קשה לי להתמודד עם רוב הקביעות האלה... מהסיבה העיקרית שההנחות שלי לגבי התקשורת ולגבי המציאות בארץ שונות לגמרי משלך. ואני מרגיש כאילו שאני מתכתב עם מישהי שמסתכלת על המדיה ועל המדינה שלנו מעולם אחר לגמרי... המסגרת שבה אני מסתכל ומפרש את כל התופעות החברתיות והתקשורתיות האלה היא בעיקר חיבורים מרכזיים במה שנקרא "פילוסופיה פוסטמודרנית" (בעיקר של הפילוסוף המנוח ז'ן בודריאר). אגב, זה חומר שלא נכתב במיוחד על הארץ, אבל הוא מכסה בצורה מאוד ישירה ומעמיקה את כל התקופה שלנו - "הפוסט מודרנית". למעשה, אפשר להגיע לאותן הנחות יסוד על התקשורת ועל המדינה גם בלי הפילוסופיה הזאת... אבל זה חומר עיוני שמאוד עוזר לגבש את כל התוהו ובוהו העכשווי בתאוריה הגיונית... בודריאר הוא לא אלמוני, והוא נחשב להוגה החשוב ביותר של הפוסטמודרניזם... והחלק הכי מעניין זה שהוא חזה את רוב מה שקורה לנו בתקשורת ובכלל בחברה הגלובלית או המקומית עוד מתחילת שנות ה-70... והוא המשיך לפתח את התכנים האלה עד שהוא נפטר ב-2006.
כתבתי את כל זה, רק כדי שתביני שאני לא ממציא את הרעיונות האלה, ושהם מאוד מקובלים בחוגים שמתמחים בפרשנות של הנושא המקורי שלנו ברמה המקיפה והעמוקה ביותר בחברה המערבית (שישראל עדיין נחשבת לגרורה שלה מרוב הבחינות).
לגופו של ענין הנה עוד כמה נקודות (בהתאם לביקורת שאני מייצג דרך בודריאר וכו'):
1. אין כמעט מאבקים חברתיים אותנטיים (או אולי אין בכלל כאלה), בגלל הצורה שבה החברה היום מאורגנת. יש כמעט אך ורק (אם בכלל) מאבקים מבויימים בחסות התקשורת. העמדת פנים של מאבק רק בשביל לגרום באופן עקיף לתנועות כלכליות (פרסומות, עצם השידורים, גלישות באינטרנט וכו'). החברה שבה אנחנו חיים היא בעצם מפוררת - היא אוסף של בודדים שחיים בשוק גלובלי, כמעט בלי שרידים של חברה מגובשת בסגנון המסורתי הישן או של אמצע המאה ה-20.
2. לצורך הענין, מה שהיה עם החרדים זה היה רק "ארוע" או "סדרה" תקשורתית. זה לא היה מאבק אמיתי. כי מן הסתם לא היו שום כלים חוץ מהתקשורת שרק מעלה ומורידה תפאורות ותוכניות, כמו בתאטרון. רק שהיא מעמידה פנים שהיא מייצגת את המציאות שלנו... במקום לחולל מאבק עם תוכן והמשכיות, התקשורת פשוט ליבתה אש שממילא נמצאת בתוך בלוטות הטעם של הצופים החילוניים המצויים... זה חלק מחשבון ארוך (עם החרדים)... אז בשביל קצת בידור התקשורת משחקת עם המגזרים כמו בגלדיאטורים... כמו שסיקרו את היריקה רק כדי להצית את האש בזכוכית מגדלת (ולכוון אותה לחרדים)... ההשפעה של התקשורת על החברה שמעבר לזה דומה ליריקה או לסדרה של יריקות... זה לא מקדם שום דבר חוץ מהשימוש במסך וההסתמכות על נקודות התורפה הידועות של הקהל הישראלי. "מאבק חברתי" זה בדרך כלל דחליל או תרוץ ריק מתוכן מעשי, שרק מי שלא מכיר את המצב האמיתי של החברה היום, ואת ההשפעה בפועל של המדיומים המסלפים האלה, עלול עדיין להאמין לשימוש במושג כזה, בהקשר הנוכחי.
3. התקשורת בחו"ל היא בעיקרון דומה לזאת שבארץ, רק ששם יש להם יתרון של יציבות מסויימת מבחינה חברתית... במילים אחרות, המדיומים לא משפיעים עליהם לרעה עד כדי כך כמו אצלנו... כי יש להם נימוסים ומסורת חברתית ותרבותית מהרבה בחינות למרות כל המהגרים והצרות החדשות. אז הם פחות פגיעים וקצת יותר "מחונכים". וגם יש להם פחות אנומליות מובנות בתוך המשטר או המדינה (כמו למשל החרדים והערבים אצלנו, העולים החדשים, ועוד). אלה יתרונות של היסטוריה יותר ארוכה והתפתחות פנימית והדרגתית יותר מאשר בישראל. בסך הכל, התקשורת עצמה כתופעה הגיעה משם, ומהותית היא לא יותר טובה מאשר בארץ.
4. ה"ארועים" היחידים הם אלה שמשודרים ונשכחים בסוף היום. זאת בדיוק הבעיה של היום... שיש רק הזרקה של "מידע" ועריכה היפר אקטיבית של ארועים. ושאף אחד מהם לא משנה כלום מחוץ למסך, מבחינה חברתית, פוליטית וכו'. לאזרחים אין כמעט שום השפעה פוליטית. הם כמו עדר שמעטים שולטים בהם. ארועים "קיצוניים" הם כמו סרטי פורנו או סרטי פעולה שנעלמים מהמסך ושממילא אין לנו כמעט שום מילה לגבי מה שיהיה אחריהם במדינה שלנו. הפוליטיקאים אחידים, אין בעצם ימין או שמאל, הם כמו ספקי שירותים מסוגים אחרים, כמו רשתות סלולריות שאנחנו יכולים לבחור מביניהן איזו תנצל אותנו ואת הצרכים המשותפים שלנו.
5. לא רק שהחוקים לא השתנו בין כל מופעי הראווה האימפוטנטים האלה... אלא שכל המצב הזה ממחיש את העובדה שעכשיו הם גם לא יכולים להשתנות... אלא רק להעמיד פנים שמשהו משתנה סביבנו... בשורה התחתונה שום דבר שישודר, או שמישהו במדינה יעשה, לא ישנה את חוקי המשחק הכלליים... לא משנה מה יקרה או איך זה ייראה ברחוב או בטלביזיה... אנחנו בתקופה שבה הכל כבר מאוד מסודר ואי אפשר להחליף את המשטר, או את היחסים בין המגזרים או את סוג הפוליטיקאים, או המשפחות שיש להן קצת השפעה על חלוקת המשאבים ואמצעי התקשורת במדינה... הגענו לתקופה מתוחכמת שבה הכל כבר מאורגן היטב לפרטי פרטים... ומבוסס בעיקר על כלכלה ועל שיווי משקל ותקשורת שבעיקר משמרת את הבסיס הזה, כמו בכל העולם שלנו. בקיצור, צעקות בתקשורת זה רק הצגה. זה לא ישנה את היחס לנשים או לילדות או לחרדים... מקסימום זה יימאס עד הפעם הבאה שבה יפיקו מלחמת דת ומדינה בחברת החדשות... בכל מקרה, מי שחושב שיריקות וראיונות אנתרופוליים כאלה זה השורש האמיתי של היחסים בין הקבוצות המנוכרות, טועה מאוד. זה אפילו לא מגרד את הקצה השטחי. וכנראה שאף אחד לא יתקרב בטלביזיה לעומק יותר משמעותי של הבעיה הזאת.
6. התקשורת החרדית לא צריכה להסית את החרדים, כי כבר יש להם חינוך כזה מהבית. והם לא צריכים לחנך את עצמם באמצעות התקשורת באותו אופן שבה אנחנו תלויים בה כמקור למידע ולחינוך... לא שהם משכילים במיוחד, אבל אצלם התקשורת היא לא הבסיס של תאי המוח. זאת עובדה שאורח החיים שלהם סותר את שלנו והם לא יכולים להיות סובלניים... אבל הם דווקא לא כלכך אובססיביים לגבי ההשוואות אלינו. אצלם זה "ידוע" שאנחנו "סוטים" או "שונים" כמו הגויים ובזה זה מסתיים. זאת תקשורת שהיא בלתי נמנעת בחברה מסורתית שחיה בצל של חברה אחרת... זה אותו דבר בכל "מובלעה" תרבותית בעולם. אבל אנחנו, מנהלים את המדינה עם התקשורת המרכזית שלנו... לא עם הצעצועים של החרדים שממילא מבוססים על תפיסת העולם הסגורה שלהם. אני מניח שזה עדיף שאנחנו לא ננקוט באותם צעדים נגדם כמו ראי שלהם - זה לא מה שמדינה ליברלית ומפותחת עושה למיעוטים תרבותיים שלה. בכלל אין שיוויון בין הכוח והמעמד של התקשורת החילונית במדינה לחרדית. אי אפשר להשוות את "חלוקת התפקידים"... אז כמו שהמשחק שלנו הוא אחר בתקשורת שלנו, גם דרך המשחק צריכה להיות שונה. גם אם נניח שהתקשורת החרדית היא כפוית טובה (מה שאני לא בטוח, אבל נניח שהיא באמת מסיתה ומכפישה... גם אם זה לא הבסיס של הדעה של החרדים מההתחלה).
7. זה נכון שיש סדר עדיפויות ראוי בתקשורת... אבל למען האמת כמעט כל הנושאים היום לא רלבנטים לאזרח הפשוט שלא יכול להשפיע עליהם. איך הוא יכול להשפיע על מלחמה עם אירן כשהוא רואה טלביזיה? לדעתי התשובה היא שהוא לא יכול. אולי יש עוד כמה נושאים מקומיים שהם בטווח ההשפעה שלו אחרי הכל... אולי חלק מהתקשורת משמש יותר להרתעה של גופים גדולים או אנשים חשובים מאשר למידע שהוא שימושי לאזרחים. בכל מקרה, הענין של סיקור של יריקה ותקריות זעירות רק כי הן פרובוקטיביות ומעוררות יצרים פרימיטיביים הוא פשוט בזוי מיותר בפני עצמו, אפילו אם נניח שאין לטלביזיה מה לתרום לחברה, ושהיא מהווה כיום רק אמצעי בידור לפרטים שלא באמת מחוברים אחד לשני. אגב, אני חושב שיש עדיין מקום לחברתיות והשפעה עח המציאות הציבורית דרך הטלביזיה ובכלל... אבל שבפועל זה דבר הרבה יותר נדיר ממה שהרוב מאמינים. ולמעשה, רוב מה שנחשב היום ל"חברתי" ו"אקטואלי" זה רק בידור גרוע שמחופש ל"חדשות".
אני מתנצל על האורך ועל חוסר הנוחות מהצד של הקריאה... אבל הייתי צריך לחשוף חלק מהמקורות שלי בשביל שיהיה הגיון בתקשורת הזאת.
שבת שלום
