אני אצטט גדולים ממני, כלומר רמי סערי למשל באחרית דבר ל"ירח של זאבים" (הוא אגב קורא לזה "סיפורת פיוטית")
"השימוש המובהק בלשון לירית ייחודית לצורך תיאורי האדם והנוף, ולעומתו ההקפדה על משלבי השפה המדוברת בדיאלוגים, טיפוסיים לכלל יצירתו של לימסארס. גם ב"ירח של זאבים" נוצר באמצעותם ריבוד, המטשטש במכוון את הגבול בין הסיפורת לבין השירה, בין המציאות ובדיותיה לבין קסם החלום. צלילות הבעתו של לימסארס ורהיטותה המרבית, וכמותן גם דיוק הניסוח ושלמות הסגנון המיוחד מאפשרים לסופר לתאר במלוא העוצמה את כוחו של הדחף לחיות, את הייאוש במצבו של הנרדף ואת מידת הרוע והאלימות החייתית, שבעטיין נאלץ אדם לנהוג כזאב, כאוח וכחולד ולהעדיף לפעמים חברת פרות ועזים על פני חברת אנשים."
עושה חשק לקרוא אותו שוב.
