התעוררתי בבוקר ומיד נכנסתי לאתר סימניה. ההודעה מטעם לביא, מייסד אתר סימנייה לא נשמעה לי כחדשות טובות. "אחרי שסיימתי לאחרונה לקרוא ספר של אחד מחברי האתר הגעתי למסקנה שדרושה לנו קטוגריה חדשה לדירוג הספרים והיא מינוס כוכב או כוכב שחור, להבדיל מהכוכבים הצהובים הטובים ולכן הוספתי קטגוריה שכזאת לאתר". ניגשתי מיד לקרוא את הביקורת האחרונה שלביא כתב, תוך שאני ממלמל לעצמי לפחות הביקורת שלו תהיה קצרה, כי ידעתי שהוא לא נוהג לכתוב ביקורת ארוכות ממשפט אחד. לא הופתעתי לראות שהביקורת היתה על הספר שלי ולא מאורכה של הביקורת להלן, "הספר הגרוע ביותר שקראתי בחיי." על יד הביקורת התנוסס כצפוי הכוכב השחור, הספר הראשון שזכה לדירוג מינוס באתר סימנייה. רצתי מהר לראות את הביקורת של שין שין, הלא היא תמיד מתחשבת ואכפתית. בטוב ליבה היא נתנה לי שני כוכבים וידעתי שזה בעצם אפילו פחות טוב מהביקורת שקיבלתי מלביא אפילו לא קראתי את מלות הנחומים שכתבה. חזרתי לביקורת של לביא וראיתי שהביקורת זכתה ל"אהבתי" רבים החל מקטניפ בת 13 ממחוז 12 ועד אספן ספרים בן 101 מזכרון יעקוב. אפילו לא אוכל לטעון להגנתי שהספר הוא רק למבוגרים או שמדובר בסיפור ילדים. אבל "האהבתי" ששבר אותי לגמרי היה של "מיה יהלי בת 35 " אם גם חובבות שירה הצטרפו לביקורת הזו, אני אבוד. עזבתי את האתר ויצאתי החוצה מהבית ולתדהמתי ראיתי איש לבוש בסרבל כחול זורק ערמות ספרים בפתח הבית, מרחוק נראתה לי עטיפת הספר מוכרת ושהתקרבתי ראיתי שעותקים עותקים של הספר שלי נזרקים. "מי אתה?" צעקתי?, "אני מההוצאה, הם ביקשו להעיף את כל הספרים הללו גם מהחנויות וגם מההוצאה". לפתע צילצל הטלפון ועל קו היה העיתונאי מבקר הספרים, שקיבל ממני מקדמה במזומן על 5,000 ש"ח וגם שלחתי לו ולבת זוגתו כרטיס לשבוע לכרתים הכלל כלול. "תשתמע", הוא ענה לי בקול שקט ולא מבשר טובות. "החלטתי לרדת מהעסקה, אני שולח לך לך את הכרטיסים בחזרה. אין לי פשוט מצפון לכתוב אפילו מילה אחת טובה על הספר". הייתי בשוק, מבקר ספרות עם מצפון. "מה עם המקדמה שאלתי?", "זה פיצוי על הנזק הנפשי שנגרם לי על קריאת הספר שלך". חזרתי הביתה ונכנסתי שוב לסימנייה, ראיתי שקיבלתי טוקבק מדוידי "לא נורא, אני בטוח שהספר הבא שלך יהיה הרבה יותר טוב." וחשבתי לעצמי... איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
