באותו חיוך קטן ומרוח,
אף קצת ארוך,
ושיער שעבדו עליו שעות בבוקר, אבל בחרו לאסוף ולהסתיר מכולם,
היא נכנסה לכתה בכל יום,
ומלמלה את מילות הנימוסים
המוכרות והנדושות שלה.
פלטה איפה שצריך, אולי שנייה אחר כך, נהמת צחוק, שנשמעה כמו של קהל אנגלי במופע לא מוצלח.
היא הצטנפה בין הווילון, היד הרזה והסוודר הרפוי שלא ברצון,
וזה היה משהו שלא הסכימה לוותר עליו.
ככה העבירה את הזמן, ובבית היא דאגה לעשות את מה שלא עשתה בשיעור.
היא הייתה כמו חידה, שלא רוצה להיפתר,
ואני בספק אם מישהו בכלל ראה שיש משהו לפתור,
ואולי באמת לא היה.
ובכל זאת לא הייתי בטוח
אם פתרתי אותה נכון.
לא שהיא כזו מעניינת,
הילדה שנעה בין וויתור לדיכאון,
שלא ברור מה היא באמת רוצה מאף אחד,
ואם היא חידה, הייתה מאחלת שלא יפתרו אותה לעולם.
ואולי בכלל לא צריך שאכתוב עליה,
על הילדה שנראתה ממוצעת להחריד
ובפנים, התהלכה עם נר בידה,
במסדרונות נפשה הריקים.
אף קצת ארוך,
ושיער שעבדו עליו שעות בבוקר, אבל בחרו לאסוף ולהסתיר מכולם,
היא נכנסה לכתה בכל יום,
ומלמלה את מילות הנימוסים
המוכרות והנדושות שלה.
פלטה איפה שצריך, אולי שנייה אחר כך, נהמת צחוק, שנשמעה כמו של קהל אנגלי במופע לא מוצלח.
היא הצטנפה בין הווילון, היד הרזה והסוודר הרפוי שלא ברצון,
וזה היה משהו שלא הסכימה לוותר עליו.
ככה העבירה את הזמן, ובבית היא דאגה לעשות את מה שלא עשתה בשיעור.
היא הייתה כמו חידה, שלא רוצה להיפתר,
ואני בספק אם מישהו בכלל ראה שיש משהו לפתור,
ואולי באמת לא היה.
ובכל זאת לא הייתי בטוח
אם פתרתי אותה נכון.
לא שהיא כזו מעניינת,
הילדה שנעה בין וויתור לדיכאון,
שלא ברור מה היא באמת רוצה מאף אחד,
ואם היא חידה, הייתה מאחלת שלא יפתרו אותה לעולם.
ואולי בכלל לא צריך שאכתוב עליה,
על הילדה שנראתה ממוצעת להחריד
ובפנים, התהלכה עם נר בידה,
במסדרונות נפשה הריקים.