החלטתי שבא לי להתעלל בדמויות - אז כתבתי את הסיפור הבא. הממ, אזהרה קטנה; כדי שהסיפור ישמע טבעי הוספתי שפה גסה. מי שזה מפריע לו... יכול לא לקרוא.
והכל בהומור, אם יש מישהו שימצא את עצמו נפגע או משהו :O
______________________________________________________________
"אה..." הוא גמגם. "אה - אה."
"אהא." היא אמרה בקול שקול.
"אה - מה תרצו להזמין?"
היא הייתה עם חברה שלה, ונעצה בו מבט כל כך חזק שהוא יכל לראות איך גלגלי המוח שלה מסתובבים במחשבה על עינויים. החברה שלה, לעומתה, הביטה בו בזלזול וקצה חיוך על שפתיה.
"את הראש שלך על מגש."
"הממ. רשמתי." הוא העמיד פני משרבט בפנקסו.
"עם צ'יפס בצד בבקשה, אם אפשר."
"כמובן." סינן. "אנחנו לא קמצנים."
לאחר פנה לחברתה. "מה תרצי?"
היא חייכה. "יש לך ביצים?"
האמת שלא היו ביצים במקום באותו הזמן. אבל הוא פשוט החליט לנשוך את השפתיים, להסתובב, ולפנות לעבר המלצר הראשון שהוא ראה.
"היי, גל, אחי, אכפת לך להחליף אותי בשולחן ההוא?" הוא הצביע.
גל הניד בראשו לשלילה. "המשמרת שלי נגמרה."
"לעזאזל, אני אעשה הכל!"
"חייב ללכת. למה שלא תבקש מרונן?"
"זהו, שהוא מניאק ואומר לי שאני חייב להתמודד איתה."
"אה... למה?"
"האקסית."
"הוו. רחמים עליך. אבל רונן לוקח את זה כמו טקס. 'תתמודד עם החיים הפרטיים שלך'. הוא עשה את זה גם לי."
"עם האקסית?"
"אחותי בתקופת מריבה... הוא הושיב אותה בכוונה שם," הוא גיחך. "כעיקרון כולן אותו דבר, רוצות נקמה אז לא מפספסות לנצל את העובדה שהמשכורת שלך תלויה בזה."
"גרר."
"קדימה, תחזור לשולחן."
הוא נאנח וחזר אליהן.
"בואו נעבור על ההזמנה שלכן." מלמל. "את," הוא הביט באקסית המיתולוגית שלו, ליאה. "הזמנת - "
"אוקיי, פשוט תביא לנו משהו אקראי." היא מלמלה בזעף. "לא יכולה לסבול את הנוכחות שלך."
"הו, את בטוחה? זה טוב. אני תמיד יכול להזמין לך משהו בשרי וטעים."
"אני צמחונית!"
"בדיוק למה שאני אזמין את זה." העיניים שלהם הצטלבו, שלה ירקו ברקים.
החברה שלה התערבה, מתפרצת. "פשוט תביא שני טוסטים, בבקשה."
שעה שחיכה להזמנה שלהן הוא הרהר לגבי ליאה והפרידה שלהם. פרידה נקייה זאת לא הייתה. כלומר, היא צרחה, הוא צרח, היא קיללה, הוא קילל בחזרה, היא בכתה, הוא הזיע מהעיניים...
היא זרקה עליו את השלט, הוא דימם. שיקראו לו נמושה, הוא לא מרביץ לבנות.
לבינתיים הביאו לו את השתייה שביקשו. הוא אפילו לא זכר *איזו* שתייה. הוא רק זכר שאיך שהחברה של ליאה שלפה עט משום מקום ושני דפים מפנקסו, ואמרה לו שיבוא עוד חמש דקות לאסוף את ההזמנה שלהן.
כשהוא בא, ליאה ניצלה את קרבתו, הפנתה אליו אצבע שלישית, ואמרה, "לפחות לי יש זין."
לא, היא לא הייתה בחור. או קוקסינל - היא התכוונה לאצבע השלישית. משמע, קטילה.
הוא רק פלט, "אתן באמת צריכות להפסיק עם בדיחות 'נטול הביצים'." והלך.
ונכון לאותו הרגע היה אמור לפנות לשולחן של השתיים בשנית - כדי להביא את השתייה.
הפעם ליאה הלכה על ירידות נטו.
"אידיוט."
"מפגרת."
"מגעיל."
"טיפשה."
"כלבה במחזור."
"בת זו - מה?"
"אפילו קללות אתה לא יודע לבטא?" מלמלה לאחר שנשען להביא לה את השתייה שלה.
"לא, איך קראת לי?"
"כלבה במחזור."
לקחו לו מספר שניות לעכל את הקללה היצירתית הזאת. "כלבה במחזור או לא, לפחות אין לי בוטוקס."
היא השתנקה, מזועזעת שהוא יורד על הפרצוף שלה; שנראה רוב הזמן לא אמיתי.
ובמילים אלו עזב את השולחן.
כשחזר היא הפטירה לעברו, "לפחות הפרצוף שלי לא נראה כמו תאונת משאית."
"נכון, שלך נראה כמו תאונת מטוסים."
היא השתנקה.
"הו, נכון," הוא הניח את הצלחת על שולחנה. "אני מתנצל בפני תאונות המטוסים. הוא נראה יותר נורא מתאונת אסון התאומים."
"כדאי שתנסה יותר חזק להשפיל אותי, מותק. זה לא עובד."
הוא חייך באדיבות. "האם איי פעם אמרתי לך שלא, הג'ינס לא מבליטים לך את התחת, התחת מבליט את הג'ינס?"
הוא מעולם לא הרגיש יותר גאה שעה ששפכו עליו קנקן מיץ תפוזים.
לאחר שהתנגב, שטף את המיץ מאוזניו ולבש בגדים רזרביים, לפני שפינו אותו הביתה הוא נעמד ביציאה והתנצל. מנסה להיפטר מהריח הנורא באמצעות מגבת סוררת שמצאה את דרכה למסעדה בדרך מסתורית.
ליאה חייכה בערמומיות. "על מה בדיוק אתה מתנצל?"
"על שאמרתי את האמת בצורה כואבת, פרצוף-בוטוקס."
היא נאנחה. "בכל מקרה, אני מצטערת גם, גיא."
הוא זקף גבה. "באמת?"
"לא." היא צחקה לעבר חברה שלה והשתיים הלכו משם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
