פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4631 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים התחלה של סיפור קומי כזה. יומן קומי ראש המשפחה
רק היום נרשמתי לכאן. בבקשה תהיו עדינים^^'
--------------------------------------
היי!
אני ולריה וזה היומן שלי. אני יודעת שקוראים לזה בלוג, אבל אני מעדיפה לקרוא לזה יומן ואף אחד לא יגיד לי איך נכון לומר כי אני ראש משפחה ואני קובעת. אז אני ראש המשפחה של המשפחה שלי, שזה אומר שאני קובעת הכל, דואגת לכולם והכי חשוב- לי יש את המילה האחרונה בבית. מיקי, החברה הכי טובה שלי מאז היסודי, הציעה לי לכתוב את היומן הזה, כי היא אומרת שזה יעזור לי להיות יותר מאורגנת כראש משפחה (היא לומדת פסיכולוגיה, אז היא יודעת מה היא אומרת) ושזה טוב בשבילי.
הרבה לא מאמינים שאני אשכרה יושבת וכותבת משהו, אבל זאת לא הפעם הראשונה שלי בעסקי הכתיבה, כבר כתבתי כמה דברים בעבר. כתבתי ספר ילדים שנקרא "ראש המשפחה והאוצר האבוד" וספר ההמשך: "השודדים באים לגנוב את האוצר וראש המשפחה נלחמת בהם ומנצחת" -ששלחתי לחברות להוצאה לאור ואני עדיין מחכה לתשובה ולא מבינה מה לוקח כל כך הרבה זמן, אלה רק ספרי ילדים, Holy sharpeners!- וכתבתי גם מחזה שנקרא "ראש המשפחה הכי טובה בעולם" שמספר על אישה שנולדה לה בת שהיא עתידה להיות ראש המשפחה, אבל רוצים להרוג אותה כי היא עברייה, אז האמא שולחת את התינוקת לצוף בהנר בתוך תיבת קש ואיזו נסיכה מוצאת אותה, ואז היא גודלת ומגיעה למדבר ומגלה שהיא ראש המשפחה שצריכה להביא את בני ישראל לארץ ישראל אבל הארץ שבה הם חיו לא נותנת להם אז היא מביאה למלך מכות והוא משחרר אותם. את הסוף אני לא מגלה, שיהיה מתח.
להרבה אנשים שלא מהמשפחה קשה להבין איך מישהי בגיל שלי יכולה להיות ראש משפחה. בכל זאת, סיימתי את הלימודים רק לפני שנה, ובדרך כלל ראש המשפחה הוא האדם הכי מבוגר בבית. אבל אצלנו זה לא עובד ככה. מי שהיה ראש משפחה לפני, ובעצם היה ראש המשפחה הראשון, הוא בן דוד שלי. אבל הוא החליט לפרוש כי הוא התחתן והוא רוצה לדאוג רק לאשתו ולתינוק שבבטן שלה ולא לכל המשפחה. אבל הוא עדיין המפקד שלנו.
אתם מבינים, אנחנו לא אנשים רגילים. המשפחה שלנו ועוד כמה חברים שייכים לארגון שפותר בעיות. פשעים, יותר נכון. וכולנו יודעים להשתמש בנשק. ולהילחם. ולהרוג אם צריך. וראש המשפחה בדרך כלל החזק ביותר מבין כולנו, מה שהופך את בן דוד שלי למפקד הכי טוב שיכול להיות (חוץ ממני, כמובן, כי אני ראש המשפחה) והוא גם זה שלימד אותי את כל מה שעל ראש משפחה לעשות. וזה לא רק להילחם; בתור ראש משפחה אני אמורה לעזור לפתור בעיות בצורה המהירה ביותר, מה שאומר שאני צריכה לדעת לבשל, לתפור, לסרוג, להגיע למקומות קשה להגיע אליהם כדי לנקות ולהיות בעלת ידע כללי. ואת זה יש לי, ואיך לא, אני ראש המשפחה המהממת הזאת.
אני לא מתכוונת לספר לכם עכשיו על כל בני המשפחה שלי ועל כל מי שנמצא בארגון, זה ייקח לי שעות. וזה בלי להתחיל לספר על סייטן. אז בשביל אלה מכם שעדיין נמצאים בגיל ההתבגרות, אני רוצה לספר על בת דודה שלי, דני. יש לה... בעיות כאלה.
לדוגמא, שבוע שעבר היא הביאה בחור הביתה, ובתור ראש משפחה התפקיד שלי היה לבדוק אותו. וחוץ מזה, אין דבר יותר כיף מלהפחיד מחזרים פוטנציאלים של דני. חוץ מאלכס, אותו אני אוהבת. אבל דני לא. אולי כי הם חברים מילדות או אולי כי היא לא בקטע של בנים עם מוח. או כי הוא מכבד אותי בתור ראש משפחה, והיא חייבת להתמרד. הורמונים, אתם יודעים...
בכל אופן, הוא הגיע והתנהלה בינינו השיחה הזאת (ואיך אני זוכרת? כי יש לי זיכרון מעולה מאז המכה ההיא שחטפתי בראש):
"היי!" הוא נכנס ואני החלפתי מבטים עם טיטו. טיטו הוא ערפד והוא איתנו בארגון. ובגלל שאני ראש המשפחה ובגלל שהוא היה רע פעם ונכנס לי לראש וגרם לי ללבוש חולצות לבנות מכופתרות וחצאיות, הוא חייב לי. והתחביב שלו ושלי זה להתעלל בבנים שדני מביאה הביתה.
"אתה החדש של דני?"
"כן. את ראש המשפחה המוזרה?"
"דני אמרה לך שאני מוזרה?"
"לא, אבל את נראית מוזר, אז ניחשתי". תגידו לי, מי תצא עם אחד כזה שלא מכבד את כבוד ראש המשפחה? פה כבר היה קשה לי להתאפק, אבל טיטו החזיק אותי אז לא ממש יכולתי להגיב.
ואז דני הגיעה ואמרה שהם הולכים לחדר שלה. ואתם יודעים מה החדש שלה אמר לי? הוא קרץ ואמר לי: "אל תדאגי, אני תמיד מחזיק איתי גלולות ליום שאחרי". ומכאן אני רק זוכרת שראיתי אדום, ואחר כך טיטו סיפר לי שאם הוא לא היה מרתק אותי לרצפה בכוח, הייתי שופכת לבחור את הקרביים. חבל שלא עשיתי את זה באמת. ואת זה טיטו אמר. ואפילו מיקי, שהיא פסיכולוגית ואסור לה לומר כזה דבר בגלל האתיקה.
היום צריך לבוא עוד בחור של דני, אבל הפעם דיברתי איתו בטלפון והוא אמר שהוא אוהב את דני עד כדי כך, שהוא מוכן למות בשבילה, אז שלחתי את טיטו לצוד לי כמה נחשים ארסיים, והוא אמור לחזור ממש כל רגע. חוץ מזה, גם הוא וגם אני לא ממש סומכים על החדש של השבוע הזה; כשהוא דיבר איתי בטלפון הוא שאל לשלומי. אף בחור של דני לא שאל אותי מה שלומי, חוץ מאלכס, אבל הייתי עושה לו בייביסיטר בתור ילד, אז הוא מכיר אותי מספיק זמן בשביל זה.
אני חייבת ללכת עכשיו, טיטו חזר עם הנחשים. מישהו מכם יודע אולי מה עושים במקרה שהם יכישו מישהו? מותר למצוץ את הארס? כי אני זוכרת שזה לא עוזר אם הוא נמצא בנימים ולא בעורקים. ואל תשאלו אותי איך אני יודעת, זה הכל בגלל סייטן!
נו, שיהיה.
בברכה,
ראש המשפחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים חלק 3: יומנה של ראש המשפחה- רומיאו ויוליה ראש המשפחה
תגידו, אתם מכירים את הסיפור של שייקספיר 'רומיאו ויוליה'? גם אני, מי לא. ומסתבר שגם הכיתה של תומי. -תומי הוא בן דוד שלי, האח הקטן של דני, אם לא הבנתם, ואני בטוחה שכבר הבנתם כי אתם לא נראית כאלה טיפשים- החטיבה שלו החליטה לעשות מופע סוף שנה. לא מסיבה- מופע. ואיזה מחזה הם רוצים להציג? רומיאו ויוליה! למה לא המלט? זה יותר מגניב, יש גולגולת מגניבה וכל מיני כאלה...
בכל אופן, תומי ביקש ממני לכתוב את התסריט (בטח כי הוא יודע איזו מלכה הייתי בהצגת סוף שנה שלנו בתיכון. הייתי גדולה... הייתי פאנטום האופרה והיה לי קול בס עמוק כזה שעשו לי עם מעוות קולי מיוחד כזה והייתה לי צלקת מגניבה שסייטן עשה לי מתחת למסיכה מהממת) ואת קטעי הסייף, כי אני מלכה גם בסייף, כי אני ראש המשפחה ואני הכי טובה בסייף. ובהכל. כי אני ראש המשפחה. ואתם לא. הא.
אז כתבתי לו תסריט:
רומיאו ויוליה הם שני אנשים שחיים במשפחות יריבות כי פעם הם היו משפחה אחת גדולה והם רבו על מי יהיה ראש המשפחה הגדולה וזה וזה וזה... ורומיאו ויוליה מתאהבים בסצינת נשף התחפושות. נכון שבסיפור זה נשף מסיכות, אבל תחפושות זה יותר מגניב, סתמו.
אז רומיאו מגיע לנשף מחופש לואן הלסינג ויוליה בתחפושת מגניבה לגמרי של ג'יימס בונד, עם אקדח וכל האלה. אז הם רוקדים ומתאהבים, ולפתע, טיבלט, בן הדוד של יוליה שמחופש לזומבי מגעיל כזה אומר שהוא חושב שיש בנשף אנשים מהמשפחה היריבה (אין לי כוח לשמות המשפחה האלה שלהם, תזרמו!), ורומאו שומע ובורח.
בלילה רומיאו מתגנב אל מרפסת חדרה של יוליה (וברקע יש את הצליל הזה של 'האח הגדול') ומתחיל כל הקטע הזה של יוליה היא השמש ורומיאו הוא החור באוזון וכל זה. ואז הוא מטפס על המרפסת כדי לפגוש את יוליה.
ואז! יוליה מורידה את הברדס ומתגלה כטיבלט, שמתחיל לצחוק ברשעות (כי זה מגניב) ומספר לרומיאו שיוליה מוחבאת במרתף ושהוא לעולם לא יצליח למצוא אותה. הוא מספר לו גם שהוא מתכנן Zombie Epoclipse(כמו בסימס 3 על טבעי) כדי שיוכל להיות ראש המשפחה שלהם כי כרגע אין ראש משפחה כי היה קרע בין המשפחות והכל נהרס או משהו כזה.
ואז הוא נעלם מאחורי מסך עשן ומופיע מתחת למרפסת; מתחיל הקרב המפורסם בין רומיאו לטיבלט, וטיבלט מת לפני שרומיאו הצליח לגלות מה קרה ליוליה.
רומיאו המתוסכל הולך לבקר את הכומר ומספר לו על הכל. הכומר מגלה לו שהוא בעצם ואן הלסינג ונותן לו כל מיני כלי נשק מגניבים כאלה, מאחל לו בהצלחה ושולח אותו להלחם בזומבים.
בינתיים, מתברר שיוליה מיועדת להתחתן עם פאריס, שמתגלה כעוזרו של טיבלט בתיכנון האפוקליפסה. היא מצליחה לברוח ופוגשת גם היא את הכומר שנותן לה טיפות שינה כדי שתוכל להעמיד פנים שהיא מתה ולא להתחתן עם פאריס. היא שותה את החומר ונרדמת.
בבוקר, רומיאו מגיע למקום הימצאה של יוליה כדי לחלץ אותה ומוצא אותה מתה. במקום להתאבד כמו בסיפור המקורי, הוא מחליט לנקום ויוצא לחפש את פאריס, שבינתיים מוצא גם הוא את יוליה ה"מתה" והופך אותה לזומבית בעזרת שיקוי שהוא הכין, שע"פ התוכנית, הוא ישפוך לבאר כך שכל מי שישתה ממנה יהפוך גם הוא לזומבי.
אבל יש רק בעיה אחת בתוכנית של פאריס- השיקוי שרקח הכומר ליוליה לא היה רק שיקוי שינה, הוא גם הגן עליה מלהפוך לזומבית, והיא מתעוררת ומגלה שבגלל כל הבלאגן שנעשה משיקוי הזומבים ומהשיקוי של הכומר היא מקבלת כוחות על ומתחילה להילחם בפאריס בסצינת אקשן מגניבה סטייל ג'קי צ'אן (למה מה קרה שרק לרומיאו תהיה סצינה מגניבה? למה, כי יוליה בת אז לא מגיע לה? למה מי מת? אף אחד, כולם הפכו לזומבים). בדיוק שניה לפני שהיא הורגת את פאריס נכנס רומיאו עם הכומר שבא לספר לו שהוא הצליח להזהיר את התושבים מלשתות מהבאר, וניקה את המים המזוהמים.
וכשהכומר קולט למה יוליה הפכה, הוא מספר לה בהתרגשות שהיא תהיה זאת שתלד את הגיבורה שהיקום ציפה לה- ראש המשפחה של העולם כולו! ושאם בא לה, הוא יכול לחתן אותה עם רומיאו. רק אם היא רוצה, שום דבר לא בכוח...
ובסוף רומיאו ויוליה מתחתנים ונולדת להם הילדה, ראש המשפחה של העולם לעתיד. הם מאוד מתלהבים ממנה וקוראים לה בשם הנחמד שהרגע-הרגע המצאתי-ולריה. ושתי המשפחות מתאחדות והם כולם שמחים ומאושרים ורוקדים במסיבה שנערכה לכבוד התינוקת המהממת.
ושם... בין האורחים עומד אדם עם ברדס על הראש ובוהה בתינוקת במבט ערמומי. זה לא אחר מאשר טיבלט, שבכלל לא מת, רק הפך לערפד, ומחכה להילחם מול ולריה הקטנה, המקסימה והמדהימה ולנסות שוב להקים אפוקליפסת זומבים.
טיבלט צוחק צחוק מרושע.
מסך.
נו, איך? תומי אומר שהוא ינסה לשכנע את המחנכת שלו, למרות שלא נראה לו שהיא תאהב. הוא אמר שזה צריך להיות "רומיאו ויוליה" ולא "רומיאו ויוליה נלחמים בזומבים ומביאים לעולם את הילדה המוכשרת ביותר ביקום", כמו שאני קראתי לתסריט. הוא אמור לקבל תשובה היום, ותיכף הוא חוזר מהלימודים ונראה מה המורה אמרה.
אוקי, לאישה הזאת אין שום חוש אומנותי. בכלל. ואני יודעת את זה כי למדתי אצלה היסטוריה, ופעם אחת כשלמדנו על המעמדות, חברה שלי מארי ציירה על הלוח במקום את המשולש הידוע ציור של מלך יושב על אצולה שיושבים על כמורה שיושבים על העם, והמורה הוציאה אותה מהכיתה כי הטוש היה לא מחיק. לא מבינה מה הבעיה, זה היה ציור נחמד. אז מה אם היא ציירה אותו בענק באמצע הלוח ובאמצע השיעור בזמן שהמורה בדקה שיעורי בית כדי להתחמק, אז מה? לא מבינה אותה.
תומי אמר שהיא מודה לי כי התסריט שלי לימד אותה להעריך מחדש את הסיפור המקורי של שייקספיר, והיא החליטה שהם יעלו את הסיפור הרגיל, בלי הזומבים וכל שאר הדברים המגניבים שאני הוספתי. אה, והיא אמרה ש"ולריה זה שם לא טוב לתינוקת, ותגיד לבת דודה שלך להפסיק לדחוף את עצמה לכל חור, כי יש לי מספיק סיוטים מהעבודה שהיא עשתה בכיתה ח', ושאין סיכוי שאני מעלה את השטות הזאת על הבמה".
לא צריך טובות.
בכלל, למה אני צריכה להתאמץ ולעבוד על תסריט להצגה כשברור שהרעיון הזה יהיה מושלם להוליווד? בדיוק, אני אלך לשפילברג ואציע לו את הרעיון שלי ואז הוא יתלהב ויבקש עוד רעיונות ואז אוכל להשתלט על העולם!!!
בצחוק, איזו סיבה יש לי להשתלט על העולם? מה אני, פסיכית או משהו כזה?... וחוץ מזה, לא אמרתי שאני אשתלט על העולם, אמרתי שאהיה טובה לכולם. לכו להיבדק, אולי אתם צריכים משקפים אז לא ראיתם טוב. את מה שכתבתי.
נו, שיהיה. הלכתי לחפש את המספר של שפילברג בספר טלפונים.
בברכה,
ראש המשפחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-5 חודשים טוב, המשך: יומנה של ראש המשפחה- Good old days ראש המשפחה
יוצא לי לחשוב הרבה על העובדה שזה היומן שלי ועדיין לא סיפרתי לכם על הימים הנהדרים (פחות או יותר. טוב, פחות) שחוויתי בתיכון. וגם על סייטן. הגיע הזמן, לא?
בתיכון היינו חבורה כזאת: אני, מיקי, חברה שלנו, מארי -שהייתה אימו באותה תקופה אז היא כמעט ולא דיברה- ואחיה התאום סמואל ניית'ן, שכולם קראו לו סייטן. והייתה עוד חברה שלנו שהסתובבה איתנו מדי פעם, דינה, קראו לה. אבל בגלל שהשם שלה דומה לשם של דני, החלטנו לקרוא לה Red-Head, כי יש לה שיער ג'ינג'י-אדום, לוהט כזה ויפה כזה וטבעי כזה, וזה מעצבן, כי גם אני רוצה כזה!
אה, והיה לה בן זוג (עדיין, יותר נכון) הזוי, צ'אצ'י. בהזדמנות אני אספר עליו ועל רד-הד בפירוט. עליהם ועל גיבוש הקבוצה שלנו מההתחלה ועד היום.
וסייטן היה בן הזוג שלי. כן. והוא היה מאוד גרוע בביולוגיה למרות שהוא רצה להיות כירוג, אז אני, בתור בת הזוג שלו, נאלצתי לעזור לו.
וכאן מתחיל הגיהנום שלי עם סייטן השטן.
בכל פעם שסייטן רצה להתאמן בניתוח כלשהו, על מי אם חושבים שהוא התאמן, בובה? הייתם מתים. עליי! הוא התאמן עליי!
הייתי באה אליו אחרי הלימודים ועוזרת לו לחטא סכיני מטבח בוודקה שהוא היה קונה עם תעודת הזהות של אבא שלו. לא היה לו רישיון לעסוק ברפואה, אז לא היתה לו אפשרות לקנות סם הרדמה, אז הוא היה מנתח אותי בלי. כן, בלי. למה אתם חושבים שיש לי סף כאב כזה גבוה, כי אני מגניבה? (גם) כי אני ראש משפחה, וזה האדם הכי חזק ביקום? (ברור), אבל גם בגלל זה! אגב, בגלל כל הדברים האלה שהוא עשה לי יש לי בעיות בלב וסיכוי גבוה להתקפי לב וכל מיני כאלה; בגללו, בגלל סייטן! ולא בגלל שכשהייתי קטנה כל הזמן התאמנתי בלעצור את הנשימה וגם טובעת הרבה בים ובבריכה וכשהייתי משחקת בנשיונאל ג'אוגראפיק עם מיקי אני שיחקתי את הגורילה והייתי דופקת בכוח על בית החזה, ממש לא בגלל זה!
בכל מקרה, אני רוצה לספר לכם על היום בו הותקפתי ע"י לוקר. זה לא אחד מהימים הנהדרים שהיו לי בתיכון, אבל למי כן יש ימים טובים שם?
זה היה כמה ימים לפני חופשת הפסח של כיתה י"ב. מיקי, רד-הד, סייטן, מארי, צ'אצ'י ואני חזרנו לכיתה אחרי ההפסקה, ותוך כדי הליכה, הורדתי את המשקפיים (היו לי משקפיים פעם, ואז עשיתי ניתוח, סבבה?) כדי לנקות אותם ו-בום! הלוקר שעברתי לידו תקף אותי ושבר לי את האף. ואז מה אם כולם אומרים שלא ראיתי טוב ונתקלתי בו? אני יודעת את האמת ואף אחד לא יעצור אותי מלהוציא אותה לאור- הלוקר תקף אותי בלי שום סיבה מוצדקת! ועשיתי טעות שלא תבעתי אותו (או הטבעתי, כי להטביע זה גם כיף) על תקיפה.
בכל אופן, כמה ימים אח"כ הצטלמנו לתמונת המחזור, ואני -עם תחבושת על האף, טמפונים בנחיריים ועדשות מגע זמניות ומגרדות בטירוף- הצטלמתי גם. אתם לא רוצים תיאור של איך יצאתי בתמונה, תאמינו לי.
טוב, אני אגלה לכם: תארו לכם אותי, ראש המשפחה המהממת, עם עיניים אדומות דומעות, תחבושת וטמפונים של אחרי ניתוח באף, שנייה אחרי שסייטן אמר שלפחות אני לא צריכה לשקר שהיתה לי תאונה.
ככה צילמו אותי. ואף אחד לא יוכל למצוא את התמונה, כי שרפתי אותה וקברתי אותה במקום רחוק מכאן שהוא בכלל לא החצר שלנו ליד עץ השסק, כי שם קבורים דברים אחרים...
תוך כדי כתיבת הנוסטלגיה מהתיכון, קיבלתי טלפון מסייטן. הוא בא לאסוף אותי ואנחנו הולכים לרבנות להתגרש. זה סיפור מצחיק דווקא, אי שם בתיכון, בתקופה בה רד-הד וצ'אצ'י החליטו שיתחתנו מתישהו, סייטן הדגים לצ'אצ'י מה אומרים בחופה, וקידש אותי במטבע של עשרה שקלים.
לפני כמה חודשים סייטן גילה שאם מקדשים מישהי (הרי את מקודשת וזה וזה וזה) במשהו ששווה יותר משקל אחד ואם יש שני עדים- הם נשואים; אז קבענו תור לרבנות והוא הגיע.
והנה גם השטן הגיע. אני רואה אותו למטה בפוזה ליד הג'יפ של ההורים שלו (חייב להשוויץ, חייב!). כשהוא התקשר אליי היום הוא שאל, אם אני פנויה והוא פנוי, למה שלא נבטל את התור, נתחתן כמו שצריך וזהו. עברו כמה דקות מאז שהוא התחנן על חייו, והנה הוא כאן. בחור זריז.
נראה לי שסייטן ואני הולכים להיות הגרושים היחידים שיצאו מהרבנות עדיין מחליפים כיפים ומעבירים צחוקים.
נו, שיהיה. הלכתי להתגרש.
בברכה,
ראש המשפחה.
_________________________________________________
מקווה שיצא בסדר ושאף אחד לא נפגע משום דבר שנכתב^^"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים כיף לקרוא ולריה- אבל חייבת לציין שפער של חודשיים זה קצת הרבה.... עוד! :) עקרבית (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים תודה תודה ראש המשפחה
טוב לדעת שהסיפור מעניין:)
אני עובדת על המשך עכשיו. יקח לי קצת זמן, אבל בסוף זה יגיע:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים סיפור חמוד ומצחיק (: שרון (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים תודה:) ראש המשפחה (ל"ת)
-
-
-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים ולריה- אני מבקשת, בתור ראש משפחה אחת לאחרת, המשך בבקשה! עקרבית (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים ההמשך כאן:) ראש המשפחה (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-6 חודשים זה סיפור כל כך חמוד :) אנג'ל
אבל יש לי כמה הערות, אם זה בסדר מצידך -
הסיפור דל בפרטים, אני חושבת שאנחנו צריכים לדעת עוד קצת פרטים על הפרק הראשון. צריך שתספרי לנו קצת על העבר שלה, זה כל כך יעזור להסתגלות בפרק. אני לא מצליחה להתמצא בסיפור =.=
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-5 חודשים קודם כל תודה:) ראש המשפחה
אמ... האמת שזה ככה בכוונה, על העבר שלה היא מספרת בפרקים הבאים שאני אולי אפרסם מתישהו...
אבל תודה על ההערות; אני תמיד שמחה לדעת איך לשפר את מה שאני כותבת:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים ממש גברת פלפלת
אהבתי!
תקשיבי, זה מצחיק, זה מקורי וזה דורש המשך.
אז המלצה שלי - תמשיכי לכתוב! ;)
וברוכה הבאה לאתר אגב
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים תודה:) ראש המשפחה
-
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים דבר ראשון: kida☯ <font color =800080>
ברוכה הבאה!
דבר שני: מדהים! מהמם- ומצחיק!
משום מה, זה הזכיר לי להקת זאבים (וזו החיה המדהימה בעולם- אז זו מחמאה!)
כל הכבוד! ^_^
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים תודה:) ראש המשפחה
-
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים ברוכה הבאה לאתר! ג'קי
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים תודה:) ראש המשפחה (ל"ת)
-
-
