אם אתם חושבים שבפעם השלישית בעשרים וארבע השעות שאתם נוסעים בזמן זה כבר שיגרתי אתם טועים.
זה נוראי אפילו יותר .
בפעם הזאת זה גם הרגיש שונה. המון תמונות זזו לי מול העיניים. ראיתי את רונה מתקרבת אליי ,
כשהיא ממש קרובה, ראיתי את ליאו מביט בי מהצד השני של המסדרון, תמונה שלי בפוטושופ משולב
עם נשיא ארצות הברית כלשהו, את אמא שלי עם מבט מריר, את ג'וניפר אפופה עשן וכמה ילדים
מהשכבה שלי עם נרגילה, שלט שכתוב עליו יב 9 , אותי במראה- היו לי זיפים של פנים שעברו
גילוח כבר כמה פעמים , תווי פנים חדים יותר ותספורת קוצים והרבה מאוד את רונה . לא רק שנזרקתי
אל העתיד ליאו שלח אותי ישר לכיתה יב'!
נזרקתי אל אמצעה של נשיקה , העיניים שלי היו עצומות וכל שהרגשתי היה אותה.
זאת הייתה נשיקה לוהטת במיוחד .היא מיששה אותי בפראות וכנראה שלפני ש"באתי" גם אני אותה כי
היא הפסיקה כשהרגישה בשינוי. כשהיא התנתקה ממני ראיתי קודם כל שאני בחדר שלי שהשתנה מעט בחמש
השנים שפספסתי ושהבחורה שנישקתי כרגע היא רונה הבוגרת. "קרה משהו?" אמרה בחוסר ביטחון.
השנים רק עשו אותה יפה יותר- שיערה ארך וגלש במורד גבה בצבע חום דבש שהפך מעט כהה יותר ועיניה
הירוקות נראו לי פתאום בולטות יותר. לקח לי רגע להבין שאני יושב ובוהה בה. "רומן?" היא הזיזה את
ידה הלוך ושוב מול עיני. הפסקתי ללטוש בה עיניים ואמרתי ישר בלי לחשוב "את ממש יפה".
היא צחקה בביישנות באותו האופן שצחקה לפני שנים. וחייכה חיוך רחב שבו העיניים שלה נסגרות .
"נחמד שאתה עדיין חושב ככה אבל התכוונתי לרעד הזה שהיה לך בנשיקה ואז הפסקת" היא הביטה בי
בדאגה לשלומי וזה מצא חן בעיני- מאוד . "הכל בסדר ,רונה . הכל יותר מבסדר" אמרתי בחיוך.
'אולי זה לא כזה גרוע' חשבתי לעצמי וחיבקתי את רונה כמה שיותר קרוב , הנחתי שאני יכול להרשות לעצמי
לעשות את זה אחרי שאני כנראה יוצא איתה כבר ארבע שנים. היא מצאה תנוחה נוחה לה שבה היא גם יושבת לי
על הירכיים וגם ראשה מונח על חזי . העברתי יד הלוך ושוב בשיערה וגרמתי לה לגחך בשעשוע. היא עמדה לומר
משהו כשגל של מוסיקה רועשת הגיח מהקיר הקרוב . רונה כיסתה את אוזניה והרימה את קולה.
"רומן! תגיד לאנה להנמיך את המוסיקה !". הרמתי את רונה ממני בעדינות, הנחתי אותה על המיטה ,
קמתי ויצאתי מהחדר. 'ממתי אנה שומעת מוזיקה בעוצמה הזו' חשבתי לעצמי. כשיצאתי ראיתי שהבית עבר
שיפוצים או לפחות צביעה מחדש בזמן האחרון. פניתי לחדר של אנה וראיתי שהדלת נצבעה בשחור והודבק עליה
שלט אין כניסה במעוקם. המוסיקה בקעה מכל חריץ. דפקתי על הדלת בהתחלה בנימוס ואחר כך בחוזקה.
"מה?!" שמעתי את הקול הלא מוכר שהיה כנראה של אחותי. "את יכולה להנמיך בבקשה את המוסיקה!"
לפתע נפתחה הדלת ובה עמדה מי שיכולתי לזהות רק בקושי עם אנה הקטנה שאני מכיר. "ולמה לי לעשות את זה?"
היא גבהה באופן משמעותי ותווי פניה השתנו עם גיל ההתבגרות אבל מלבד הגיל היו דברים רבים שהשתנו בה.
שיערה הבלונדיני הארוך היה מפוספס בכחול ואדום, במקום הבגדים הפרחוניים שאמי הכריחה את אנה ללבוש
היא לבשה ג'ינס שחור משופשף , גופייה צמודה עם פסים רוחביים בשחור ואפור וידיה היו עמוסות צמידים שונים
רובם דמו בעיניי לקולרים. "מה המבט הזה?" כשהיא אמרה את זה קלטתי שהמבט המופתע שלי בהחלט לא מתאים למצב.
התאפסתי על עצמי ושפשפתי את רקותיי במאמץ לחשוב ברעש הזה.
"שום דבר אנה, אני אעריך מאוד אם תנמיכי את המוסיקה כדי שאוכל לשמוע את עצמי" לפתע הבעת פניה החמוצה השתנתה
לפרצוף הרציני שלה זה שגרם לה להיראות בת 20 ולא בת 10. "אני אנמיך, אבל אני ממליצה לך שלא להמשיך..."
היא השתהתה שתי שניות בדיוק והמשיכה "... עם קו המחשבה של רונה". היא נכנסה לחדר וסגרה את הדלת אחריה.
שמעתי את הווליום יורד עד שכמעט לא יכולתי לשמוע את המילים "you should have listen..."
השיר המשיך להתנגן והקדים את המאוחר. לפתע חשתי ברטט בכיס מכנסי . שלפתי את הטלפון שלא זיהיתי את סוגו הוא
היה גדול בהרבה מהפלאפון שהיה לי לפני חמש שנים ונכנס רק בחלקו לכיסי. קיבלתי הודעה חדשה מהאישה המסתורית –
"הודעה טרם סיום השימוש בשירות - נותרה נסיעה אחת לאחר הורדת השדרוג ,תודה על שהשתמשת בשירותיה של גבירת הזמן" .
דברים רבים התרוצצו בראשי שקראתי את ההודעה- נסיעה אחת? הורדת שדרוג? גבירת הזמן?
והתחלתי לחשוב על הדברים לעומק – בהתחלה נכתב בהודעה שהשתמשתי בנסיעה אחת מתוך ארבע!
איך הייתי טיפש מספיק לבזבז את הנסיעות האלה ועוד לתת את הטלפון לליאו!
הסתכלתי וראיתי שליאו הוריד שדרוג של נסיעה קדימה במקום רק נסיעות אחורה והסתקרנתי לראות עד לאיזו
שנה מגיע השעון של החיים שלי אבל עצרתי בעצמי.
'מה אם אני אבדוק ובטעות אלחץ ואגיע ליום מותי?' חשבתי והחרדה התחילה לגאות בי .
הייתה לי כוונה להשתמש ב"נסיעה האחרונה" בשביל להחזיר את הדברים למסלולם התקין – לזמן הנכון.
עמדתי לכוון את השעון לתאריך ההוא כשהרגשתי ידיים על כתפיי וכובד משקלו של גוף על גבי. המכשיר החליק מידי
ונחת על הרצפה . "אוי רומן סליחה, לא התכוונתי" אמרה רונה תוך כדי שירדה מגבי . התכופפתי והרמתי את
המכשיר כדי לעמוד את הנזק. יכולתי ממש להרגיש איך הדאגה והפחד מציפים אותי "זה לא טוב, לא טוב בכלל".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
