לילי אוונס צעדה במורד המדשאות של הוגוורטס לכיוון הערבה המפליקה. כשהגיעה לשם, היא האטה והרימה את גבותיה.
ג'יימס ישב ליד העץ, נשען בגבו על הגזע העבות, מחייך בחשיבות עצמית ומשחק בסניץ' זהוב שמבטי התלמידות המקיפות אותו עקבו אחריו בדריכות.
לילי עצרה מולו והוא הרים את מבטו אליה, צוחק.
"צריכה משהו, אוונס?" שאל בקול נוטף זלזול.
"לא ממך, למזלי." אמרה בהתנשאות. גוש נתקע בגרונה. אחרי כל הזמן הזה, הוא חזר לנקודת ההתחלה. היא לא האמינה שהוא מסוגל להיות שפל כל כך, ובה בעת בזה לעצמה על שבטחה בו שהשתנה. היה עליה להקשיב לסיריוס.
הוא הבחין במבטה.
"נו, אוונס, אל תהיי כזאת," אמר בקול משועמם. "היא מפחדת שאני אפסיק לאהוב אותה," הסביר לחבורת הבנות המקיפות אותו. הן צחקקו, ולילי כשלה לאחור, עיניה מעקצצות.
"וואו." אמרה, מנסה לעכל את המצב החדש. "אתה פשוט חתיכת חרא."
הוא התחיל לצחוק כשאחת הבנות נצמדה אליו בהתגרות ולילי, שמאסה בכל העניין, פנתה והלכה משם בגאון.
היא שמעה אותו צועק אחריה.
****
"איך הוא יכול להיות כזה עיוור?" סיריוס הלך לאורך הקו הדמיוני שיצר לעצמו, שוב ושוב, לשם ובחזרה.
"כאילו, מה הוא מצפה להשיג בזה?"
"אני לא יודע, סיריוס." רמוס, שישב על הכורסא והביט בו מתהלך בעצבנות, הפך דף בספר שאחז בידיו. "תן לו לנסות. זה לא ילך במילא."
"ואם כן? אתה רוצה להיות אחראי למה שיקרה?"
"זה לא יקרה. הוא בחיים לא יצליח לשכנע את סנייפ לעשות משהו כזה, במיוחד כשזה נוגע ללילי. תירגע."
"ואם כן!" צעק סיריוס בזעם. "אתה לא הולך לעשות שום דבר!"
ג'יימס התפרץ לחדרבכעס, אוחז בידו ספר שיקויים מרוט. הוא הציג אותו בפניו של סיריוס, שלא נרתע כלל.
"השגתי את זה," אמר ג'יימס מבין שיניים חשוקות.
"אני רואה."
רמוס קם. "רגע, מה?"
"לי ולסיריוס היה רעיון," אמר ג'יימס ביהירות, "איך לגרום לסבר-מאוס לעשות כרצוננו."
"אתה מתכוון כרצונך." סינן סיריוס. ג'יימס התעלם ממנו.
"מה זאת אומרת?" שאל לופין וקימט את מצחו. "מה זה?"
ג'יימס נופף בספרון מול עיניו. "זה ספר השיקויים של סבר-מאוס." אמר בגאווה. "והוא רשם בפנים קסמים אפלים. אפלים מאוד. הספר הדפוק הזה חשוב לו יותר מכל דבר אחר."
"ואתה הולך לסחוט אותו?!"
"בדיוק."
"אז תעשה את זה לבד." אמר סיריוס בפנים חתומות.
פוטר העיף בו מבט. "אריאדנה יודעת שאתה איתה כדי לגרום לאלה לקנא."
"מה!" הוא קפץ. "איך?"
רמוס הרים גבה לעומתו. "זה נכון?"
"לא! כלומר, כן, בהתחלה, אבל-"
"אני אמרתי לה." אמר ג'יימס כבדרך אגב. "אולי אם אתה מעוניין לעזור לי עם סבר-מאוס..."
"תשכח מזה."
"כרצונך."
****
לאחר שהשאיר את לילי מחוסרת הכרה בחדרה, סיריוס התיישב בחדר המועדון וחיכה לג'יימס. כשזה נכנס, הוא קם, מוטרד.
"ג'יימס-"
"אני מצטער, טוב?" התיז זה בלי להביט בפניו.
סיריוס קפא בתדהמה.
"דיברתי עם רמוס. לא הייתי צריך לעשות את זה."
"זה... בסדר."
"אם אתה לא רוצה לעזור לי-"
"אני אעזור לך." אמר בקול חלול. "אני אעזור לך. סבר-מאוס לא יעז לרמות אותנו."
ג'יימס הביט בו בשביעות רצון.
"הוא עוד יסכים, אתה תראה," אמר, בטוח בדבריו. "והוא יכין לי את השיקוי הזה. ואוונס תהיה שלי לעד."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
