אז.. התלבטתי איפה מתאים יותר לפרסם את זה - פה או בסיפור שכתבתי, ולבסוף החלטתי שפה. למה ? השד יודע.
אני זוכר לילות בהירים
שוב חוזר אל המיטה
וחושב על הדברים
שוב יושב, עוצם עיניים
שוב שעות ארוכות,
שוב חווה מה שקרה
ויודע, שאין למי לחכות
אז אני נופל עמוק
שוב אני קופץ רחוק
שוב בלי ידיעה מה מחכה לי
שוב אני צועק, קורע
שוב צורח, משתגע
ואין מי שישמע אותי
שוב חושב, שוב מתעצב
שוב חוזר על התשובה
בקיר של דיכאון אני חוצב
ונמאס כבר מהכול, אני לא יכול יותר
אני זורק את הכלים, ובורח
אני שונא את עצמי וכל דבר אחר
מחפש את דרכי ולא מוצא
אני מסתער לבד
ונופל לתהום בלי קצה
נופל לעד.
בשארית הכוח
נאחז בזיז תקווה
ונזכר שוב מהם
כבוד, אהבה
עד שהזיז נשבר
אני נופל שוב, אך בשלווה
כי הפעם לא יהיה עוד
זיז של תקווה.
אז, בנימה שמחה וחביבה זו, אני מודיע לאחר התלבטויות רבות על קפיאתי ה-זמנית- (יש לקוות)
אני לא חושב שיש לי מה להגיד, אפילו שדווקא כן יש. אני לא יודע לכמה זמן אקפא, מתי אחזור, או שאר פרטים שכאלו, אבל אני בטוח לחלוטין שאני צריך את זה.
יש יותר מדי סיבות לזה, ולעזאזל שאין לי כוח לפרט. אני יודע שלא כולם אוהבים אותי, יודעים מי אני או אכפת להם בכלל ממני, אבל לאלו שכן - תודה על הכול. אני אחזור, מתישהו. בקרוב, אולי.
אל תוציאו אותי ממשחקי התפקידים, מזה לא אצליח להתנתק. רק שיהיה ברור.
אז אחרי כל הדברים שאמרתי או לא, המפפואה, בלופ מיפ לכולכם. תודה על הכול. ולהתראות.
אני זוכר לילות בהירים
שוב חוזר אל המיטה
וחושב על הדברים
שוב יושב, עוצם עיניים
שוב שעות ארוכות,
שוב חווה מה שקרה
ויודע, שאין למי לחכות
אז אני נופל עמוק
שוב אני קופץ רחוק
שוב בלי ידיעה מה מחכה לי
שוב אני צועק, קורע
שוב צורח, משתגע
ואין מי שישמע אותי
שוב חושב, שוב מתעצב
שוב חוזר על התשובה
בקיר של דיכאון אני חוצב
ונמאס כבר מהכול, אני לא יכול יותר
אני זורק את הכלים, ובורח
אני שונא את עצמי וכל דבר אחר
מחפש את דרכי ולא מוצא
אני מסתער לבד
ונופל לתהום בלי קצה
נופל לעד.
בשארית הכוח
נאחז בזיז תקווה
ונזכר שוב מהם
כבוד, אהבה
עד שהזיז נשבר
אני נופל שוב, אך בשלווה
כי הפעם לא יהיה עוד
זיז של תקווה.
אז, בנימה שמחה וחביבה זו, אני מודיע לאחר התלבטויות רבות על קפיאתי ה-זמנית- (יש לקוות)
אני לא חושב שיש לי מה להגיד, אפילו שדווקא כן יש. אני לא יודע לכמה זמן אקפא, מתי אחזור, או שאר פרטים שכאלו, אבל אני בטוח לחלוטין שאני צריך את זה.
יש יותר מדי סיבות לזה, ולעזאזל שאין לי כוח לפרט. אני יודע שלא כולם אוהבים אותי, יודעים מי אני או אכפת להם בכלל ממני, אבל לאלו שכן - תודה על הכול. אני אחזור, מתישהו. בקרוב, אולי.
אל תוציאו אותי ממשחקי התפקידים, מזה לא אצליח להתנתק. רק שיהיה ברור.
אז אחרי כל הדברים שאמרתי או לא, המפפואה, בלופ מיפ לכולכם. תודה על הכול. ולהתראות.