לפני זמן מה, בהרקדה של ריקודים מכל הזמנים, שאליה אני מגיעה מדי מוצ"ש,
חוויתי חוויה לא כל כך נעימה.
אמנם לא תהומית, ולא כזו שמותירה חותם, אך בהחלט כזאת שמשאירה צביטה קטנה של מועקה רגעית, שם בפנים, במקום הזה שקרוי "לב".
"מכר" מן הריקודים, הצמיד אותי אליו תוך כדי מתן הפעלת כוח פיזי וניסה לנשק אותי.
כמובן שהדפתי אותו ממני והלכתי.
מאז, אני משתדלת מאוד להתרחק ממנו, לא לתת לו להתקרב גאוגרפית ובטח שלא לרקוד עמו.
ובכן, הסיפור הנ"ל אינו הסוגיה המרכזית, למעשה הוא לא הנקודה עצמה,
הוא הסיבה.
אסביר:
סיפרתי את המקרה לחבר טוב שלי.
הוא כמובן גינה את המעשה, אך לצד זאת, הוא טען כי חלק מן האשמה מוטלת עלי.
הוא טוען שאני משדרת מיניות- בתנועות הגוף, בצורת ההליכה, וכמובן מכיוון שאני חושפת רגליים בצורה עקבית, השילוב של הלבוש עם ההתנהגות, ועוד במקום כזה - שכל ההוויה שלו מסתכמת ב-ריקודים, כל המכלול הנ"ל הופך אותי לאשֶמה חלקית, לעובדה כי מישהו לא יכול היה להתאפק וניסה לנשק אותי בצורה די אגרסיבית.
הסוגיה שמטרידה אותי במיוחד ועולה מן הסיפור היא- האכזבה.
התאכזבתי ממנו.
הוא מכיר אותי כמה שנים טובות, הקשר בנינו כמעט תמיד היה הדוק, הוא מכיר אותי לטוב ולרע ולעומק.
ולהאשים אותי בכך שאני גורמת ל'זה', משדרת ומנגישה את עצמי - האשמה זו פגעה בי מאוד.
הוא יודע מי אני, מה אני.
כך לפחות חשבתי.
חשבתי שהוא מסוגל לראות אותי בשל מי שאני, ולו מן העובדה הפשוטה - טיב ההיכרות העמוקה בנינו.
התאכזבתי שכך אני מצטיירת בעיניו, שהוא לא רואה את מי שאני באמת.
מי שאני בעיניו, זאת לא באמת אני.
ואין ביכולתי לשנות זאת, זו ההתרשמות שלו ממני.
אחרי כל הזמן שאנחנו מכירים,
אחרי כל מה שעברנו ביחד,
אחרי כל המכלול של החברוּת שלנו,
כך אני נתפשת בעיניו.
זאת מי שאני עבורו.
זה גורם לי להרהר- במונח הזה שנקרא "חברוּת"- עד כמה היא באמת משמעותית, עד כמה צריך לקחת אותה בערבון מוגבל,
עד כמה, שנתקרב למישהו עדיין הוא יראה אותנו בעיניים אחרות, שונות ממה שאנחנו באמת.
אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.
כלומר, אני מפקפקת בעצמי ובהחלטות שלי לנתק אנשים ממני,
אני מורגלת בלאבד.
מורגלת בלהיפרד.
הרי, הכי קל לקום וללכת,
הכי קל להיאבק ללא מטרה או סיבה ממשית.
ובכלל,
מה המשמעות, בכלל?
האם אנחנו בסך הכל תוצר של פרשנויות שונות, שלעולם לא תתחברנה?
חסרי משמעות אמיתית וממשית, או קירבה אמיתית?
לא יודעת.
לרוב אני טועה עם אנשים.
לא יודעת כיצד להתנהל מכאן.
חוויתי חוויה לא כל כך נעימה.
אמנם לא תהומית, ולא כזו שמותירה חותם, אך בהחלט כזאת שמשאירה צביטה קטנה של מועקה רגעית, שם בפנים, במקום הזה שקרוי "לב".
"מכר" מן הריקודים, הצמיד אותי אליו תוך כדי מתן הפעלת כוח פיזי וניסה לנשק אותי.
כמובן שהדפתי אותו ממני והלכתי.
מאז, אני משתדלת מאוד להתרחק ממנו, לא לתת לו להתקרב גאוגרפית ובטח שלא לרקוד עמו.
ובכן, הסיפור הנ"ל אינו הסוגיה המרכזית, למעשה הוא לא הנקודה עצמה,
הוא הסיבה.
אסביר:
סיפרתי את המקרה לחבר טוב שלי.
הוא כמובן גינה את המעשה, אך לצד זאת, הוא טען כי חלק מן האשמה מוטלת עלי.
הוא טוען שאני משדרת מיניות- בתנועות הגוף, בצורת ההליכה, וכמובן מכיוון שאני חושפת רגליים בצורה עקבית, השילוב של הלבוש עם ההתנהגות, ועוד במקום כזה - שכל ההוויה שלו מסתכמת ב-ריקודים, כל המכלול הנ"ל הופך אותי לאשֶמה חלקית, לעובדה כי מישהו לא יכול היה להתאפק וניסה לנשק אותי בצורה די אגרסיבית.
הסוגיה שמטרידה אותי במיוחד ועולה מן הסיפור היא- האכזבה.
התאכזבתי ממנו.
הוא מכיר אותי כמה שנים טובות, הקשר בנינו כמעט תמיד היה הדוק, הוא מכיר אותי לטוב ולרע ולעומק.
ולהאשים אותי בכך שאני גורמת ל'זה', משדרת ומנגישה את עצמי - האשמה זו פגעה בי מאוד.
הוא יודע מי אני, מה אני.
כך לפחות חשבתי.
חשבתי שהוא מסוגל לראות אותי בשל מי שאני, ולו מן העובדה הפשוטה - טיב ההיכרות העמוקה בנינו.
התאכזבתי שכך אני מצטיירת בעיניו, שהוא לא רואה את מי שאני באמת.
מי שאני בעיניו, זאת לא באמת אני.
ואין ביכולתי לשנות זאת, זו ההתרשמות שלו ממני.
אחרי כל הזמן שאנחנו מכירים,
אחרי כל מה שעברנו ביחד,
אחרי כל המכלול של החברוּת שלנו,
כך אני נתפשת בעיניו.
זאת מי שאני עבורו.
זה גורם לי להרהר- במונח הזה שנקרא "חברוּת"- עד כמה היא באמת משמעותית, עד כמה צריך לקחת אותה בערבון מוגבל,
עד כמה, שנתקרב למישהו עדיין הוא יראה אותנו בעיניים אחרות, שונות ממה שאנחנו באמת.
אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.
כלומר, אני מפקפקת בעצמי ובהחלטות שלי לנתק אנשים ממני,
אני מורגלת בלאבד.
מורגלת בלהיפרד.
הרי, הכי קל לקום וללכת,
הכי קל להיאבק ללא מטרה או סיבה ממשית.
ובכלל,
מה המשמעות, בכלל?
האם אנחנו בסך הכל תוצר של פרשנויות שונות, שלעולם לא תתחברנה?
חסרי משמעות אמיתית וממשית, או קירבה אמיתית?
לא יודעת.
לרוב אני טועה עם אנשים.
לא יודעת כיצד להתנהל מכאן.












