פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3289 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים גרביטי 0- פרק 4 fairy tale
הפלשבאקים ממשיכים (זה פרק שדי קטעתי אותו באמצע בשביל שלא תכנסו לדיכאון מהאורך- בסדר, בסדר, גם כדי שתהיו במתח) אז זו אותה צורה כמו בפרק הקודם. תיהנו, ולא לשכוח להגיב, ככה הפרק הבא יפורסם מהר יותר!
#פלשבאק 6#
כבר ימים שקיארו לא ביקרה אותו. הוא בחיים לא היה מודה בזה בפניה, אבל הוא התגעגע. הוא רצה לנגן איתה כל יום, להמשיך לשאול אותה שאלות. לחקור אותה. להרגיז אותה. במיוחד להרגיז אותה. הגעגועים למשפחתו היו חזקים יותר מאי-פעם. למרות אזהרותיה של קיארו, הוא חזר לניסיונותיו להימלט. אך ללא הצלחה. השהייה בתא שגעה אותו, והוא החל לשנוא את כל בני-האדם שמסביבו. הוא כבר חשב אין ספור פעמים מה קרה לבני האדם. והוא ידע שהוא קרוב כל כך לתשובה.
מדי יום נכנס דנו לחדרו, והביא לו אוכל, כמו שקיארו נהגה לעשות. אבל תיאס לא הסתפק בזה. הוא נאבק, עף, צעק, נלחם, עשה כל שביכולתו לברוח. רק לברוח. אבל דנו חזק, ומאומן יותר מכל טרזיאון שפגש בחייו, ולא משנה כמה אסטרטגיות תכנן, והוא תכנן לא מעט, הוא לא הצליח, ופתאום הבין באיזה מצב מסובך הוא נמצא. מדהים איך שבחורה אחת יכולה להשכיח ממנו הכול.
ביום שבו דנו הגיע שוב, תיאס היה עצבני במיוחד.
הוא כבר השתגע, התפוצץ, רצה לצרוח מרוב כעס. החיים ממשיכים, כשהוא תקוע בתא קטן עם כיסא, שולחן ומיטה, וכשכל יום בא לבקר אותו בחור שבלתי ניתן להביס. לא פלא שרגל אחת של הכיסא הייתה שבורה, ושהשולחן היה סדוק.
או שזרק אותם בחמת זעם, או שנתקע בהם במהלך ההיאבקות עם דנו.
הוא שמע צעדים מחוץ לחדרו מבעוד מועד, ודנו נכנס אל הדלת, עם הצלחת, הכוס ונשק לא מוכר ביד, מוכן לפעולה ברגע שיתנגד.
מדברים על החמור, והחמור הגיע.
הוא כבר לא מסוגל להישאר ככה.
כשדנו התקרב לעברו, הוא לקח את הכיסא לידו, כיוון אליו, וזרק אותו בכוח.
אבל דנו רק זז מעט הצידה באינסטינקט, והכיסא פגע בכתפו. הוא זעק בכאב, ושלף את הנשק מן החגורה שלו. תיאס כבר היה מוכן. הוא לקח את הצלחת במהירות, וזרק אותה אל ראשו.
דנו הזועם אחז בנשק, דם שוטט ממצחו וכתפו בוערת מכאב, והכה בו את תיאס.
הוא נפל על הרצפה בחבטה, מתפתל מכאב. אבל זה לא הספיק לו. הוא השקיע כל שריר, כל מאמץ, בהיחשב בכך שסוף סוף הצליח לפגוע בדנו, חטף מידיו את הנשק, עף גבוה מעליו, והפיל אותו. הוא בכוונה כיוון אל כתפו השנייה, בכל זאת לא רצה להרוג אותו, אבל הוא התכוון לפצוע אותו מספיק קשה בשביל לברוח. בדיוק בעוצמה הנכונה בכדי לגרום לכאב עצום שיחלוף רק בעוד מספר ימים. אבל דנו, מהיר כברק, תפס את הנשק הנוחת מלמעלה בידו, וכשתיאס התכונן לנחות עם אגרוף מכוון היטב, הוא עשה גלגול קדימה, הסתובב אליו, ובעט בו עם רגלו.
האוויר יצא מריאותיו של תיאס, והוא נפל פסוק איברים בתא. דנו המתנשם והמופתע הכניס את הנשק וכיוון אותו לרגע לכיוונו. אך שנייה אחר כך התחרט, הכניס אותו לחגורתו, ויצא מהחדר בטריקה.
#פלאשבק 7#
תיאס עדיין לא איבד תקווה.
הוא שמע כרגיל את חריקת הדלת, וכבר התכונן למלחמה, בתקווה שהפעם יעלה בידו להימלט, אבל נאלם דום כשגילה את קיארו הנבוכה עומדת בפתח.
היא העבירה את משקלה מרגל לרגל, ולבסוף, הניחה את צלחת האוכל שלו ופנתה לצאת.
לא כל כך מהר, חשב.
"קיארו, חכי! את חייבת לשחרר אותי, בבקשה. הבטחת. הבטחת שתעשי את זה אם אלמד אותך" התחנן. קרוב אליהם מחכה דנו, רק שומע שתיאס ברח, וכבר קופץ למשוך אותו חזרה לתא. ולא משנה כמה הוא היה חזק, דנו תמיד ניצח. אם קיארו תחליט לעזור לו, אולי המצב ישתנה.
"תיאס, אני צריכה ללכת. אני לא יכולה לשחרר אותך. אסור לי.."
"בבקשה... תנסי"
"בחיי שניסיתי. סבתא שלי עקשנית כמו סלע. אני מצטערת"
"את נשבעת", אמר בתוכחה.
"אני יודעת. אתה גם לא תישאר פה לנצח. רק עד ש..."
"עד שמה?"
"לא משנה"
הם שתקו לרגע.
"בנינו מכונה. היא הרסה הכל. הכחידה את כולנו", אמרה בקול חנוק.
הוא ידע שהיא עונה לו על השאלה, השאלה ששאל לפני מספר ימים. ועכשיו ההשערה שלו נראית יותר נכונה מתמיד.
"יש לי עוד שאלה אחת"
"מה?" היא צייצה.
הוא התקרב אליה מעט, קצות שערה כמעט נוגעים בשלו. "את תוכלי לבוא לכאן במקום דנו?"
היא חייכה חיוך קטן.
"בסדר".
#פלשבאק 8# (הפעם מרווח הזמן גדול יותר. מספר שבועות)
"נו?"
"היא לא מסכימה"
"אמרת לה שאני נשבע, נשבע בחיי שאם היא תשחרר אותי- אני לא מוציא מילה?"
"לא אמרתי. צעקתי. היא לא מקשיבה לי, תיאס"
"קיארו.. אני לא יכול להישאר כאן. לא ככה"
"אם היא תמשיך לסרב, אני.. אני אבריח אותך החוצה. אני נשבעתי. לא תפגוש אותנו יותר", היא אמרה בנימת עצב קלה.
"אני לא רוצה להפסיק לפגוש או-"
"אני צריכה ללכת. ביי".
והסתלקה.
******
"היום בערב, תיאס. אני מוציאה אותך מכאן", לחשה קיארו.
"איך?" הוא השיב בהתרגשות.
"שכנעתי את סבתא לתת לי לטייל איתך קצת בחוץ והבטחתי לה שברגע שתראה ניסיונות בריחה, אני ארסס עליך את זה", אמרה ושלפה מכיסה תרסיס פלפל.
"אני שונא פלפל"
"גם אני"
"אין לך כוונה זדונית לרסס אותי סתם כי בא לך, נכון?"
"אל תהיה אידיוט, אידיוט"
"את הרגע סתרת את עצמך"
"אני יודעת", היא אמרה, וחיקתה את קולו שלו. הוא גיחך בשקט.
"תסתכלי על עצמך, לומדת מטרזיאון. בושה וחרפה"
"אני לא לומדת מאף טרזיאון. הטרזיאון- לומד ממני" היא חייכה בגאווה וצחקקה.
"הטרזיאון לא אוהב שמדברים עליו בגוף שלישי"
"הטרזיאון סותר את עצמו!"
"בסדר, בסדר. ניצחת"
"אתה לא יכול עלי, טרזיאון".
***
"אתה מוכן?"
"כן"
"קדימה, בוא נצא. אל תתרגש יותר מדי- הם לא יודעים שאתה משתחרר"
הוא הזדקף וניסה למנוע מן ההתרגשות להשתלט על פניו בחיוך ענק. הוא הרגיש כמו אסיר ששהה עשר שנים בכלא וסוף סוף יוצא לחופשי.
הם הלכו לאורך המסדרון, נמנעים מהשתהות מיותרת. קיארו הייתה שקטה לאורך כל הדרך. זה לא התאים לה, בהתחשב בכך שלאחרונה התנהגו ממש כמו ידידים אמיתיים. המחשבה על הפרידה ממנה צרבה את ליבו, אבל הוא הרגיש שהוא מוכרח לפגוש את ההורים שלו. את המשפחה שלו. את החברים. את העולם. הכול.
מה הוא יספר להם? שחטפו אותו? הוא נשבע לקיארו שלא יספר את האמת. אבל מה יעשה? אולי יתנהג כאילו איבד את זכרונו, וייפטר משאלות מיותרות?
השניות חלפו, והם הגיעו לקצה המסדרון. הדלת שזכר מהיום הראשון שהגיע לשם הופיעה, גדולה וכבדה. השומרים הסתכלו עליהם כשיצאו החוצה, בוחנים אותם באיטיות. תיאס הרגיש צמרמורות בגבו, אבל הם חלפו על פניהם בלי שום בעיה. לבסוף, הגיעו למקום שבו זכר שקיארו הכניסה אותו לשק. המקום בו הכול קרה. הכול השתנה.
"קיארו, מה סבתא שלך תגיד כשהיא תגלה שלא חזרתי איתך? היא ישר תבין"
"אני אסתדר. רק תתרחק מהר. כשאחזור, תצטרך להיות מספיק רחוק בשביל שלא יחפשו אותך כשיבינו שאתה לא בא איתי"
"בסדר"
"תיאס, אני... אני אתגעגע. לנגינה. וגם קצת אליך", היא אמרה, ונשכה את שפתיה. וידויים לא היו הצד החזק שלה.
"גם אני. חבל שנפגשנו בכזו דרך מוזרה", השיב בחיוך עקום. הוא רכן אליה, היסס לרגע, ונישק אותה נשיקה קטנה על לחייה. אמנם זה מנהיג רגיל אצל טרזיאונים, אבל הוא לא יכל לדעת איך זה אצל בני האדם.
קיארו הסמיקה במבוכה, והסתובבה חזרה אל המבנה.
אבל לפני שהספיקה לעשות צעד אחד, היא כבר ראתה את דנו מתקדם לעברם במהירות, ידיו קפוצות לאגרופים ומבט זועם בעיניו.
***
"קיארו! איך יכולת?" קראה לורה בתוכחה.
"סבתא, לא היה לו טוב שם. הוא השתגע בתא הזה. הייתי חייבת להוציא אותו! הוא הבטיח שלא יאמר כלום", הסבירה קיארו בתחינה. היא אהבה את סבתה, אך זו לא הבינה ללבה מרבית הפעמים.
"אז מה אם הוא הבטיח? איך אפשר לבטוח בטרזיאון? את לא מכירה את הטבע שלו", נזפה.
"אני מכירה אותו! חודשים הוא יושב כאן, כל יום אני מבקרת אותו בתא. הוא מתנהג בדיוק כמונו"
"את עשית מעשה שגוי, קיארו. עכשיו לכי לחדרך. אני לא רוצה לשמוע יותר"
"סבתא..."
"לחדר", אמרה בתקיפות.
לקיארו לא היו חברים רבים בחייה. לא היו נערים רבים בגילה איפה שחיה, ורובם לא התקרבו אליה. היא גם לא רצתה בזאת. הם לא מצאו חן בעיניה. מתנשאים כל כך.
אבל תיאס, תיאס זה משהו אחר. הוא הרגיז אותה, הטריף אותה. הוא התנהג כמו אידיוט מושלם. אבל היא ידעה שהוא רק מסתיר את החכמה מאחורי שכבות על שכבות.
מבט אחד בעיניו הסגולות ונטולות הדאגה, אפילו כשהיה בתא, עודד אותה מייד. היא הייתה זקוקה לזה, פסיבית שכמותה. ואז, כשניגנה, והוא הסתכל עליה כל כך ברצינות. המסך ירד, והיא מצאה את תיאס. תיאס האמיתי.
הוא לא עושה לה חיים קלים. היא לא רוצה, לא רוצה להתיידד עם טרזיאון. אבל זה היה קשה משציפתה.
חוץ מזה, הלחי שלה עדיין שורפת משהו.
#סוף פלשבאקים#
לא. קיארו לא משנה כלום. אני חייב לברוח מכאן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים פייריי ! אדיריייי !! argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
ממממ אני אוהב את הסיפורים שלך ^^
ותזכרי, כלל חשוב לחיים, וואן פיס זה מעל הכול בשבילי ! אבל תשתדלי לא לרצוח אותי או לפחות לנסות אם אני שוכח להגיב, אוקיי ? ;P
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה ארגו! fairy tale
חיחיחיחי אני יותר חשובה!!! טוב, בסדר, אני אתפשר על מקום שני ^^ כל הכבוד שהגבת. וחסר לך אם אתה לא ממשיך ככה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים חיחיחי argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים אתה רשע! fairy tale
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים הממ.. אוקיי ! ;) argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
-
-
-
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים ממש יפה D: POLLO (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה פול קפה ^^ fairy tale (ל"ת)
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים אהבתי :) מגדת העתידות
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה מייטי ^^ fairy tale
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים :-) טל
קראתי!
קראתי !
קראתי!
וזה מעולה :-)
(סליחה שהלכתי אבל את כנראה כבר יודעת למה...)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים חיחיחי תודה טל! fairy tale
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים מעניין. פוליאנה :-)
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה קטסה :-) fairy tale (ל"ת)
-
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים יפה:) אנג'ל (ל"ת)
-
לפני 11 שנים ו-9 חודשים תודה ;-) fairy tale (ל"ת)
-
-
