פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4604 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים פאנפיק הארי פוטר חסר שם פרק 5 אנג'ל
שם הכותב (נכון לכאן, כינוי): נחשו. מתחיל ב-א', נגמר ב-ל'.
שם היצירה: אין ממש שם.
דירוג: אני משערת שמשהו בין pg13 (מגיל 13) ל R (מגיל 15. נסגור על 14?) על שימוש באלכוהול, קללות, ואזכורים דלים של מין ועירום. לא משהו בוטה מידי או מתואר.
פאנדום: הארי פוטר.
שיפ/דמויות ראשיות: דמויות ראשיות - דראקו, הרמיוני, ג'יימס ולילי.
שיפ - דראקו/הרמיוני וג'יימס/לילי.
ויתור זכויות - כל הזכויות למיניהן על מירב הדמויות שייכות לרולינג, חוץ מכמה ברקע שהמצאתי. הרעיון המדהים של הארי פוטר, כמובן, גם כן שייך לה.
הרמיוני הייתה שלווה לגבי כל העסקה הזאת מסיבה אחת - שיימוס לא יכול לתפוס אותה לבד. כן, שיימוס.
היא לא ציפתה ששיימוס לא יבין שמספיק, היא לא רוצה לצאת איתו, שיעזוב אותה וזהו.
זה הזכיר לה את ג'יימס ולילי, רק שג'יימס היה מתוק, ושיימוס היה סתם מעצבן. הוא היה מוצא מקומות חשובים להרמיוני, יושב שם, ולא מפסיק לצרוח עד שהיא תצא איתו. טוב, לגבי הספרייה זה לא עבד. ורוב הפעמים היא מצאה את עצמה מחכה שהוא ילך להתפנות או לישון כדי שתוכל להיכנס למקום האקראי. היא ממש לא רצתה לאיים על שימוס עם שרביט, היא ידעה שהוא יעשה דרמות, ואז החברה תאלץ אותה לצאת איתו.
היא פשוט לא רצתה לצאת איתו.
אבל היא לא ציפתה ששיימוס יפנה אליה כשהסתובבה עם עוד ארבעה אנשים אחרים, שיימוס היה הטיפוס של ״לתפוס-מישהו-כשהוא-לבד״.
טוב, אז הרמיוני טעתה, וזה לא קורה הרבה. כשחזרו בסוף היום אל המעונות, שיימוס ישב על הרצפה ליד התמונה.
״אוי לא,״ נאנחה.
שיימוס הביט בהרמיוני והניצוץ המעצבן הזה בעיניו דלק.
״אוי.״ דראקו ידע מה הניצוץ הזה. וזה אומר ששיימוס עומד להישאר שם הרבה הרבה, הרבה הרבה הרבה, הרבה זמן.
זה הביא לו זיכרון של בלייז, בתקופה ההיא בה הוא לא דפק כל מה שבא ליד (כלומר, בלייז. דראקו היה יותר בררני במיטה).
בלייז היה בשנה חמישית, מאוהב קשות בתלמידת שישית סלת'רינית. הוא לא ידע בדיוק מה לעשות בתקופה, אז פשוט גרר את דראקו איתו למערבים על הבחורה. זה לא עבד, אבל בלייז בזבז על זה כמעט את כל השנה החמישית שלו, והפסיק כשהחליטה לצאת עם השרירן של השכבה שלה.
אם תשאלו אותו היום לשמה, הוא לא יזכור אם הוא לוסי, או מתילדה.
בכל מקרה, דראקו זיהה את הניצוץ של הבחור שלא יעזוב עד שהוא יקבל את הבחורה שהוא רוצה.
או עד שיאיימו עליו, וזה מה שדראקו התכוון לעשות.
אתם מבינים, לא הייתה לו כוונה לישון מחוץ למעונות אלא אם כן הוא לא חולק עם מישהו מיטה - ולא הייתה לו כוונה לחלוק מיטה עם ג'יימס, בכל אופן.
לפני ששיימוס הספיק לפנות להרמיוני, דראקו שלף את שרביטו וכיוון אותו לעבר שיימוס.
״תקשיב, עברנו יום מתיש מאוד, אני עדיין מופתע לרעה מסנייפ ידידי, ואני מותש. ממש ממש מותש. אז אם אתה לא רוצה שאנצל את כישורי הקסם האפל שלי ואשתמש בקללות קרושיו, ואחרי הרבה בושות שאעשה לך ולמשפחה שלך בעזרת אימפריו, גם אברה קדברה, אז תתחפף.״
שיימוס כבר קם על רגליו בפחד באמצע הנאום, וכשדראקו חתם את הנאום שלו ונעץ בו את המבט הכי אפל שיכל להפיק - וזה הרבה מאוד אופל - שיימוס ברח בצרחה.
ג'יימס נעץ בדראקו מבט מהורהר.
״מה?״ שאל דראקו בשעה שהרמיוני אמרה את הססמא לעבר התמונה.
״אתה פשוט נשמע פתאום ממש כמו אוכל מוות.״ הפטיר ג'יימס ונכנס דרך חור התמונה.
הרמיוני הלכה בצעדים קטנים אל מקלחת המדריכים, בידה חבילת בגדים שתלבש לאחר הרחצה.
היא נוכחה לגלות שהדלת לא נעולה במיוחד, אבל שפתחה אותה גילתה שזו כבר תפוסה בידיי דראקו, שמגבת הייתה מלופפת סביב מותניו ושיערו הרטוב מוסט על פניו בטבעיות.
עיניו הכסופות ננעצו בה בשעה שהעבירה עליו מבט קטן ומבוהל ואז טרקה מאחוריה את הדלת. כעבור דקה שמעה את קולו מעבר לדלת, ״אני לבוש.״
הרמיוני נאנחה ונכנסה, מגלה שדראקו ניצב מול המראה וקופסת ג'ל בידו. שוב, בלי חלק עליון.
היא נאנחה, ניגשת את השירותים וסוגרת את המכסה שלהם, מתיישבת ומביטה בדראקו.
״עוד כמה דקות כיבוי אורות, לאן אתה מתכוון ללכת?״
״שום מקום.״
״אז למה..?״
״הג'ל? אני מעדיף שהשיער שלי לא יהיה מבולגן כשאתעורר.״ הוא העביר יד עמוסה בג'ל בשיערו.
הרמיוני כמעט גיחכה. ״אתה חושב שאתה נראה טוב יותר עם הג'ל?״
הוא זקף גבה אל המראה. ״למה, את לא?״
״יופי של וויולות צריך להיות טבעי, לא?״
דראקו חייך, ״אז את יודעת שאני מעט וויולה.״
״צריך להיות אידיוט כדי לא לדעת את זה. כלומר, כל הבנות שאתה סוחף, השיער הבלונדיני, הפנים הכמעט מושלמות, והעיניים הלא נורמליות שלך.״
הוא הביט בה דרך המראה. ״אז את חושבת שאני נראה טוב יותר בלי הג'ל? מעניין.״
הרמיוני לא ציפתה שיניח את קופסת הג'ל, יחייך בממזריות, וישחרר את כפתור מכנסיו.
הרמיוני בקושי הספיקה לעצום את עיניה שעה שפשט את הבגדים היחידים לגופו, שנחתו על הרצפה בקול.
קול שכשוך במים במים גרם לה לפקוח את עיניה, בדיוק בזמן כדי לראות את דראקו שוקע במים ומבצע השלכת ראש דרמטית החוצה. הוא חייך אליה בזחיחות, מניח את ידו השרירית והמסוקסת על דופן האמבטיה. ״יותר טוב?״
הרמיוני חייבת להישבר בערך בשלב הזה. הוא ידע שהיא חייבת. ואז הוא יוכל ללמוד אותה. כי שום דבר לא נסתר מעיניו של דראקו.
הרמיוני רק נעצה בו מבט ענייני, ״אתה תעשה הכל כדי למנוע ממני להתקלח, אה?״ ובזה נעמדה, מחליקה את החלוק והחצאית שלה, ופונה אל הדלת.
״הוו,״ מלמל דראקו, שוקע בתוך המים. ״את תמיד יכולה להצטרף אליי אם תרצי.״
היא גיחכה, ״כן, ממש.״
ובמילים האלו יצאה מהמקלחת.
דראקו בילה זמן מה במקלחת, מגלה שהבעתה העניינית להחריד של הרמיוני מרחפת במחשבותיו.
לעזאזל, דראקו ידע הכל. כל מה שרצה. והג'ריינג'רית לא תמנע ממנו את המידע הזה, גם אם יצטרך לתלוש את איבריה הפנימיים בזה אחר זה.
הוא יצא מהמים, מתנגב ומתלבש.
ואז נתקל מבטו בחבילת בגדים שרועה על הרצפה.
היא לא הצליחה להירדם, או להפסיק לחשוב על דראקו. וויולות כל כך שוויצריות, ודראקו ממש לא שונה מהן, גם בצורת זכר.
הוא עצבן אותה כמו בזמנים הישנים; רק בצורה שונה. והזחיחות הייתה מרוחה לו על הפרצוף. מעצבן.
היא החלה להרגיש מנומנמת כשדראקו נכנס לחדר בלי לבדוק, היא הציצה בו מסדקים קטנים בעיניה והעמידה פני ישנה.
דראקו הניח את חבילת הבגדים שלה על כיסאה והביט בהרמיוני; הוא ניחש שלא נרדמה, שהרי פניה היו עדיין מכווצות בהבעה הידענית שלה ועיניה נראו כפקוחות מעט, חושדות.
הוא לא התפלא. נאנח חרישית העיף מבט אחרון בהרמיוני, ויצא מהחדר.
דראקו התהפך במיטתו בפעם המאה, והחליט שמספיק. הוא נעמד בעייפות, מפהק, תוחב את הספר הנוכחי שקרא בין ידו אל גופו, ויוצא לעבר החדר הצמוד, נוכח לראות זוג עיניים זהובות-חומות עייפות מביטות בו.
״לא מצליח להירדם?״ שאלה הרמיוני בקול עייף, מפהקת.
הוא הנהן, מחניק פיהוק. ואז קלט איפה היא ישבה, ״למה את יושבת בצד סלית'רין?״
היא הביטה סביבה, ״הכורסה הזאת הכי קרובה לאח, וקר לי.״
בשנייה שאמרה את זה, הוא הרגיש צינה מתפשטת בגופו. זה היה מוזר, כי בחוץ הקיץ היה עודנו למחצה, אבל היה לו כל כך קר...
הוא חייב ללכת לאח ולשבת על הכורסא. חייב.
הוא גמע את המרחק בינו לבין הכורסא, מתענג על החום שהאש השרתה.
״תקומי, זה צד סלת'רין.״ מלמל בעייפות.
הרמיוני מיאנה לזוז, ומכיוון שהיה עייף מידי לשיחות, השתרע לצידה על הקורסה, דוחק אותה הצידה.
מגע ידיה הנוגעות בידיו גרמו לו להרגיש מנומנם; הוא ראה איך עפעפיה הכבדים נסגרים, והשניים נרדמו באותו הרגע.
איכשהו הוא ידע שהוא ישן, שמשהו מכל המציאות הבנויה סביבו לא אמיתית. אבל היה כל כך קר וחשוך שם. מחשבות שליליות מילאו את ראשו בטבעיות. התחושה הייתה כל כך ריאליסטית, המציאותיות במקום גרמה לו להרגיש חנוק.
הוא הרגיש בגוף חם לצידו ונצמד אליו, שואב את החום אליו. הגוף נע, צמרמורת עוברת בו. אבל הגוף הזה היה העוגן שלו מלאבד את שפיותו.
יד נחה עליו; הגוף החמים. הוא הפנה את ראשו מעלה בתשישות, מרגיש כל כך חלש פתאום.
עיניו הביטו אל עיניה של הרמיוני, גם היא נראתה תשושה, בלבול היה מרוח על פניה.
דראקו היה שכוב, ראשו טמון בשקע בין החזה שלה לרגליה.
היא נאחזה בדראקו כמו שהוא נאחז בה, דראקו הביט סביבו; הם נמצאו בסוג של צינוק. הגוונים סביבם היו שחורים קודרים, מעורפלים בקרני שמש מועטות שחדרו למרתף והשחור השווה להן צבע כחלחל סמיך. ערפל אפרפר-כחלחל עטף אותם, אבל לא הפריע להם לראות את הסורגים שהיו במרחק מטרים מהם, הסורגים שסוהרסנים נטולי ברדסים שלחו את ידיהם דרכם כדי לתפוס בהם.
״מה אתה עושה בחלום שלי?״ מלמלה הרמיוני בקול צרוד. ידיה נאחזות בכתפיו.
דראקו התפלא, ״זה לא החלום שלך, זה החלום שלי. יותר נכון, סיוט.״
״מה זה, אזקבאן?״ שאלה בהשתוממות קלושה מאוד, זה היה כאילו כל החיים נשאבו מפניה.
דראקו הנהן, ראשו מתחכך בבטנה.
״מאיפה אתה יודע?״ הרמיוני התיישבה מבלי להסיר את ידיה מידיו, ידיה החליקו אל שורשי כפות ידיו, ודראקו התשוש שינה תנוחה כדי לחזור לנוח בחיקה. גופה היה חמים; שואב חום מגופו. היא הייתה נוחה, נעימה למגע. כנראה אחד הדברים הנעימים במקום סביבם.
״הייתי שם.״ מלמל, זכרונות הבזיקו בראשו.
״למה?״ שאלה בפליאה, מצחה מתקמט.
״רציתי לבקר...״ משך בכתפיו.
הרמיוני התנערה, מסתכלת מסביבה, לצידם הייתה שכובה ערמת עצמות שהרכיבה שלד, לבוש בשמלה שחורה וקרועה שכנראה הייתה פעם מפוארת.
הרמיוני זכרה את השמלה הזאת, וידה התהדקה בפליאה סביב ידו של דראקו.
״זאת...?״ גימגמה, לא מסוגלת לסיים את המשפט.
דראקו הביט לעבר השלד, סוקר את הבד סביבו. ״כן, אני חושב שכן.״
הוא הרגיש צמרמורת שוב מטפסת בגופה של הרמיוני ונאנח בקול, מרגיש כל כך חלש. ״אמא שלי...״
הרמיוני עזבה יד אחת מאחיזתה. הוא הביט בה, מחפשת בכיסה אחרי דבר מה.
״מה הוא יעזור?" שאל כשראה אותה שולפת את שרביטה.
היא הביט. בו כאילו אומרת ״חכה!״ וחיפשה אחרי מחשבה שמחה. היא גיששה במחשבותיה הדיכאוניות ומצאה אותה שם, חבויה בין עצבות על חברים אובדים לשכבה שמתו בקרב לעצבות נוספת על כל הדברים הכי שטותיים בעולם.
הרגע ההוא בו וולדרמוט הובס, בו מהשרביט של הארי יצא הניצוץ ההוא שחיסל את המפלצת לתמיד.
שרביטה של הרמיוני הואר באור כחול שהרכיב צורה. חיה, למען האמת. לוטרה מוצפת אור כחלחל שהעלה אדים כחולים זינקה לעבר הסוהרסנים וסילקה אותם אחורנית, גורמת לחלקם להתפוגג וחלקם לנוס משם.
דראקו הביט בה בפליאה כשהלוטרה עמדה על המשמר לפני הסורגים. ״את יודעת לעשות פטרונוס.״ מלמל. ״מרשים.״
היא משכה בכתפיה והביטה על דראקו, שעדיין נח בחיקה. ״אתה מתכוון לעבור לגור על הרגליים שלי?״
״אני לא רוצה לקום.״
״למה לא?״
״אני מכיר את הסיוט הזה.״
״אה?״
הוא טמן את ראשו בבד חולצתה כמו ילד עקשן. ״הם יופיעו.״
״הם?״
״הסוהרסנים.״
״הם הלכו.״
״ואז בלה אמורה להופיע,״ המשיך. ״ולורד האופל, ו...אבא.״
השפעת הסוהרסנים עוד השפיעה על דראקו, כך הבינה. היא חיבקה את ראשו, מלטפת בעדינות שיערות בלונדיניות. היא לא ידעה מה בדיוק היא עושה, אבל היא לא יכלה לתת לעצמה להיתקע באזקבאן עם אדם שהשתבשה עליו דעתו, ודראקו נראה קרוב לזה.
לאט לאט נרפה בזרועותיה, פחות ופחות קשיח. הבעת הפנים המיוסרת נמחקה מפניו והחליפה אותה הבעת פנים אחרת. ואז הניח את ידו על אחת מידיה ונשען עליה על מנת להתיישב. לאחר מכן נעמד, מושך אותה מפרק כך ידה לעמידה גם כן. ידו שהרפתה ממנה עקצצה כאילו נטבלה במים רותחים ואז בקפואים.
הוא משך את הרמיוני אחריו, מתקרב אל השלד של אמו וכורע ברך לידו, מזיז אותו בעדינות.
״מה אתה עושה?״ שאלה הרמיוני, מציצה מבעד לכתפו. היא עוד עמדה, למרות שלא הרפה מידה.
דראקו העביר את ידיו בפראות על גבי הרצפה.
״בחלום היה פה כפתור, דרך יציאה כלשהי. אני צריך למצוא אותה.״
״דרך יציאה לאן?״
״לים.״
״ומה קרה אז?״
״בחלום אבא, בלה ולורד האופל מגיעים לפה ומרסקים את הגולגולת. הם פונים להפעיל עלי 'אימפריו' כדי שאגלה להם משהו, ואז אחד מהם דורך בטעות על כפתור שגורם למנהרה להיפתח וכולנו מוצפים במי ים, והחלום נגמר.״
הרמיוני הביטה בו בחשש כשמצא את הכפתור ודרך עליו, ולאחר שנייה נאחז בגופה בכל הכוח כשמי ים באו והציפו את המקום. למשך דקה שלמה היו מתחת למים עד שעיניהם נפקחו בבת אחת, והם הביטו באח הבוערת במעונות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים 0: bunny
וואו, אני חיייבת להגיד לך שקראתי עכשיו את הפרקים הקודמים וזה סיפור ממש יפה!!!
אני בחיים לא הייתי חושבת על רעיון כזה... זה מצוייין!!
אני ישתדל לעקוב אחרי הסיפור (כי אני לא תמיד באתר הזה) אבל שתדעי שאני מחכה להמשך!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה;) אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים :-) טל (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אימאאא!!! זה יפה מדי! אני נמסה!!! Silver
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים מרתק :)) תולעת ספרים מס' 1
אני ממש אהבתי את הפאנפיק שלך!! אני ממש מקווה שתפרסמי את ההמשך בהקדם האפשרי :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה!:) אנג'ל
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אז אני מחכה למוצ"ש :) תולעת ספרים מס' 1 (ל"ת)
-
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים מדהים! ג'קי
אני חולת הארי פוטר ונשבעת לך שבחיים לא חשבתי על הספר החינוכי הזה בצורה כזאת... חח
וואו זה היה מדהים!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
