אורן,
בוא נסיים את העבודה הטיפשית הזאת וזהו.
טל.
***
טל,
בטח. אצלי או אצלך?
אורן.
***
אורן,
בשני המקומות. כשבין שנינו מפרידים מסך ואלפי קילומטר.
טל.
***
טל,
בבקשה תפסיקי עם הגישה הזאת.
אורן.
***
אורן,
אני רוצה להסב את תשומת לבך למשהו; אני יכולה להשתמש באיזו גישה שבא לי ואתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את המשפטי הרגעה שלך.
טל.
***
טל.
שוב, את תגרמי לנו לריב. כבר עברו שלושה ימים, את מתעלמת ממני בבית ספר, אני אפילו לא יודע על *איזו מדינה* אנחנו עושים את העבודה הזאת!
אורן.
***
*קיבלת תמונה*
***
לא ידעתי שאת יודעת לשלוח תמונות של אצבע שלישית לאנשים.
***
דן לימד אותי.
***
הוא תמיד חיבב אותך...
***
גם אני מחבבת אותו.
***
בכל מקרה, טל...
***
בוא נתחיל עם העבודה.
***
תתחילי לשנות גישה קודם.
***
לא בא לי. ואתה לא מוכן לקבל נכשל בתעודה...
***
אי אפשר פשוט לדבר רגע? טל, בבקשה...
***
אני לא רוצה לשמוע אותך מדבר על משהו שלא קשור לעבודה.
***
מאוחר מידי.
טל, אני יותר מיודע שפגעתי בך. אני ממש מצטער. אני לא יודע מה לעשות יותר.
***
תתפגר באיזו פינה.
***
טל.
***
מה?
***
את חייבת להיות כל כך עקשנית?!
***
כן!!
***
למה?!
***
אני בטוחה שאתה יכול להבין למה!!
***
אבל טל, זה פוגע כבר!
***
כמו שפגעת בי?
***
אולי.
***
אני בספק.
***
אני... מצטער.
***
אתה לא מתכוון לזה. אתה פשוט רוצה לסיים את העבודה הדפוקה.
אוקיי, אז הנה, תן לי לסיים אותה לבד, בסדר? אני אגיד ששנינו עשינו את זה וכשנעשה את המצגת אתה פשוט תעביר דפים במחשב.
***
לא ידעתי שפגעתי בך עד כדי כך.
***
יופי לי. ביי.
***
חכי!! אל תלכי!!
__________ __________ __________
אורן25: היא הורגת אותי.
דן החתיך: טל הלוחמנית.
אורן25: אני מרגיש כמו חמור, אבל אני לא עומד לגרום לעובדה שהיא שונאת אותי לחסל לי את הציון.
דן החתיך: תנסה לדבר איתה.
אורן25: נראה לך שלא? היא פשוט... שונאת אותי.
דן החתיך: היא לא. היא מכחישה את זה, אבל היא לא.
אורן25: ומה אתה בכלל יודע על זה?
דן החתיך: אני עדיין מדבר איתה. אתה יודע.
אורן25: אז בבקשה, תשכנע אותה להיות נחמדה.
דן החתיך: את זה *אתה* תשכנע אותה. אני אדבר איתה כדי שתעשה את העבודה.
אורן25: תודה...
__________ __________ __________
דן החתיך: את באמת עושה לאורן ידידינו חיים קשים.
טל-לנדרמן: תודה.
דן החתיך: אני מבין שזה מגיע לו, אבל את באמת תתני לזה להרוג לך את הסיכויים להתקבל לתלמה?
טל-לנדרמן: לא, אני עושה את העבודה הזאת לבד ואמרתי לו את זה.
דן החתיך: את תסבלי מהתמוטטות עצבים. העבודה הזאת היא כמו עבודת שורשים מחדש!
טל-לנדרמן: אל תגזים.
דן החתיך: אני לא, ואת יודעת את זה.
טל-לנדרמן: טוב... נראה.
דן החתיך: טוב. ואולי בסוף תחזרו.
טל-לנדרמן: לא גם אתה...
דן החתיך: סליחה. אני פשוט רוצה שתהיי מאושרת, את יודעת את זה.
טל-לנדרמן: אגב אושר, מה איתך ועם ליאת הזאת, שסיפרת לי עליה?
דן החתיך: היא הסכימה!
טל-לנדרמן: מזל טוב! אמרתי לך שהיא תסכים!
דן החתיך: אז אם היא חזרה אלי אחרי שפישלתי, למה שלא תחזרי לאורן? אני חושב שהוא עדיין אוהב אותך... לפחות עדיין דלוק עלייך.
טל-לנדרמן: אתה היית במצב רוח רע באותו היום, הוא... אתה יודע.
דן החתיך: אולי שלי יותר גרוע, לא?
טל-לנדרמן: לא, לא ממש.
דן החתיך: טוב, אני חייב ללכת, אנחנו עוד נדבר על זה.
טל-לנדרמן: לא אם זה תלוי בי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
