1. דמיון

קצר ולא מפורט, נכתב הרגע, אבל אני עדיין מפרסמת:)

היא נכנסה הביתה בדיוק כשהגשם התחיל.
"מישהו?" היא שאלה וזרקה את ילקוטה בפינת החדר.
אין קול ואין עונה.
היא ניגשה אל חדר העבודה של אמה והציצה מבעד למשקוף."אמא?"
אין תגובה.
היא משכה בכתפיה, הורידה את נעלי הספורט וצנחה על הספה, מותחת את רגליה היחפות על שולחן הקפה. היא עצמה את עיניה לרגע, מאזינה לקול הגשם שבחוץ, מדמיינת שהיא במקום אחר, יפה יותר. לרגע דמיינה שהיא עומדת על פסגת הר מושלג, מביטה למטה ורואה את המים בנחלים זורמים. אחר כך, דמיינה שהיא יושבת על שפת הים, משכשכת את רגליה במים, מביטה בשמיים מאפירים ונוטפים. לבסוף, היא דמיינה שהיא יושבת במושב הנהג, נוסעת על הכביש הרטוב ומביטה בשמשה הרטובה.
אבל אז היא התעוררה.
אבל היי, בלי דמיון, איך היינו מסתדרים בעולם?

נכתב לפני 12 שנים ו-8 חודשים

2. מושלמת

שוב זה מתחיל. את צועקת עליי, משפילה אותי.
כועסת עליי.
שוב את רק מונה את החסרונות שבי, בזה על דרך החיים שלי ועל צורת ההתנהגות.
שוב אומרת שאני צריכה להתנהג כמוך.
כי את מושלמת. זה מה שאת חושבת. את לא אומרת את זה, אבל שתינו יודעות מה עובר לך בראש.
שוב את מתעלמת ממני, עד שאתנצל על כלום, אתחנן לסליחתך. שוב את מעירה ועוקצת. מציינת שאני לא מושלמת, לא כמוך, המצטיינת בכל תחום.
מעניין מתי תביני שאת לא מושלמת.

נכתב לפני 12 שנים ו-8 חודשים