שוב זה קורה, עוד מריבה. את אומרת לי שאני אנוכית, שאני לא חושבת על אף אחד מלבד עצמי, שאת יכולה לרדות בי ולעשות כל מה שאת רוצה אם זה יימשך.
אני עומדת, מהנהנת בשקט ובעיניים מזוגגות כשבראשי רק חולפת התחינה שזה ייגמר לפני שאני אשתגע, לפני שאני אתפרץ, לפני שתקחי לי כל מה שיש לי.
יש לי כבר אינספור עונשים, את יודעת. זה הפך לדרך קבע בזמן האחרון; דרך חיים. החלטת לחנוק אותי עוד ועוד עד שלא יישאר כלום חוץ מהקליפה שעוטפת את הנשמה שלי, הגוף שלי. שאני אלך אחרייך כמו רובוט, אגיד את מה שאת רוצה, אעשה את מה שאת רוצה.
את אומרת שאת אוהבת אותי, לא, את אוהבת את מה שאת רוצה לעשות ממני. את מי שעשית ממני פעם. את אותה האחת שלא נפגעה מעולם ולא ידעה כאב. את הילדה שלך, כך אמרת פעם אחת. "תחזירי לי את הילדה שלי".
אני הילדה שלך.
מאותו היום הכרזת עליי הכרזת מלחמה סופית. הכרזת לשבור אותי, את רוחי, את מי שאני באמת.
את משוגעת, את מודעת לזה?
את לא מודה בעובדה הברורה; הילדה הקטנה שלך השתנתה, והיא לא אוהבת אותך יותר. בכלל לא, להפך, היא שונאת אותך בכל ליבה ומתעבת את הרגע שהיא נולדה בידיים שלך. דווקא בידיים הקשות של אדם שלא מבין. אדם בור, טיפש. משוגע.
ואת ממשיכה לדבר, חופרת לכיוון ההסתגרות שלי, כמה שאני לבד, עם הספרים והמחשב, באה רק שאני צריכה משהו. כן, את צודקת. אין לי כוונה לבלות יותר זמן משצריך איתך, אני רוצה לענות, אבל עוצרת בעדי.
ואז את הגעת לקצה, יורדת על הצרות שלי. "חושבת שאת מסכנה!!" את צורחת. "יש אנשים שהחיים שלהם הרבה יותר קשים משלך, מטומטמת!!"
זה שבר אותי באותו הרגע, ואז עשיתי את הדבר הכי לא צפוי; חייכתי.
"את מחייכת עכשיו?!" את שואלת בכעס, ואז את נכנסת לחדרי והופכת אותו עד שאת לוקחת את כל מה ששייך לי.
הכסף, הספרים, הטלפון, המחשב הנייד. בקושי מיטה ובגדים הותרת לי. אפילו לא חבל לתלות בו את עצמי.
אני שונאת אותך.
שונאת אותך.
כן, אני בשר מבשרך. זה לא משנה את העובדה הברורה שאני שונאת אותך.
אני שוכחת להתקשר - עונש. הפלתי בקבוק מים - עונש. אני מחייכת - עונש. כמה זמן זה ימשיך עד שאני אקבל עונשים על נשימות?
אומרים שאדם רואה את החסרונות שלו באחרים.
אז תסתכלי טוב טוב בי. כי את יודעת, כל זה חוזר אלייך בגדול.
אני מחכה לרגע שבו תגידי את הכל, שבו תגידי באמת שאת חושבת שאני שד, לא ילדה, שד. אני יודעת שאת חושבת ככה, את מתנהגת בבירור כאילו את חושבת ככה.
באותו היום שתגידי את זה, אני אהיה מאושרת. סוף סוף תפסיקי להעמיד פני אוהבת שנאלצה לסטות ממסלולה ולעשות ככה וככה בגללי. בגלל שאני לא בסדר.
אני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר, את יודעת?
כי מי שלא בסדר מבין שתינו, היא את. לא אני, את.
ואם למישהי יש את הזכות לשפוט מבין שתיינו, זאת לא את.
נכון, את המבוגרת, אני הצעירה. את השולטת, אני הכפופה לך.
אבל את יודעת, יש לך חוכמת חיים ומנת משכל של כרית. ואני מחייכת שאני כותבת את זה, כי את כלבה ואני שונאת אותך.
אין לי לאן ללכת. אני תקועה בשבי שאת סידרת לי. מאחוריי סורגים ובריח, ואין לי לאן ללכת. אין לי לאן להגיע.
ואת יודעת...
אני הילדה שלך.
את משוגעת.
אני כלואה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
