לא היה לי שם טוב יותר^_^ וחוץ מזה, זה לא כל כך סיפור. יש בעיקר שיחה, לא הרבה תיאורים מאחורי זה.
~~~
לא ידעתי שאור עומד להיכנס לחדר, אז שרתי, כאילו לא הייתי שר אם הוא היה שם. הוא תפס אותי בדיוק בשורה שהכל לא היה קורה בלעדיה.
"i got a hangover, wohoho - "
"רגע רגע רגע," הוא הקפיץ אותי, מביט בי במבט חמור. "תעצור פה. מה אמרת?"
"לא אמרתי. שרתי."
"אתה שיכור?"
"לא."
"אבל אתה בן 12!"
"אבל אני לא שיכור!"
"אתה לא יכול להיות שיכור!" הוא צרח.
"אני לא!"
"אני לא מאמין עליך!"
"אבל - !"
" - שום אבל, איך עשית את זה לי!"
"לך? מה עשיתי *לך*?"
"עברת לצד האפל! אני לא מבין למה!"
"צד אפל?"
"איך יכולת לעשות את זה! להיות כמו הערסים מהכיתה שלנו, זה נורא!"
"אני. לא. שיכור!"
"כמובן. *היית* שיכור!"
"אני לא!"
"אז למה אמרת שיש לך חמרמורת?"
"סליחה?"
"הנגאובר."
"חמרמורת זה הנגאובר?"
"כן."
"הנגאובר זאת חמרמורת?"
"כן."
"מי לעזאזל - ?"
"אני לא יודע, האקדמייה ללשון או משהו."
"הם לא חכמים."
"אהא."
"בכל מקרה, לא אמרתי שיש לי הנגאובר. שרתי שיש לי הנגאובר. זה כאילו, שיר."
"אל תשיר שיש לך הנגאובר אם אתה לא רוצה שאני אאמין. מי האידיוט שהמציא את השיר הזה?"
"טיו קרוז."
"זאת הייתה שאלה רטורית."
"הא."
"זהו זה. אני מדבר עם אמא שלך על הצורך שלך להפסיק לשמוע מוזיקה ולהתחיל לקרוא, להשכיל, לחשוב, ולהשתמש במוח."
"תמות."
"אתה בטח תמות מהחמרמורת - "
"מאיפה לעזאזל הבאת את המילה הזאת?"
"אני לא יודע. אבל היא קליטה."
"אני לא מבין למה חמרמורת זה הנגאובר."
"שאל את האקדמייה ללשון."
"כלומר, אתה בטוח? חמרמורת זה הנגאובר?"
"כן."
"הנגאובר זה - "
"כן."
"באמת?"
"בטוח."
"אני בחיים לא אחזור להיות אותו אדם תמים שהייתי."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
