לידיעתכם בשל מגבלה באפשרויות הבלטה נחוצה של משפטים בעלי משמעות ב"התכתשות" ביני לבן חמדת השתמשתי בסימון >>> <<< לצורך ההבלטה.
לחמדת ולכל הצופים בזירה שלום !
לקח קצת זמן לתשובה להכתב אבל נראה שהיה כדאי לחכות. הגיעו לכאן שני לודרים מצחצחים כאן את עטיהם שכותתו מחרבות.
וכעת לתגובה עצמה.
לחמדת
אם כמוצא פיך הבאתי בדברי חצאי אמת, דבר שיבחן בהמשך, כנראה שמחציתם האחרת נותרה בחצרותייך. (לדעתי כולם, אבל שישפטו הצופים).
אתחיל בכך שהתפרצת לדלת פתוחה מאחר וכבר ציינתי את עובדת הכרותי עם כמה מהמגיבים התייחסות לרביעי ולגבי החמישי עוד אדע, הרי שהתגליות שהעלית מחדש בהתלהבות כה גדולה הם העלאת גירה ולא יותר מכך.
הגיע הזמן לעשות קצת סדר בדברים.
להזכירך - בתגובה לדברים שהעלית בפעם הראשונה החלפנו ביננו דברים נוספים והשורה הסופית הייתה שהצעתי לך אתגר.
תגובתך הראשונה לאחר מכן התייחסה לתגובה הבאה שהופנתה ממני לאפרתי.
וזו הייתה תגובתי לאפרתי:
לאפרתי
אני מכבד את שיקולך ומודה על איחולייך, אלא שעלי לתקן טעות הנובעת מהצגה שגויה של הספר. משום מה הוספו לשם הספר המילים : סיפור מהשואה. בזמנו פניתי לסימניה ובקשתי להסיר את המילים הללו מדף הצגת הספר, כי חשבתי שאינו מייצג נכון את תוכנו, אך משום מה זה לא נעשה, והשלמתי עם כך. סיפור העלילה בעיקרו, מתרחש על רקע מלחמת העולם ומובן שאינו מנותק מאירועים שקרו בשואה, אך הם לא המהות אלא הרקע וההשלמה לסיפור. הסיפור עומד בפני עצמו, ואפילו מוזכרים בו כמה אירועים ואנשים אמיתיים. כפי שכבר ציינתי אפשר היה להתאים אותו גם לתקופות אחרות ומלחמות אחרות. ספרי השואה הנם בדרך כלל סיפורים אישיים או של קבוצות וקהילות או כרוניקה של אותם אירועים, ולא כזה הוא המקרה שכאן. גם אני דור שני לשואה וגם אני התרחקתי מהסיפורים הללו עד שאירוע ספציפי שאירע לאימי שלא כאן המקום לפרטו, הביא אותי לכתיבת הספר הראשון, הוא סיפורה של אימי, ספר שלא נועד למכירה והופץ ללא תמורה בעיקר בין מקורבי. למרות שידוע שאין הנחתום מעיד על עיסתו, >>>>> אני בהחלט ממליץ לך לקרוא אותו <<<<< >>>>> (ולטובת חמדת אני מציין גם שאני זה שכתבתי אותו) <<<<<. התגובות שקיבלתי עליו חרגו בהרבה ממה שציפיתי. הדברים הגיעו לידי כך שבני זוג נזהרו מלהיכנס לפרטיו כדי לא לקלקל לבני הזוג את חווית הספר, וכך גם חברים לחבריהם. אם תסכימי ותתני את כתובתך אשלח לך אותו. תתחילי לקרוא ואם תרגישי שבכל זאת זה לא בשבילך, תוכלי לתרום אותו לספריה או להעביר אותו לאחד ממכרייך. דרך אגב, גם אם תקראי אותו אני מבקש שייתרם לאחת הספריות.
בברכה
(לפני שבועיים) בן אסתר (בן 66 מראשל"צ)
התגובה הבאה שבאה מצידך כללה את מסקנה שלך מהמשפט המודגש למעלה, (שלא להזכיר התוספת המיוחדת עבורך), וזו הייתה תגובתך:
בן אסתר - כמעט והתפתתי לכתוב בפניך התנצלות על הטלת דופי בזהות כותב הספר וממליצו בו באתר.
>>>>> אחרי שקראתי פעמיים את תגובתך לאפרת שבו אתה כן מאשר כי הנך כותב הספר שהמלצת עליו <<<<< -
איני חוזרת מדברי הקודמים .ושוב אני מדגישה -מי שרוצה להמליץ על ספר שכתב או היה מעורב באופן כזה או אחר בהוצאתו -שיכתוב זאת בריש גלי בביקורת שלו כגילוי נאות .אין זה מפחית מעוצמת הספר /הסופר בעיני -ההפך .אני מכבדת מאוד מאוד את הסיפור של אמך ועל כך שטרחת להוציאו,אבל כפי שכבר ציינתי-מחויב מבחינתי גילוי נאות . בכל מקרה ולמען אמך וכבוד למה שעברה אשלח לך את כתובתי .
(לפני שבוע וחצי) חמדת (בת 56 מדימונה)
אלא אם כן החמצתי משהו. אם לא לשורה המודגשת הזו התכוונת (כי אם כן, אז מסתבר שיש לנו בעייה של הבנת הנקרא) את מוזמנת להראות את אותו "אקדח מעשן" . והיכן בדיוק נרשמה הכתובת ? איך החמצתי אותה?
ובכן חמדת לא התפתתה לשום דבר, ואם אכן התפתתה, הרי שבסופו של הפיתוי, את ידה לתפוח נמנעה מלהגיש.
המשכה של ההתכתבות שלמעלה במכתב שנשלח ישירות לחמדת לתיבת הדואר (ההדגשות שלי), וזה המכתב ומה שנכלל בו.
לחמדת
לאחר הפסקה קלה בתקשורת בינינו.
>>>>> בחיתאק. איפה ראית המלצה שכתבתי על הספר שלי? אם את מתכוונת להמלצה שהמלצתי לאפרת בטוקבק האחרון אליה? אז מה הקשר בינה לבין הטענות שהעלית מלכתחילה עוד קודם לכן? <<<<<
איני חוזר בדבר ממה שאמרתי ואשמח אם תצביעי על אותה ביקורת שאת חושבת שאני הוא זה שכתבתי אותה. בקרתי באתר שלך והתרשמתי. אי אפשר להיות כל כך מקושר מבלי שיהיה לדבר כיסוי של ממש, אבל כאן, בענייני, נכשלת. אני מצפה לקבל את הכתובת כדי לשלוח לך את הספר, כך שתוכלי לקרוא אותו ואולי אז, ורק אם תרצי, יתאפשר לך להתנצל על הטחת ה"פברוק", אבל לא בפני, אלא בפני אלה שכתבו את אותן ביקורות מקרב לב ובאמונה מלאה בתוכנן.
מתוך תגובתה של חמדת מאתמול על תגובתי לדברים שהועלו על ידה בפורום (הקטע הרלוונטי) –
>>>>> ובכן אני מסתכנת פה באמירה ובהתייחסות כ-פלצנית אלי,אבל מילא <<<<< ,
תשובתי :כאשר קראתי את המשפט הראשון שלך אלי -" לחמדת בחיתאק. איפה ראית המלצה על הספר שאני כתבתי? "...עד כמה שאני זוכרת לא אכלתי מאותו מסטיניג אתך , וה"בחיתאק" -טוב לפלמ"ח ולא איתי או אלי כי היא משדרת זלזול כלפי . אחרי המילה הזאת כבר לא קראתי את תגובתך ומכאן התעלמותי ממנה .
ובכן מסתבר ש"הקללה" בחייתאק הייתה מאוד פוגענית ושידרה זלזול והיא כשלעצמה הספיקה (כדבריה) כדי להתעלם מיתרת הכתוב במכתב, ועם זאת גם את ההתעלמות מהפנייה שנועדה לכך שתשלים את הדבר שהסכימה לו מלכתחילה, והוא להתמודד עם האתגר (או שלא הסכימה, רק שכחה לציין זאת זאת). ובאשר להסתכנות שלה להיראות כפלצנית, אני לא חושב שזו הסתכנות. מה שחמדת כתבה כאן, הופך את זה לעובדה. ובאשר לאכילה משותפת במסטינג, סיכוי קלוש. עם האנשים שאני שירתתי, (שם המילה בחייתאק הייתה במקומה), לא יכלה חמדת אפילו להתקרב למסטינג. זה לא מתוך זלזול אלא עובדה נוספת. כדי לאכול ממסטינג משותף אתה צריך להיות "אחי" והכי. לכן אם עבורה המילה בחייתאק היא פוגענית, אין לה מקום ליד המסטינג.
"טוב לפלמ"ח ולא לך?". יש יותר פלצנות מכך? עד כמה שאני זוכר, פלמ"ח זו ממש לא מילה גסה.
כאן נעשה הפסקה קצרה עבור הקורא שהזדמן במקרה לצחצוח העטים המושחזות שהזדמן כאן לנגד עיניו. לכן יובהר לו שבעקבות טענותיה הראשונות של חמדת על בקורות מפוברקות, איתגרתי את חמדת לקרוא את הספר ולתת עליו את חוות דעתה האמיתית, ועם זאת ברור לכולכם שבמקרה כזה אני מכניס במודע את ראשי לתוך לוע הארי.
והנה קרתה תקלה. בחורה בשם מאיה קראה את הספר והעזה לתת בבלוג שלה ציון מעולה לספר. לחמדת התנופף סדין אדום אל מול העיניים, וזו הייתה תגובתה מאתמול (הכל יחסי, הזמן רץ):
מאיה -שישה מגיבים בשמות שונים הגיבו על הספר בתוך חודש ,כשכולם -נרשמו לאתר יום לפני הביקורת . אם זאת את בשש הזהויות המדומות חמדת (בת 56
אז תבושי . את רוצה ליחצן ,לקדם להמליץ תכתבי ביקורת אחת בשמך ....אם את רוצה להכניס ספרים חדשים באתר אולי מתוקף עבודתך??!!!-תכתבי זאת באופן הברור ביותר פה באתר .הניסיון להסתתר מאחורי דמויות קוראים פיקטיביות -רק גורם לנו להתעצבן מכך ולפתח נוגדני אנטי לספר ,גם אם הוא ה- "מלחמה ושלום " החדש של המאה הזאת .את עשית עוול לסופר וספרו בדרכך הזאת.
למי שעוד זוכר את הימים ההם: מקארתי היה מתמוגג מנחת. מזלה של מאיה שכמה קוראים נתקלו בפסקה הנ"ל ונחלצו מיד להגן על המותקפת ובכך גם, ובעקיפין, הגנו גם עלי.
ודי במפתיע - זה מה שכתבה אלי היום חמדת בתגובתה האחרונה.
גלבוע -אל תתלה בגדולים ממך -בקוראת "מאיה " שהיא קוראת אמתית ,היא ציינה במפורש שהיא העלתה את ספרך בגדר יחצנות כך לפחות אני זוכרת כי היא מחקה את תגובתה אח"כ .
איני יודע אפילו במי המדובר ומה טעם תמצא לה מאיה להודיע שהיא מייחצנת אותי. ליחצנית שלי קוראים נעמה, היא עובדת בסטימצקי. אם החליטה מאיה לעשות זאת כתוצאה מהתרשמותה, וואו, נהדר. הלוואי רבים כמותה. ציון של חמישה כוכבים זה "אחלה" (בפלמ"חית") של יחצנות.
השאלה כעת היא האם אני נתלה באילנות גבוהים, או שחמדת מנסה לתלות אחרים על אילנות, רק כדי להיראות צודקת בכל מחיר.
באשר לתחילתה של ידידות מופלאה. כדאי שתבחיני בציניות כאפשרות חלופית כאשר היא נכתבת לנגד עינייך. לא שהייתי מתנגד למיסוד היחסים בינינו לכיוון של ידידות מופלאה, אבל אם את מעדיפה את דרכו של רט באטלר, הרי שרצונך הוא כבודך, וישקלו הצופים בזירה הזו מה משקלו של כבוד זה.
דרך אגב. בעוד אני שוקד על התגובה הזו אני שומע ברקע בחצי אוזן תכנית ארוח (השעה לאחר 01.00). אחד האורחים, השחקן שרון אלכסנדר (שחקו מוערך וידוע) לא התבייש ולא התחסד ושומו שמיים, אפילו העז להזמין את הצופים שיבואו בהמוניהם להצגה בה הוא מופיע תוך שהוא משבח מהלל ומקלס את נפלאות ההצגה, וכל זאת באוזני המראיינת, ואין פוצה פה. מעניין איזה טוקבק היה נופל עליו מידי חמדת על עזות המצח.
בה בעת שמוצגת התכנית הזו, אני מוצא את עצמי מבזבז זמן איכות שנועד לדברים אחרים כדי להתפתל ולהתנצל על שמקורבים לי שקראו את הספר, התרשמו ואף העזו לשבח ולקלס את סיפרי, מבלי שעלה בדעתם להודיע לציבור על הכרותם אותי. לא ביקשתי מהם, ומי שמכיר אותי יודע שזה לא מטבעי, אבל אודה בלי בושה, שקיבלתי זאת בשמחה. אלה שעשו זאת יקרים לי ודעתם (האמיתית) חשובה לי בהרבה יותר מאשר יכולה להוסיף לי ולו גם מילה טובה אחת (ועל אחת כמה וכמה שלא כזאת) שתועלה כאן באתר.
המעניין הוא שהדרך הבדוקה ביותר לאשש או לשלול את שנכתב בבקורות, נזנחה. אני מציע לחמדת להיות שליחת ציבור ולקחת את המשימה על עצמה. אם באמת איכפת לה מאלה המתייחסים אלייה בכזו הערכה, (ויש רבים כאלה. במו עיניי נוכחתי), זה מה שהיית צריכה לעשות. אם תרצי – הספר עלי. גם המשלוח.
לסיום אומר כך: בימים הבאים אין בכוונתי (ואיני מוכן להשבע על כך) להגיב עוד בעניין הזה. ממילא בעוד כמה ימים אסע לי לנכדה החדשה שנולדה לי בחו"ל וכל ההתכתשות הזו ממילא אינה לרוחי. אני חושב שמי שעיניו בראשו יראה שאיני קוטל קנים בכל מה שכרוך בכתיבה. שפתי רהוטה ודברי ברורים, כך שהתכתשות מילולית ממילא לא תרתיע אותי אם בניגוד לרצוני יביאוני לכך.
ולחמדת אציע כך: הניחי לוויכוח. עדיף היה להשקיע את הזמן הזה בקריאת ספר (אפילו שלי) או כתיבתו, כי זו בעצם אהבתנו האמיתית.
וכעת מה שנותר לכם הצופים הוא להטות את אגודליכם כלפי מעלה (עבורי) או כלפי מטה עבור חמדת.
והכי טוב - למעלה עבור שנינו. איש איש ודעתו, איש איש והעדפותיו.
ואפרד מכם במילים - להתראות בין דפי הספר "לשרוד את העבר".
גלבוע אריה
