"קומי, דיאר, הגיע הזמן, היא כאן." גאן ניער את הנערה המנומנמת.
"גאן? מה?" דיאר העבירה יד על עינייה והסירה מהן קורי שינה. "היא פה?!" היא התייצבה לעמידה כעבור רגע. "אז למה אנחנו מחכים?!"
"שתתלבשי, דיאר, יקירה." גאן העביר את לשונו על שפתיו היבשות, ומסר לדיאר את הבגדים שעלייה ללבוש.
דיאר תפסה את חבילת הבגדים ונעצה בו מבט משתאה. "אתה חושב שאני אתלבש שאתה פה? תסתלק!"
גאן חייך לעברה חיוך צחור. "חיכיתי לרגע שתאמרי את זה."
דיאר העיפה אותו משם בבעיטה. "תסתלק מהחדר שלי!" היא טרקה מאחריו את הדלת בקול נפץ שזיעזע גם אותה, למרות שהייתה רגילה לטרוק דלתות, גם בלי להתכוון לזה.
היא נחרה בבוז שהבינה שקראה לדבר שהיא נמצאת בו חדר, הוא יותר דומה למזבלה מאשר לחדר, מזרון מעופש מונח על הרצפה, לצד שידה מאולתרת שהורכבה מקופסת נעליים ישנה וקופסת תכשיטים שחוקה ומלוכלכת, מראה שבורה וסדוקה ניצבה על הקיר שהצבע התחיל להתקלף ממנו לפני זמן רב שנראה כמו מיליון שנה בערך.
דיאר פלטה אנחה, לבשה במהירות את הבגדים הלא נוחים, וסידרה את עצמה מול המראה.
היא העיפה מבט לעבר נערה בעלת שיער שטני גולש בעל גוונים טבעיים, עינייה ננעצו בעיניים הגדולות והזהבות של הנערה, היא סקרה מבט אחרון במדים של הציידים, היא הייתה לבושה במדים שחורים, מרווחים מעט, אבל לא נוחים במיוחד, הם היו מאוד צמודים בכמה מקומות, ויותר מידי מרווחים במקומות אחרים.
את המכנסיים המרווחות קשר למקומם נרתיק עור שחור שמלופף בעזרת חגורה על מותנייה, שם כל ציוד עזרה ראשונה, או כל דבר שתצטרך בו למקרה חירום ולשעת קרב.
לפחות שהתמתחה או ביצעה תנועות קשות להשגה, הבגדים פעלו יחד איתה ואיכשהו עזרו לה להשיג את מטרתה.
היא לקחה את הסרט הירוק הדהוי מה"שידה" שלה וקשרה את שיערה, הדרך היחידה לגוון את המדים שלה ממדיהם של אחרים.
היא יצאה מהחדר - אחרי שטרקה את הדלת בחוזקה - וגיששה במבטה אחר גאן, הוא העביר יד בשיערו וניסה לאלתר מראה מרסיס של זכוכית, אבל נבהל מקול הטריה וכעת חתך די גדול יחסית עיטר את ידו.
"תודה רבה." סינן בכעס והוציא את הרסיס באיטיות, בעיקר כדי לנסות לעשות לדיאר רגשות אשם, מה שכמובן לא הצליח לו.
"אתה פשוט פתטי." פלטה וגרמה לכך שכמעט תלש את הרסיס מידו מרוב מהירות, שטף קללות ליווה את הצורה שבה העיף את הזכוכית וגרם לכך שתינעץ בקיר, קרוב לצווארה של דיאר, כמעט יותר מידי קרוב.
דיאר נשמה לרווחה. "כמעט הרגת אותי."
גאן התעלם ממנה והעביר את לשונו על החתך המדמם. "זה עדיין כואב לי."
דיאר גילגלה עיניים. "למה הנרתיק שלך לא איתך?"
"איבדתי אותו."
"חסר אחריות." היא שלפה תחבושת אחרי שגיששה בנרתיק שלה, תפסה את ידו, וחבשה אותה בצורה עקומה ולא נינוחה. לאחר מכן טמנה בבושה שניכרה בפניה את התחבושת וסגרה את הנרתיק.
"חסרת כישרון, אפילו לחבוש את לא יודעת לעשות כמו שצריך." הוא הסתובב, נאנח, והלך במסדרון. "את באה?" שאל אותה לאחר ששם לב שהיא לא הולכת אחריו.
דיאר הנהנה ורצה לעברו.
"אנחנו צריכים לנתח אותה או משהו כזה?" ליי החזיק את סכין המנתחים בצורה לא מקצועית בעליל.
"לא, תחזיק את זה כמו שמחזיקים עיפרון." המנתח המנוסה ניסה להנחות את ידו של ליי הטירון.
"אנחנו לא מנתחים אותה ולא כלום!" נחר נאראי בבוז. "קראתי לכם רק כדי שתעזרו לי לחבר למוח שלה את הכבלים שימנעו ממנה לתקוף אותנו שהיא תתעורר!"
"או, ובשביל זה אנחנו צריכים לחתוך את הדרך למוח שלה, וזה נקרא ניתוח!" התנגד המנתח.
"לא! אסור לכם לפגוע בה!" התנגד נאראי. "היא יצור עדין." הוא העביר את ידו ברוך על הנערה המעולפת ששכבה על שולחן הניתוחים כשידיה ורגליה אזוקות אליו במתכת קשה.
הנערה הלא אנושית.
הוא הביט בה והעביר את ידו בשיערה הזהוב והרך, כמה רך היה.
ההילה הזהובה שעטפה אותה כמה דקות קודם לכן, נשברה, מסתבר שהטכנולוגיה ניצחה את העל-טבעיות.
"איך אפשר לא לפגוע בה? אפילו המנתח המקצוען ביותר לא יוכל לעשות שום דבר כזה בלי לפגוע ביצור שייתכן שיש לו איברים פנימיים שאף אחד לא יודע עליהם!"
"אל תהיה פתטי, בדקנו אותה וראינו שאין לה איברים נוספים ולא ידועים!"
"אולי היא מסווה את עצמה? היא מלאך אחרי הכל! יש הרבה סיכויים שהיא משטה בנו!"
"היא מעולפת מאז שהבאנו אותה!"
"תסתכל! ההילה שלה ממשיכה לדעוך למרות שהיא נעלמה לגמרי!" ליי עירער את המריבה, ונעץ מבט בשיער השחור של הנערה, שהיה קודם לכן זהוב וזוהר במקצת.
נאראי פתח בעדינות את אחת העיניים של הנערה, ושם לב שכעת הפכה לכחולה, למרות שהייתה קודם לכן זהובה לחלוטין.
השלושה סקרו את תווי פנייה של הנערה, שהיו קודם לכן רכים ועדינים, כעת הפכו יותר נוקשים.
"היא עדיין יפה יותר מכל בת אנוש אחרת שראיתי." ליי לא הצליח להתפתות והושיט את ידו אל פנייה של הנערה. "היא מהפ-"
"אל תיגע בה!" גאן התפרץ לתוך החדר ודיאר השתרכה אחריו, ליי קפץ אחורנית בבהלה. "היא טהורה מידי למגע שלך!"
"עשית בחוכמה שאמרת לו לא לגעת בה." אמר נאראי בטון מרוצה.
"גם לך אסור לגעת בה, אל תעז אפילו." פקדה דיאר.
נאראי הסמיק במבוכה והתיישב, הוא שקע בתוך הכיסא שלו.
"אז זאת המלאכית..." דיאר נעצה בנערה המעולפת עיניים קרות. "איפה המלאך השני שתפסנו?"
"הוא בדרך לכאן, אבל הוא נאבק, עוד כוחות צריכים להגיע לשם כדי לגבור עליו." ענה גאן.
"אל תטרח, הוא מלאך," מלמלה. "צריכים להשתמש בשדר שלו כדי לשתק אותו, נאראי, צור תקשורת איתם, תאמר להם לסגת לאחר שישתקו אותו."
"בסדר, גבירתי." נאראי החווה קידה ויצא בריצה מהחדר.
"עדיין לא התרגלתי לזה." דיאר נאנחה.
"שקוראים לך גבירתי?" שאל ליי, ופזל לעבר גאן. "את תתרגלי, אחרי הכל את אשתו הטרייה של האדון." כעת הביט בגאן בגלוי.
"דיאר, בואי איתי רגע החוצה." גאן נעץ בליי מבט כעוס ויצא מהחדר שהוא גורר את דיאר מבלי לחכות שתענה לו.
הוא פתח את הדלת הסמוכה לחדר שממנו יצאו, ונכנס יחד עם דיאר לחדר. הוא נעל את הדלת בקול חרש.
"מה?" שאלה.
גאן חיבק אותה אליו והשעין אותה על הקיר.
"זה לא הזמן לזה, אדוני-" מלמלה.
"אני לא אדונך, אני בעלך." מלמל לאוזנה, היא הרגישה את הבל נשימתו על עורה.
"אני לא כל כך בטוחה שאתה נקרא בעלי." היא דחפה אותו ממנה בשנייה שמצאה נקודת תורפה באחיזה שלו. "אני לא אוהבת אותך, כבר אמרתי לך."
"אני יודע..." מלמל בקול ממורמר והתיישב על דלי הפוך.
"רגע, אנחנו בארון חומרי הניקוי?"
"כן, אלא איפה?"
"אז לכאן אתה מביא אותי כדי... רגע, למה הבאת אותי בכל מקרה? שנינו יודעים שאתה אף פעם לא מכניס עניינים אישיים באמצע מקרה שכזה! אתה משתעשע כדי להעביר את הזמן!"
"העובדה שאת מבינה אותי ומכירה אותי היא אחת הסיבות שבגללן בחרתי בך כדי שתהי אשתי."
"אתה מגעיל אותי."
"ואת מקסימה אותי."
"כמה דביק בן אדם יכול להיות?"
"הרבה מאוד, דיאר שלי, הרבה מאוד."
"אז, אתה עדיין לא תיתן לי לעבור חדר אם זה לא החדר שלך?"
"נכון מאוד."
"למה מההתחלה הסכמתי להינשא לך?" דיאר חשבה בקול רעם.
"שנינו יודעים שהערצת אותי."
"לא הכרתי אותך."
"גם אתה לא הכרת אותי."
"להפך, יקירה, להפך." גאן חייך את חיוכו הקורן.
"מה זאת אומרת?"
"עקבתי אחרייך במצלמות, ראיתי כל דבר שעשית, כל צעד, ראיתי אפילו מה עשית בחיים הפרטיים שלך, מהיום שהגעת לכאן עקבתי אחרייך, כמו צל, וראיתי שאת מתאימה להפוך לאשתי."
"אתה לא אוהב אותי."
"ואת לא אוהבת אותי."
"אתה פסיכופת."
"פסיכופת שאת נשואה לו."
"אתה חולה."
"אני יודע."
"אתה לא האדם לנהל את הציידים, אתה לא האדם להיות בראשם."
"דיאר, אהובתי, את זוכרת איפה אשתי הקודמת היום?"
"מתה מסרטן."
"לא."
"אז למה היא... לא, לא יכול להיות."
"רצחתי אותה."
"למה עשית את זה?! חשבת שהייתם אוהבים!"
"אהבתי אותה, עד שהתחילה להתמרד נגדי, הזהרתי אותה, אבל היא לא הקשיבה, אז הנחתי את ידי על המפרקת שלה, ופוף, הפכתי להיות אלמן."
דיאר התלבטה בין הדחף להקיא לבין הדחף להעיף לגאן מרפק בפרצוף, היא החליטה שלהקיא יהיה פחות הרסני בשבילה, היא הרגישה איך מיצי קיבה חומציים עולים למעלה.
היא רכנה הצידה, והקיאה לתוך הכלי הראשון שראתה.
גאן הביט בה בבעתה ומיהר לקום אלייה כדי להזיז את שיערה מפניה המיוזעות, אבל הגיע כשסיימה להקיא ונשמה עמוקות.
גאן הרים מטלית ישנה ובלויה - אבל נקייה - ועזר לדיאר לנגב את הלכלוך מפנייה, למזלה, שיערה ובגדייה לא התלכלכו.
דיאר הביטה בו, כשעזר לה להיפטר מהלכלוך הוא נראה כמעט אנושי.
"את רוצה לחזור לחדר שלך, לנוח?"
"לא. אני רוצה להישאר פה."
"טוב מאוד, אז, בואי נצא ונראה אם הוא כבר הגיע."
גאן תפס את ידה ושילב את עצבעותיו באצבעותיה, וככה יצאו מחדר הניקוי, גאן נתקל בליי והפיל אותו על הרצפה.
ליי נראה כאילו בדיוק התכוון לנקוש על הדלת, אבל נעמד והסיר את הבעת ההפתעה מפניו, וניגב מעליו את האבק, הוא הביט בשניים במבט "מה-לעזאזל-עשיתם-שם-בפנים?", דיאר החזירה לו מבט "דיברנו-על-הרציחות-של-בעלי".
ליי כמובן לא הבין את המבט שלה, והרגיש בור, מבטו הפך ממורמר.
השלושה נכנסו למעבדה שאצבעותיה של דיאר עדיין משולבות באלו של גאן, דיאר הביטה בפליאה על שני המלאכים ששכובים בשתי מיטות זו לצד זו, יופיים הימם אותה.
"מדהים, אה? מלאך אחד זה דבר שאפשר להביט בו מבלי להיכנס לפליאה ממושכת, אבל שני מלאכים... אני לא חושב שיש אדם שמסוגל להתמודד עם זה."
"אף אחד לא מסוגל." העירה דיאר.
"נכון מאוד."
לאט לאט, עינייה של המלאכית נפקחו, האלקטרודות כבר היו מחוברות למוחה, ההילה שסביבה נראתה כאילו ניצתה שוב שהביטה בליי, את גופה עטפה ההילה מחדש, שיערה חזר להיות זהוב וזוהר, ועינייה חזרו להיות זהובות. גיצי חשמל פרחו באוויר כשניסתה להשתחרר מחוטי החשמל שהיו מחוברים אלייה, אך ללא הועיל, היא צרחה בכאב כשחוטי החשמל יצרו מגע עם הדם שלה וחישמלו אותה.
דיאר התפלאה, אפילו הזעקה שלה הייתה דבר יפהפה. "היא יצור מדהים." אמרה.
"תפסיקו עם זה!" קראה המלאכית בכאב. "מה אני עושה פה? מי אתם?!"
"תסתכלי ותלמדי." אמר גאן לדיאר, והלך לעבר המלאכית, שהוסיפה לצעוק ולהשתולל. סטירה פתאומית שפגעה בלחייה של המלאכית בחוזקה גרמה לה להשתק, היא נאנקה, היא יכלה להרגיש כאב.
"איזה מן יצור אתה?" היא הרגישה את פעימות ליבה הולמות בחזה שלה. "לא יכול להיות... אני לא יכולה להרגיש... אין לי לב, אני רוצחת."
"את לא, מלאכית יקרה." גאן החזיק את פנייה ביד אחת. "כעת את מזוהמת, נגע בך אדם."
זה היה הדבר האחרון שקרה לפני שזעקה עוצמתית נפלטה מפי המלאכית ויצרה גל הדף שהעיף את כל הנוכחים בחדר בעוצמתיות אל הקירות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
