דפקתי את הראש השולחן הכתיבה שוב ושוב בניסיון נואש לגרום לו לעבוד,
וכשזה כבר כאב יותר מדי הפסקתי ופלטתי משהו בין אנחה לאנקה, 'כמה שיעורים אפשר לעשות ביום?' שאלתי את עצמי בייאוש והסתכלתי על השעון בצד צג המחשב . הוא אראה כי 23:17 . הייתי צריך לישון מזמן בשעה כזו אבל לא גמרתי . כמעט צעקתי אל חלל האוויר כמה שאני עצלן ואם הייתי יכול להחזיר את השעון לאחור ולהספיק את הכל וכמובן להימנע ממה שסיבך אותי בכל זה, אבל נזכרתי שהוריי וחשוב יותר אחותי הקטנה שכמובן לא יודעים על כך שרומן היקר שלהם עומד להיכשל בכמה מקצועות עדיין ישנים.
הודעת טקסט נשלחה אל הטלפון הנייד שלי וניתק אותי מעט מהייאוש ללא יותר משנייה. זה היה ממספר חסוי וההודעה אמרה : " רצית? קיבלת! רק תזיז את השעון '- מתחת לכתב היה ציורים של כמה שעוני מחוגים מוזרים , על אחד נכתבו המספרים כמו שאמור להיות , על אחד נכתבו ימות השבוע, אחד היה מחולק ל31 אבל נראה כמו פרסו ממנו חתיכה במקום שמפריד בין ה30 ל1 , לכן הנחתי שמדובר בימים בחודש, על אחד נראו שמות החודשים ועל האחרון נראו שנים , היו שם רק 14 שנים - שנות הקיום שלי! . כל השעונים היו מכוונים בדיוק ל13 באפריל , 2013, בשעה 23:18 . ומתחת היה כתוב בכוכבית קטנה 'אבל אל תשכח שלהכל יש מחיר'.
'איזה הודעה מוזרה' חשבתי בלבי , אך הסתקרנתי מה העניין שבהזזת השעונים המשונים .
חשבתי על כמה יכעסו עליי שעניתי להודעה שתחייב את חשבון הטלפון שלי באיזה מנוי חודשי טיפשי.
זרקתי את הטלפון על המיטה בתסכול וניסיתי לחזור לשיעורי הבית, כשהכל החשיך פתאום.
מצאתי את עצמי בסלון בית מפואר, שהאלמנט הבלוט ביותר הוא הצבע הצהוב . הוילונות החצי שקופים בצבע שמפניה העבירו אור שמש בוהק של שעות הבוקר המאוחרות, על התקרה היה שנדלייר זכוכית צהבהבה שבה השתקף אור השמש אל שאר החדר ,על הדפטים הצהבהבים המנוקדים , על הטלויזיה הדקה שנראה כי מסגרתה הייתה עשויה זהב, על הספות עם הבד הצהבהב בעיצוב ויקטורייני, והשולחן בגוון שמנת שעמד בינהן.
בהתחלה לא ראיתי אותה , אבל אחרי שהתרגלתי לאור הצלחתי להבחין בה , זו הייתה אישה גבוהה ודקה שלבשה שמלה בסגנון מיושן בצבע צהוב קצת כהה יותר מצבע הקירות, היא פנתה אליי ברכות "שב רומן ,אני רוצה לדבר איתך" בלי לחכות לתשובתי היא הלכה והתיישבה על אחת הספות ואני באופן אוטומטי נמשכתי להתיישב על השנייה.
היא שאלה אותי שאלות אישיות ,ועניתי לה על הכל ,כי זה חלום ,ואני יכול להרגיש חופשי לעשות מה שאני רוצה בחלום שלי . כולל לדבר על הכל, על כל מה שאני לא יכול לספר לאיש , נכון?
בסוף היא שאלה אותי "ואם הייתה לך את האפשרות לחזור בזמן ולנסות לשנות את הדברים, היית מממש אותה?"
וכמובן שעניתי "בלי היסוס בכלל, רק ש..." ובפעם הראשונה היא קטעה אותי, לאחר שהקשיבה לכל מה שסיפרתי בקשב שיא. "עכשיו אתה יכול רק תזיז את השעון" ,היא חייכה חיוך שיכולתי לראות מעט קרות מאחוריו, ושקעתי בחשכה.
מצמצתי והרגשתי קודם את הצוואר שלי תפוס. נרדמתי על השולחן ועכשיו השעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר ולא הרגשתי שישנתי הייתי אפילו יותר עייף מקודם, פתאום שמעתי מבעד לעייפות את זמזום הטלפון המעיד על כך שקיבלתי הודעת טקסט. בהודעה היה כתוב 'הזדמנות אחרונה' ומתחת את אותם השעונים שכעת היו מכוונים ל14 באפריל בשעה שלוש לפנות בוקר, הנחתי אצבע על השעון של הימים בשבוע והעברתי את המחוג ליום ג' והמחוג של התאריך זז בהתאם לאצבע שלי לתאריך ה9 באפריל .
אז זה התחיל....
--------------------------
למי שלא הבין זה סיפור בהמשכים :-)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
