פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1476 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים השאלתי את הזמן חלק 3 - סיפור בהמשכים :-) טל
"אתה חתיכת #%&^?#" נשמעה הצעקה ברחבי המסדרון של בית הספר, ולאחר מכן הדהד לי בראש רק צליל הסטירה המצלצלת שהיא נתנה לי.היא התרחקה בהליכה כל כך דרמתית וטיפשית שלא יכולתי להתאפק שלא לצחוק וכמובן שהיא שמעה. היא הסתובבה וניסתה לירות בי מבט ארסי אבל ללא הצלחה.
בזמן שצחקתי ראיתי אנשים מתגודדים , הגיוני שהם מדברים על זה. 'כבר לא כל כך מסכן אה?' חשבתי לעצמי , כמה בנות בצד נראו כמאושרות מזה ואולי צייצו או משהו כזה אבל לא יכולתי לשמוע גם אם מטוס היה עובר סנטימטר מעל הראש שלי מרוב צלצולים. וכמובן היו כמה בנים מהבחורים הסוטים שהלכו אל ג'וניפר בניסיון להשיג ריבאונד .
למרות הלחי הפועמת מרוב כאב שכנראה לוותה סימן אדום בולט חייכתי כמו שלא חייכתי אף פעם.
האמת הייתי מלא סיפוק וגם אשמה. היא הייתה איומה ואני התאהבתי בה. היא תמיד צחקה מכל בדיחה שלי. היא תמיד אמרה שאני חכם וחתיך. עם הזמן התעלמתי מהמגרעות שלה כמו חוסר ההתחשבות שלה בבנות האחרות, הצורה החושפנית שבה התלבשה, הצורה החנפנית שבה התייחסה לאמא שלי ובעיקר הדרך שהיא התייחסה לליאו.
"אתה בסדר?" נשמע קול מאחורי, שם ראיתי את ליאו. החבר הכי טוב שלי שלא כועס עלי כי עדיין לא רבנו בגלל ג'וניפר. בדיוק באותו הרגע הכתה בי המחשבה- 'אנחנו לא נריב כי כרגע נפרדתי מג'וניפר!'.הסתערתי עליו בחיבוק. הוא מעד לאחור וכמעט נפל מרוב ההפתעה. "רד ממני!" הורדתי ממנו ידיים אך הוא המשיך להביט בי כאילו נפלתי מהירח. "אני בסדר, זאת כזאת הקלה" אמרתי בעוד אני מחפש בתיקי אחר בקבוק המים שלי על מנת לקרר את המקום שבו חטפתי את הסתירה. "אני מקווה מאוד שאתה בסדר, כרגע נפרדת מהבחורה שטענת לפני כמה ימים... " הוא הצמיד את שתי ידיו והניח עליהן את הראש כחיקוי של מחווה נשית ואמר בקול צייצני ובחיקוי שלי "...אתה מאוהב בה כבר נצח". נתתי לו אגרוף בכתף בתשובה למרות שצחקתי. "עכשיו אני יודע שאתה בסדר, מה ניער לך את המוח?" יכולתי לזהות שמץ של סקרנות בקולו . "אתה לא שואל את השאלה הנכונה" אמרתי בחיוך כשמצאתי את
הבקבוק והצמדתי אותו ללחיי . "אתה יודע ,לפעמים אני ממש שונא אותך,נו ?", "גם אני מתעב אותך" אמרתי ולאחר מכן פרצתי בצחוק כמעט משוחרר מדי. אם רק הייתי יודע שזה ממש לא הסוף. "אנה סובבה לי את הבורג" אמרתי כשהתחלנו ללכת במסדרון לעבר השיעור הבא "אני סוגד לאחותך" הוא אמר בקול שתמיד התלבטתי אם הוא ציני או רציני. "גם אני מתחיל" אמרתי בשיא הרצינות כשיצאתי לחצר וראיתי את השלט הענק שתלוי מעל המדשאה ורציתי למות בו במקום. מעל המדשאה בין שני עצים היה תלוי שלט ענק שכתוב עליו "ג'ון יפהפייה שלי " בכתב היד שלי ובצרוף חייכני (הערת הכותבת: אני יודעת שרוב האנשים לא משתמשים במילה אלא משתמשים במילה סמיילי). כל כך מיהרתי לגמור איתה ששכחתי לגמרי את מה שעשיתי ביום הקודם, בלילה אחרי שגמרתי לדבר איתה בטלפון נזכרתי שכהייתי עיוור כל כך עשיתי לה הפתעה ,הלכתי לבית הספר ,ותליתי את השלט... .צבעתי את זה בצבעים שנזלו על הדשא וטינפו את כולו. היא לא הייתה בחצר בית הספר לראות את זה כמו בפעם הקודם שחייתי את היום הזה, אבל הוא כן היה שם והוא רתח מזעם.
"רומן, אני דורש הסבר!" צעק לעברי המנהל דנזבי. ראיתי אותו מתקרב וידעתי מה מצפה לי אם אני אלך איתו למשרד כמו ילד טוב.
נזכרתי איך הוא הוא לקח אותי למשרד שלו הרצה לי על התדמית של בית הספר הזה וכמו שהוא לא סובל חוסר משמעת- הנאום הרגיל של כל מנהל בית ספר.
"אתה הפרת את הכללים,ועלייך לשאת בתוצאות מעשייך" הוא אמר בקולו הרגיל שניתן לתארו רק כקול החד-גוני הכי מציק ומעצבן שאפשר להעלות על הדעת.
הייתי מסוחרר מהנשיקה שקיבלתי אז מג'וניפר ושאלתי בקול שאנן "כמה שנים קיבלתי?".
המנהל נשך את שפתו התחתונה בניסיון לרסן את עצמו. "הבנו כבר מזמן שריתוק הוא לא התשובה, אז... העונש הוא בעבודה" כשמשמעות דבריו חלחלה אל תודעתי התעוררתי מהשאננות. "אתה לא מתכוון..." אבל הוא קטע אותי ואמר "הו, אני דווקא כן מתכוון, העונש שלך יתאים למעשה שלך, אתה תלית את השלט הזה והרסת את המדשאה היפה שבית הספר שלנו מתגאה בה ובכך הבעת זלזול בבית הספר ובזת לכל מה שקשור אליו, לכן..." לא יכולתי להשחיל מילה כי בכל פעם שבאתי לפתוח את פי לדבר הוא השתיק אותי והמשיך בדבריו ."אתה תעשה עבודות
ניקיון יחד עם אב הבית במשך החודש הקרוב, בנוסף כמובן לעבודות שעלייך להגיש בכל המקצועות" עד שיכולתי לדבר כל שנותר לי לומר זה "אבל זה לא הוגן!" בקול חסר אונים ששיקף את הרגשתי באותו הזמן.
"הוגן?!הוגן?!, אתה ממית קלון על בית הספר ויש לך החוצפה לדבר איתי על הגינות!" אני זוכר שבהיתי בוריד הפועם מעל הגבה שלו שהבהיר מעל לכל ספק כמה הוא כועס ומאוד לא מעריך את המחווה הרומנטית. הפעם החלטתי שאני לא רוצה לעבור את השיחה הזו שוב, ורצתי לשירותי הבנים. נכנסתי במהירות לתא פנוי. שנאתי את השירותים בבית הספר, במיוחד את השירותים האלו. לא שהשירותים האחרים בבית הספר היו הרבה יותר טובים אבל אלו היו מסריחים ומטונפים במיוחד. לקחתי נייר טואלט מהתיק שלי וכיסיתי בכמה שכבות את מושב האסלה הסגור. התיישבתי וחשבתי איך אני יוצא מהתסבוכת הזאת כשקיבלתי הודעת טקסט. ההודעה הייתה מג'וניפר – 'ההתנצלות מתקבלת! מתוק שלי!, מקווה שהמנהל לא יהרוג אותך!!' בצירוף לבבות, נשיקות ואייקונים שנראו לי אקראיים. הייתי דופק את הראש בקיר התא אם לא הייתי חושש שאיזה בחור מגעיל השתין פה על הקירות. אבל ההודעה הביאה לי רעיון איך לצאת מכל זה. חיפשתי ב"דואר נכנס " וגוללתי את הדף עד שמצאתי את ההודעה עם השעונים. הם עדיין היו
שם הם נראו בדיוק כמו שנראו בפעם הראשונה מלבד כיתוב קטן שראיתי על יד השעון של השנים שאמר 'מספר שימושים 1/4 ' קראתי את זה שוב כדי לוודא שאני לא מתבלבל . 'נשארו לי רק שלוש הזדמנויות להחזיר את הזמן!' חשבתי בחרדה.
נשמעו דפיקות על דלת התא שגרמו לי להתכווץ בתוך עצמי. "רומן!" שמעתי בבירור את צעקתו העצבנית של המנהל. "רומן , אני מבקש שתצא החוצה" זה היה המורה שלי להיסטוריה שבוודאי ראה אותי רץ במסדרון ויתכן שחלפתי על פניו מבלי משים. ברגע ההוא ממש נכנסתי ללחץ והתחלתי לחשוב בתסכול 'מה אני עושה? מה אני עושה?' וייתכן שאפילו מלמלתי לעצמי. הבטתי בשעונים ותחת הלחץ, בין הצעקות והדפיקות הזזתי את השעונים לתאריך מסויים. לתאריך שבו צריך לשנות הכל. סובבתי את השעון ליום אחד לפני שנה. ליום שבו עשיתי את הטעות הכי גדולה בחיי.
------------------------
השך יבוא ביום שלישי הבא
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת נערה עם קעקוע דרקון
לא יודעת אם זה סיפור בהמשכים, אבל המספר פשוט מאוהב בעצמו בצורה מפחידה.
הערה, אם הוא מספר מגוף ראשון ואז אומר משהו כמו "הרמתי את הראש וראיתי את ליאו", זה בסדר. אבל כשמוסיפים "ליאו, החבר הכי טוב שלי", זה בבת אחת מוריד את האמינות למטה. כמה פעמים יצא לך להרים את הראש, לראות את חברתך הטובה ולומר לעצמך בראש "אוה, הנה נועה, החברה הכי טובה שלי, זו שאני מכירה כבר מהגן, ביום ההוא שהגננת הושיבה אותנו אחת ליד השנייה ו...".
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים כן זה סיפור בהמשכים טל
וכן הוא די מאוהב בעצמו...
הוא בעצם מספר את זה למישהו, מישהו שלא מכיר את ליאו אז הוא צריך להציג אותו וגם בזה אני לא חושבת שהגזמתי רק אמרתי "החבר הכי טוב שלי שלא כועס עלי כי עדיין לא רבנו בגלל ג'וניפר." שדי סביר שהוא היה חושב בכיוון הזה כי אם מישהו שלא מדבר איתך בגלל ריב, פתאום מדבר איתך אתה חושב על מה קרה שפתאום זה השתנה...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים אהבתי! פַּיוֹקַה (כיפס)
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים תודה :-) טל
-
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים טוב!! המשך D: אנג'ל (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים תודה :-))))) טל
-
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים מדהים כרגיל! fairy tale
-
לפני 12 שנים ו-3 חודשים תודה :-) טל (ל"ת)
-
-
