוזניים שלי כואבות, אבל מצאתי שיטה, לסתום את האף עם האצבעות ולנשוף לתוכו, זה ממעיט מהכאב, אני צוללת למטה וברגע שהכאב מתחיל אני סותמת את האף, אני מגיעה לקרקעית ולמטפת את הרצפה החלקה, באמצע הבריכה, המרצפות יוצרות ציור ענקי של סמל אוריינות אני מצחקקת ובועות קטנות עולות למעלה ומתפוצצות בדרך.
אני צוללת מתחת לילדה ונושכת לה ברגל! היא נבהלת ובועטת ברגלי ובידיים וצורחת ו.. כאילו הבעיטה באף שלי די כאבה...
אני עולה למעלה כשאני מרגישה לחץ שורף בחזה ונושמת עמוק! וואו הייתי זקוקה לזה..
אני מצטרפת לתחרות קטנה עם שלוש בנים ובת אחת, אנחנו שוחים ואני מגיעה מקום 2! :О
אני יוצאת מהמים ולוקחת אבוב גדול ומשקה אפרסקים ובננות ומשקפי שמש שחורות אני נכנסת למים עולה על הבוב וצפה, אני מסתכלת על שאר הילדים, כשלא פעם מים מריצים עלי ועל המשקפיים שלי.
אני כל כך נהנת בפלג הזה, כל כך הרבה מותרות, אני לא מתחרטת אפילו לרגע שעזבתי, ברגע שהמשקה נגמר אני מחליטה לצאת מהמים, הייתי פה בערך שעתיים, אני לוקחת מגבת מהדוכן בפינה ומתנגבת, נראה שכולם משאירים לעצמם את בגדי הים, נחמד..
פתאום בה לוק ומפציץ אותי בבלוני מים ביחד עם החברים שלו, אותי ואת לפיס, אני רצה אליו והוא דוחף אותי למים. אני יוצאת בכעס ובורחת.
אני הולכת חזרה למעונות ונכנסת להתקלח, אני שוטפת את עצמי במשך כמה שניות מהכלור וגם את השיער וזהו, אני מכניסה את בגד הים למכונת הייבוש ובנתיים הולכת ולובשת שמלה טורקיזית וגרביונים עם נעלי בובה לבנות, אני לוקחת את הדיסק און קי ורצה לסיפריה, אני תריכה לכתוב רק עוד עמוד אחד וזהו.. אני נשארת בסיפריה במשך שעתיים.
סיימתי לכתוב את כל העבודה, אני מעבירה את זה במתקן שגיאות, מכניסה כותרת, כמה תמונות, מדפיסה ומהדקת, עכשיו רק להכניס לניילון ו.. אני מסתובבת ויושבת שוב ליד המחשב. אני נכנסת לתיקיה של אוריינות-חניכים, ונכנסת לעבודה של לוק. אתמול לא עשיתי כלום, אבל.. שיניתי את דעתי.. אני עוברת קצת על העבודה שלו, ״סרטן השחלות״ שעמום..
אני מוחקת פה ושם כמה פרטים, מכניסה כמה עובדות שגויות, מכניסה כמה אימרות ציניות ודפוקות ו-וואלה. אני שומרת את העבודה והולכת לחדר.
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
אוקיי. סיימתי את העבודה, ניצחתי את בנג'מין פעמיים בשח, אכלתי סופלה, התקלחתי... משום מה אני עדיין לא מרגישה מאושרת, אני מרגישה שמשהו חסר. בימים האחרונים משהו פשוט לא בסדר.
ראיתי חבורה של בנים ואחריהם כמה בנות בבגדי ים כחולים (מן הסתם) נוהרים לעבר הבריכה החדשה. אולי זה מה שישפר את הרגשתי.
רצתי לחדר, הרמתי את הקופסה הקטנה שעליה נכתבה באותיות קטנות המילה "ביקיני", הוצאתי בגד ים כחול ומנוקד, מרחתי את עצמי בקרם הגנה, ומיהרתי לבריכה.
ראיתי שם את נדי ולפיס, לבושות גם הן בבגדי-ים, משתזפות על אחת המיטות... הן אמרו שהן מחכות לג'יזל, ואחרי זה הן יוצאות לצלול. הן הציעו לי להצטרף, למה לא?. ג'יזל הגיעה אחרי 3 דקות עם משקפי צלילה לכולנו. הייתי מאושרת :)
אחרי 20 דקות של צלילה והשתזפות (או בשביל נדי, אבובים), לוק התחיל להפציץ אותנו בבלונים ולדחוף את נדי למים. הפכנו את זה למלחמה. בנים נגד בנות.
אחרי רבע שעה של הפגזות נמרצות, כולם התפנו למעונות כדי להתארגן לארוחת הצהריים. בדרך לחדרים מצאנו את לוק, והוא נראה ממש לא מרוצה.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
טוב, אין לי ממש השראה כרגע. מישהי אחרת?
|
|
מישי
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
אוקיי, בננות. יש לכן עד 11:59
אני יודעת שאמרתי שאתן מוגנות מלעוף, אבל אתן באמת צריכות לסיים.
הליך ההגשה:
מוריה אוספת את כל המועמדים בחדר גדול [תתארו אותו איך שבא לכן] ומבקשת מכל אחד מכם להגיד על מה הייתה העבודה שלו, ולמסור לה אותה.
פשוט ככה.
יש לכן יד חופשית בנוגע למה שהיא אומרת, לצורת הישיבה שלכם בחדר, לנושאים של המועמדים האחרים..
מה שבא לכן.
אבל תדאגו לגמור עד 11:59.
בהצלחה :)
|
|
Stingray
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
[לא, אנשים! אל תמחקו את העבודה של לוק לא-סקייווקר. הוא עוד יהיה טוב בסוף! איכשהוא… ]
היה כל כך כיף בברכה שכמעט ושכחתי מהעבודה שלי. כמעט, אבל מספיק בשביל שאצטרך להקדיש אחר צהריים שלם בשביל לסיים. לסיים? התכוונתי לסיים את הרבע השלישי. נשארה לי עוד עבודה. כבר לא נעים לי להציק לג'ונתן, ובמילא אנחנו יותר מקשקשים מעובדים, ככה שזה לא בדיוק עוזר להתקדמות העבודה שלי.
אוי, על מי אני עובדת. אני פשוט עצלנית.
התאמצתי והתאמצתי, עד שבאחת ארבעים ושלוש לפנות בוקר הצלחתי. הצלחתי! סיימתי את העבודה! התחלתי פשוט לקפוץ באמצע הספרייה ואז לדלג את כל הדרך חזרה לחדרים. "תפסיקי… " לפיס מלמלה, אבל בכל זאת חייכה קצת. הצלחתי לסיים את העבודה לפני יום הביקורים. עכשיו כל מה שמעסיק אותי הוא מחר. אני עייפה מדי ונרדמת לפני שאני אפילו מספיקה להילחץ.
בבוקר ההתרגשות נמצאת כמו גוש בטון ענק באמצע החדר. גם אלו שנולדו באוריינות מתרגשות לפגוש את המשפחות שלהן אחרי כל כך הרבה זמן. אני מרגישה כאילו בלעתי ספר, אני לחוצה ומדברת בלי הפסקה. לפיס וג'ונתן אולי קצת מתקשים להבין את העניין, אבל אני רואה איך נדי שותה רק קצת סודה ואת קייט נוקשת באצבעותיה על השולחן. ג'ונתן רק קופץ לבקר בשולחן שלנו אבל אומר שהוא יפגוש אותנו בספריה. "יש כאלה שלא מסיימים מהר כמוך, לפיס, " הוא מסביר ולפיס מחייכת חיוך מרוצה והיא מתקשה להסתיר אותו. אנחנו מחליטות ללכת לספריה ואחרי יום הביקורים ללכת לברכה. נראה שבכולנו מתעוררת אי נוחות מסוימת כקהביקורים מוזכרים, אבל אנחנו ממשיכות בכל זאת. לפיס מתלווה אלינו לספריה, אולי בשביל לעזור ואולי בשביל להשוויץ בכאילו בזה שהיא כבר סיימה.
אני מספיקה להתמקם על המחשב כשאני שומעת צעקת ייאוש. כולם מפנים את מבטם לכיוון לוק, שנראה כאילו הרגע ראה שה-רגים את סבתא שלו בשידור חי או משהו. כמובן שג'רוד [ככה קוראים למדריך של הבנים? ] קופץ משום מקום כדי להזכיר לו את חוקי הרייה. "אבל אתה לא מבין! " הוא זועק. "העבודה שלי נמחקה! אתה רוצה שאהיה רגוע כשאני עומד להיות מחוסר פלג?! " המדריך רק עלה על פניו הבעה מרותית אבל מחייך קצת, לא לוקח את זה ברצינות. "לפלג אוריינות יש מערכת גיבוי קבצים, " הוא מרגיע את לוק, אם כי הטון שלו לא מרגיע במיוחד. "זה נועד כדי למנוע הסתרת מידע, " המדריך מסביר בטון לא משוכנע. "נפנה לאנשי המחשבים שלמטה והם ימצאו לך את זה תוך שנייה. " לוק נראה רגוע יותר, אבל אני מיד מבחינה בפרצוף המאוכזב של נדי. משהו לא בסדר כאן. היא קשורה לזה.
"אל תעשי את הפרצוף הזה, " אני מסננת לעברה. היא קופצת במקומה, כנראה הבהלתי אותה, אבל היא מעמידה פני רגועה. "איזה פרצוף? " היא מנסה לשאול בתמימות. "הפרצוף המאוכזב מזה שלא הצלחת למחוק את העבודה של לוק ולהרוס לו את החיים, " אני לוחשת אליה קצת חזק מדי, ומושכת אותה החוצה.
"את מבינה מה עשית? " אני לוחשת עליה בכעס. "הוא גרם לי להיות ממש עצובה, ג'יזל, " היא מסבירה את עצמה. אני נושמת עמוק. "זה לא משנה כמה הוא פגע בך, " אני אומרת בקול הרגוע ביותר שאני מסוגלת לו. "זה לא נכון לעשות מעשים כאלה. הרעיון של חוכמה וכנות הוא לא להתעלל באנשים אלא להסביר להם כקי שלא יעשו זאת שוב, "אני מדקלמת. אבא שלי היה אומר את זה, ואימא שלי הייתה מהנהנת כי לא היה לה כוח לדבר, או שהיא הייתה עסוקה עם האחים שלי. נדי מנסה להתגונן אבל אני קוטעת אותה. "זה היה מיותר, נדי. עזבי את זה שהיית יכולה להרוס לגמרי חיים של מישהו - את היית מרגישה אשמה לגביי זה והיו תופסים אותך. זה לא היה חכם. "
|
|
גרייס
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
אז יופי. אחרי עימות קטן עם לוק הדפוק, הלכנו לקפיטריה. כרגיל, ג'יזל קשקשה על הכחול בכל פינה, נדי הרצתה לנו על הטעם של הלימונדה, ולפיס לא הפסיקה לזלול עוגיות. נו טוב, לפחות בנג'מין לא ניג'ס לי על משחק שח חוזר.
אחר הצהריים, בחמש, מוריה קראה לנו לאולם המרכזי ובקשה מאיתנו להביא את העבודות. אחרי שכולם (ג'ן שוב איחרה) הגיעו, מוריה הובילה אותנו לאולם גדול בצורת כיפה מזכוכית. אפשר היה לראות ממנו את כל שיקגו.
מוריה אמרה לנו להציג ולהגיש את העבודות בתור, לפי סדר הישיבה. ג'ן הייתה ראשונה, אחר כך ג'ונתן, מרי, ולוק. לא הפסקתי לקשקש עם ג'יזל על כמה שהעבודות האלה פתטיות. בסופו של דבר הגיע תורי. קצת בולשיט, הרבה הקראה מהעבודה, ותנועות ידיים הספיקו. מסרתי את העבודת החקר למוריה והסתלקתי.
|
|
זאבה~
לפני 11 שנים ו-1 חודשים
הנחתי את העבודה וחזרתי לשבת. הבטתי בהם בזמן שהם שמו אותם בערמה מסודרת להפיא וחיקיתי לתור של כולן.
"אתם רשאים לעזוב," אמרה מוריה. קמנו והלכנו לחדרים. הוצאתי עגיה אחת עם מילוי שוקולד וחירסמתי אותה בשקט. הייתי שקועה במחשבות וראיתי במוחי איך מסלקים אותי מהפלג.
לפתע מישהו התנגש בי מאחור. זה היה לוק.
"סליחה," מלמל בהיסח דעת.
"מה קרה עם העבודה שלך?" שאלתי
"מישהו לא סתם מחק אותה!" אמר בכעס. "אלא שינה בה הכל! אם לא הייתי בודק אותה הייתי עכשיו חסר פלג!"
"זה ברור.." מלמלתי
"איך את יודעת?" שאל בחשדנות
"כי אם מישהו התעסק לך בעבודה זה לא בהכרח אומר שהוא שיפר לך אז אם לא שיפר הוא הרס ואם הוא הרס אז כנראה שאם היית מגיש את העבודה ככה היי חסר פלג." אמרתי בשקט והתקדמתי לעבר ג'זל ונדי.
"נראה לכן שנעבור?" שאלתי בסטמיות וקטעתי את המחשבות שלהן.
|
|