פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1931 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים למה אני שונאת ימי הולדת יעלי
“רגע, אז מתי היומולדת שלך?”
“יש עוד זמן”
“אבל מתי? שנעשה לך משהו..”
“יש עוד זמן”
כן, ככה תמיד אני מתחמקת מלציין את יום ההולדת שלי.
כששואלים אותי למה אני לא רוצה שיחגגו לי, אני אומרת שזה תמיד מביך אותי. זה גם בכלל לא משמח אותי שאני פחות ופחות ילדה, ויותר ויותר מבוגרת. מגיל 18 זה כבר לא משמח, כי אתה מתרחק מהילדות שלך.
וזה גם לא רק זה. זה גם זה שאני מרגישה שהחברות שחוגגות לי עושות את זה רק כדי שביום הולדת שלהן אני אעשה להן משהו. וזה מכניס אותנו סתם למעגל של מחויבות מפגרת.
אני גם לא אוהבת ימי הולדת של אחרים, שאני מרגישה שאני חייבת לעשות להם משהו אחרת הם יעלבו.
חכמים ממני כבר אמרו – שונא מתנות יחיה.
האמת שפעם אהבתי ימי הולדת, וכל השנה חיכיתי ליום ההולדת שלי.
בחטיבה היה מנהג כזה שבימי ההולדת החברים היו קונים לך בלונים, זה היה כך בדרך כלל בקרב הילדים המקובלים יותר, כי כולם רצו להתחבר איתם ולכן קנו להם בלונים.
אני ידעתי שלי אף אחד לא יביא בלונים, לא הייתי מקובלת. היו לי חברים, אבל לא רבים ולא קרובים. כל כך רציתי בלונים, רציתי שכולם יראו שיש לי יום הולדת, ושגם לי יש חברים שקונים לי בלונים. לכן ביקשתי מחבורת הילדים שהסתובבתי איתה שיקנו לי בלונים. כמובן שזו בקשה פאתטית, ושאין כל טעם בבלונים אם הם באו בעקבות בקשה ולא מתוך רצון חופשי של המעניק, אבל אז פשוט כל כך רציתי בלונים.
כשהם הביאו לי את הבלונים כל כך שמחתי, הרגשתי פתאום הרבה יותר מקובלת, ודאגתי להסתובב עם הבלונים בכל רחבי בית הספר כדי שכולם ידעו שלא רק שיש לי יום הולדת אלא גם שאני מקובלת ומוקפת חברים.
באותו יום חזרתי באוטובוס הביתה עם נוגה, אחת ה”חברות” מאותה חבורה שהסתובבתי איתה באותה תקופה, שלמעשה שררה בינינו שנאה הדדית די גלויה, אבל המשכנו להסתובב יחד מתוך נוחות וצורך. היא היתה מסוג הבנות שאת יודעת שהן שונאות אותך אבל לא ברור לך למה. בעקבות היחס שקיבלתי ממנה גם אני פיתחתי שנאה כלפיה.
בדרך דיברתי איתה על כמה אני שמחה שקיבלתי את הבלונים. אמרתי לה את זה גם כי זאת היתה האמת, וגם כי חשבתי שהיא תהיה מרוצה מכך, בהתחשב בעובדה שהיא אחת מרוכשות הבלונים. אבל כשירדנו מהאוטובוס והתחלנו לצעוד הביתה היא פתאום הסתובבה אליי ואמרה לי “תקשיבי, את מתנהגת ממש מגעיל. תפסיקי להתלהב”.
כשהגעתי הביתה לא הפסקתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר. היא היתה מסוג הבנות שגורמות לך להרגיש שעשית את הדבר הכי לא בסדר בעולם, אפילו שאתה לא יודע בדיוק מה עשית.
כמו סמרטוט, מחלתי על כבודי, ושלחתי לה הודעה שאני כל כך מצטערת ושהתנהגתי לא בסדר ושיותר לא אתנהג ככה. כל זאת, למרות שלא באמת הבנתי מה עשיתי כל כך לא בסדר, אלא רק מתוך חוסר רצון לגרום לריב ולפיצוץ.
שנה לאחר מכן כבר לא ביקשתי שום בלונים.
ערבבו לנו את הכיתות ויצא שהייתי באותה כיתה עם מישהי שהיה לה יום הולדת באותו תאריך כמו שלי. קראו לה אורן והיא הייתה הרבה יותר מקובלת ממני. ביום ההולדת ראיתי שאנשים אוספים כסף לקנות בלונים, עשיתי כאילו אני לא שומעת, אבל שמעתי. הם אספו כסף בשביל לקנות בלונים לאורן, וכדי למנוע חוסר נעימות ומצב שבו לשתי בנות בכיתה יש יום הולדת אבל רק אחת מקבלת בלונים, הם אספו כסף לבלונים גם בשבילי. שמעתי כמה שאמרו שהם רוצים להביא כסף רק בשביל הבלונים של אורן, אבל שוב, עשיתי כאילו לא שמעתי ובלעתי את העלבון בתוכי. הרגשתי שאני בכלל לא רוצה בלונים. שעדיף שבכלל לא ידעו שיש לי יום הולדת. שזה סתם מעיק על אנשים. בהפסקה הם הגיעו עם הבלונים. לאורן הביאו אשכול ענקי של בלוני הליום ענקיים שבקושי עבר בדלת. לי הביאו שני בלוני הליום קטנים, שכאילו כתוב עליהם “אנחנו עושים לך טובה”.
מאז אני שונאת ימי הולדת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים יום הולדת שמח הקוסמת
גם לי עשו יום הולדת רק כי הייתי חלק מחבורה שהייתה "מנומסת" מכדי לנער אותי החוצה, והיה להן מנהג לעשות ימי הולדת, אז מה לעשות, גם לקוסמת צריך לעשות משהו - שוקולדים בצורת לבבות ופתק עם ברכה. לבנות אחרות עשו חגיגה שלמה עם משחקים שקשורים אליהן ועוגה וכו'. אבל השוקולד שנתנו לי עדיין היה טעים (: ואני מאד אוהבת את יום ההולדת שלי (למעט הלחץ שבלהתבגר, אבל זה יהיה בכל מקרה, בין אם אחגוג ובין אם לאו). אני נהנית לחגוג עם המשפחה, אני שמחה אם אנשים אחרים זוכרים, אני אוכלת מהכיבוד כי הוא טעים. אני לוקחת מה שיש, ואם אין - אני ממציאה לעצמי. גם אם רק אני הייתי זוכרת, גם אם רק אני הייתי עם עצמי - כנראה שעדיין הייתי חוגגת. כי כמו שקפטן ג'ק ספארו אמר - it's OK if you don't like me, I like me.
אני ממליצה לך לשמוח עם עצמך, לשיר גם אם אף אחד לא מקשיב ולרקוד גם אם אף אחד לא מסתכל. ביום ההולדת שלך, את יותר מכולם צריכה לחגוג - תשמחי שנולדת, תשמחי שאת מי שאת! תקני לעצמך בלונים! תזמיני את האנשים שאכפת לך מהם ותארגני לעצמך מסיבה (: תלכי לעשות משהו שאת אוהבת (: לא יודעת מה, אבל תעשי לך יום כיפי! כי את יעלי, ומגיעים לך כל הבלונים שבעולם!
ושיהיה באמת במזל טוב D:
מהקוסמת (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 3 שנים ו-8 חודשים יעלי Rasta
גם אני לא הייתי מקובל, גם אותי שרטו מספיק בתור ילד. נוער זה רוע טהור.. אם הייתי מצליח לשחרר מהעבר שלי החיים שלי כנראה היו נראים אחרת. יעל צודקת, רק שאצלי זו לא השנאה לאחר שמונעת ממני להתקדם. זה העבר שלי ואולי גם חוסר היכולת שלי להעריך ולאהוב את עצמי. הבוץ שאני תקוע בו מזמן התקשה ואני עמוק בפנים. לא בטוח שאי פעם אצליח להשתחרר משם. אני מקווה שאת במקום טוב יותר.
וימי הולדת? מיותר לחלוטין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 3 שנים ו-8 חודשים תמיד היו אלה שיהיו מקובלים יותר. ראובן
לא ברור מדוע.
כתלמיד יסודי ותיכון זה תמיד היה,כנראה כמו לכולנו.
וחלקם אגואיסטים שחושבים שמגיע להם.
ותמיד יהיו אלה שינסו לרצות אותם. למה? ככה.
באשר לימי הולדת,לא מזיז לי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 3 שנים ו-8 חודשים ההתבגרות משאירה הרבה פצועים בשטח. yaelhar
-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
אהבתי את המונח שהשתמשת בו "פצועים בשטח" כי זה מעביר קונוטציה של מלחמה וזה מונח מדויק להתבגרות אבל אז אמממ טוב, קצת "הרסת" עם קלישאה חמודה של עברי הלאה (פרשנות שלי , יכול להיות שלא הבנתי את דברייך)
את לא יכולה , לפי דעתי לפחות, להפריד את הסמלים מהמנגנונים האנושיים שמרכיבים אותם - יש קריטריונים אנושיים על פיהם יש "מוצלח" יותר ויש "מוצלח פחות" ובעקבות זאת יש בקבוצה חברתית חלוקה בין "דרגות" - יש מקובלים יותר ומקובלים פחות והתנהגות שנלוות להגדרות הללו ובקיצור - הכל ריקמה אנושית אחת גדולה. הסמלים הם רק האמצעי בו בני האדם מנפנפים בהגדרות שהם נכנסים אליהם..לא?
ובקשר לשנאה על עוול..לפעמים זה לא נתון להחלטה עצמאית אם אין לאדם יכולת לעבור הלאה הוא יתקע ויסבול מזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים אז ככה: yaelhar
שנאה ארוכת שנים על עוול שנעשה לך, מבזבזת לך המון אנרגייה על כלום (כי השנאה מובילה למחשבות נקם שאינן מוליכות לדבר, תופסת את החשיבה והדמיון שלך בכלום ושום דבר, לא מאפשרת לך לצאת מאותו בוץ ישן). אפשר לשנוא - זה אפילו הכרחי. אבל שנאה ל"סמל" מבזבזת פחות אנרגייה מאשר שנאה לאדם, נראה לי.
אני לא מפרידה סמלים מהמנגנונים האנושיים. אבל אם תבחני את הנושא תראי שאנשים מבטאים שנאה ל"ממשלה", "משטרה", "פרקליטות", "אשכנזים", "מזרחים" וכו' - כל אלה הם סמלים. הביטויים הכועסים/בזים/מלגלגים לסמלים מחליפים לרוב את הרגשות לאדם זה או אחר, והמנגנון הזה מועיל לשימור האנרגייה שלנו והיכולת להתקדם. שנאה עמוקה כמו בסיפור "הרוזן ממונטה כריסטו", נגיד, מובילה רק לאובססייה. זה טוב לסיפורים, פחות טוב לאנשים.
אגב לדעתי זה נתון להחלטה של האדם, אם כי זה בהחלט לא קל לזוז ממקום של התבוססות למקום אחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים תודה gigi
על שפנית מזמנך להסביר לי את דעתך אבל כל אחת ודעתה כנראה חחח אני לא חושבת שזה בר ישום או..או פרקטי בשטח..הלוואי וזה היה ככה חחח
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים יעל-יש בני כיתתי שיצרתי איתם קשר אחרי עשורים שעדיין שונאים מורות. ראובן
שלימדו אותנו (רוב המורים היו מורות בשנות ה60-70).
חלקן היו חולרות אמיתיות בלי שמץ מושג בחינוך.
וסוחבים טינה אמיתית.
חלקם לא מסוגלים לסלוח.
אולי לא נכון ומיותר.היו שהעמידו אותי ביודעין במצב
לא נעים ומה לעשות,זו היתה רוח הדברים אז.לא מתעמק בזה,מה הטעם.
ראיתי תכנית על מבוגרים שכתלמידים היו קרבן לבריונות,
וסוחבים שנאה עזה וטראומה 30 שנה אחרי.
אחד מהם, ילד חלשלוש שהפך לבונה גוף בגלל הטראומה הסכים להיפגש
עם המתעללים אחרי כל השנים וסלח להם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים אני חושבת שרוב הפצעים החמורים נוצרים מבני הגיל, לא ממבוגרים. yaelhar
ברור, תמיד יש כאלה שמבוגרים הזיקו להם. ובמובן הזה מורים ומורות הם בעלי פוטנציאל נזק רציני. אבל רוב הילדים/בני הנוער נפגעים מבני גילם ומה שאמרת נכון - הם נושאים איתם כעס וטינה שנים ארוכות, אולי עד סוף חייהם.
נכון, לא כולם יכולים להיות מקובלים. החברה האנושית בנויה מהירארכיה - מספיק להתבונן בבני שנתיים בגן כדי להבין את זה. אבל אנשים לא בהכרח נפגעים מהעובדה שהם לא מקובלים. הם נפגעים כי העובדה שהם לא מקובלים גורמת להם בושה ומצוקה והם מוכנים לעשות הרבה דברים - כולל דברים שיזיקו להם - כדי להפוך מקובלים.
לדעתי הדבר הראשון שמי שמגדל ילד/ה אינו להגיד "תחזיר לו" או "תהיה כמוהו" (מה שהורים בעוונם עושים לא מעט). הדבר הראשון זה לגרום לילד להיות שמח וגאה במה שהוא, ולחסן אותו בזה מפני הנזקים שבני גילו ינסו לעשות לו. לא פשוט בכלל אבל זו התרומה האמיתית לעזור לילד/ה לצלוח בהצלחה את ילדותו, ולא כל מיני נסיונות עקרים לשלוט בבריונות של בני נוער בכל מיני מקומות, כולל וירטואליים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים אין ספק שהרבה מהפגיעות הם מבני השכבה/גיל ראובן
ולו מהסיבה הפשוטה שהם 'החבורה' שלך.
מפחידה אותי הקלות בה נפתחות קבוצות שנאה במרחב הווירטואלי,
עם עלבונות נוראים ועידוד להתאבדות.
לא כולם יכולים או צריכים להיות 'מקובלים'.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
