בימים האחרונים רואים אותי בטלוויזיה, עם הצינור, משפריץ, שוטף את הכל, שיהיה נקי. אפשר לשים לב אליי רק אם מודעים לכך שאני שם ברקע. אני מגיע אחריי שהכל כבר נגמר. אישתי התקשרה אליי היום ואמרה לי שתמונה שלי שוטף את המדרכה רצה בלופים במשך כל היום ושאפילו הילדים ראו, אני לא אוהב שהם רואים חדשות, בשביל מה ?
אין לי בעיה עם התפקיד שלי, באמת שלא, אני גם רואה בזה סוג של שליחות, אני מחזיר את הרחוב היפה שלהם לקדמותו, אפשר ללכת בו מבלי להיזכר כי מה שלא רואים לא זוכרים, הבעיה היחידה שיש לי זה שאצלי זה לא עובד, אני לא מצליח לשכוח את כל הנקודות שאותם שטפתי. כל כתם וכתם רודף אותי. זה לא מפריע לי כשאני הולך לבד אבל כשאני מוצא את עצמי הולך ברחובות ביחד עם הילדים, עם האישה, אני רואה שוב את הצבע הזה מול עיניי, הצבע האדום כהה, מתערבב לאט לאט עם המים ונהפך לאותו כתם, לאותה צורה, ואם לומר את האמת אי אפשר להעלים אותו כאילו הוא לא היה שם, ברור שאם הולכים מהר ולא עוצרים ומתמקדים באותה נקודה אפשר לחשוב שלא קרה שם כלום, אבל אם עוצרים, מורידים את הראש, ומתמקדים, אפשר לראות אותו, אפשר לראות את כולם, סיפורים של אימה.
היה לי בלילה איזה חלום, חלום רע, אני שוטף את המדרכה, הילדים שלי ואשתי מסתכלים עליי מרחוק שואלים אותי מה אני עושה ואני אומר להם שאני מנקה הכל בשבילם ואני אומר להם לחכות איפה שהם אבל הם לא מקשיבים לי בכלל, הם מתקרבים אליי. אני מנסה להגביר עוד את הזרם של המים, אבל לא משנה כמה אני מגביר, אני לא מצליח להעלים כלום, והם ממשיכים לבוא אליי ואני צועק אליהם לא להתקרב אליי עד שאני לא מסיים, אבל הם לא מקשיבים לי ומתקדמים, מחייכים כל הזמן, ואני מתחיל להילחץ שהם יראו את הכל, ואני צועק אליהם לעצור אבל הם מתקרבים עוד ועוד, עד שהם נעמדים לידי והחיוך שלהם נעלם, אשתי בוכה, הילדים גם, הם שלושתם שואלים אותי למה אני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך ואז אני קמתי.
בבוקר ביקשתי מאשתי לא לתת לילדים לראות טלוויזיה, אפילו אם רואים אותי בחדשות, היא הסבירה שגם ככה היא לא התכוונה לתת להם לראות אותי, שזה היה בטעות ואז ביקשתי ממנה שאם היא יכולה שגם לא תסתכל כי אני לא יכול לעבוד שאני יודע שהמשפחה שלי רואה את מה שאני רואה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
