“זהו ספר אוטוביוגרפי בו המחברת כותבת על עצמה בגוף שני (את) ובוחנת את שנות העשרים של חייה. בראשית הספר יש ציטוט של סימון דה בובואר: "קשה מאוד לבחון את עברך בלי לרמות קצת". אולי יש מעט רמאות בבחינה העצמית של המחברת, אולי מעט הגזמות או המעטות, התקרבנות או השמטה של פרטים מסוימים. ובכל זאת, זו בחינה מדוקדקת, מפורטת ומלאת מחשבה וכנות. הספר נפתח בשירותה הצבאי של המחברת ונגמר רגע אחרי יום הולדתה ה30. בין לבין החיים. היא לא התחתנה בשנות ה20 שלה, לא הולידה ילדים ולא פרסמה ספר. שיטוט בעמוד ויקיפדיה שלה (יערה שחורי) מלמד שהיא עשתה את כל אלה, אבל לא בשנות ה20. אז מה כן יש בספר? החיים עצמם. מעבר לתל אביב מהקיבוץ, לימודים באוניברסיטה, עבודות שונות, בני זוג שונים, דירות שכורות שונות ושותפים שונים. הרבה דברים שאפשר להזדהות איתם. הכתיבה נשארת על אותו גל לאורך כל הספר, לא מגבירים ולא מנמיכים את האש. אירועים חשובים נפרטים לפרוטות וחודשים מתומצתים לדפים בודדים או אפילו משפטים. הכוח של הספר הוא לא באירועים עצמם אלא ברפלקציה, מבעד השנים, של המחברת. זהו לא ספר לכל אחד, לפעמים יש הרגשה שאין התקדמות, לפעמים יש הרגשה שהמחברת מתכתבת עם עצמה בלבד או עם נמענים הידועים רק לה. אבל יש גם הרבה יופי בכתיבה, שירה בצורת פרוזה בחלקים הטובים ביותר. וכמעט לכל אורך הספר הכתיבה מאוד זורמת, דחוסה אך לא מעיקה. כדאי לקרוא את הספר כמה שיותר מהר, כך האפקט שלו גדול יותר לטעמי. לסיכום, מי שיאהב את העמודים הראשונים בטח יסיים את הספר וירגיש סיפוק.”

“על יערה שחורי שמעתי כבר בעברי, מעולם לא קראתי ספר שלה. ויצא לי בסופ''ש המטורף הזה במבצע חם חיזבאללה, ומלחמה ענקית על ישראל. יחד עם אזעקות ובומים ברחבי המרכז(מטורף) סיימתי אותו אחרי יומיים. קודם כל אהבתי אותו גם מפני שהוא היה ספר נישתי ודיבר באופן שכל בחורה יכלה להתחבר אליו,למרות שזה ספר אוטוביוגרפי של המחברת שכותבת על חייה שלה. כבחורה בת 20, יכולתי מאוד להתחבר, בתור בחורה שסיימה את שנות ה20 שלה לפני שנתיים, ואת חוויותיה כאישה בוגרת אחרי צבא, שירות, אונברסיטה,בחורים, וסיומו בשנות ה30, התחברתי גם לקטעים המרגשים בין לבין ואת מקום האקדמיה והספרות, ובנוסף מיקומה של הספריה, וזה אמרתי בשיחה אישית למחברת(בהרצאה שהגעתי אליה במסגרת פסטיבל כתוב בבית אריאלה)את ההדגשה שלה כקוראת בספריה העירונית, אני התחברתי לספר שלא יכולתי להוריד מהיד ספר מוצלח, שיכול בהחלט לסכם תקופות שעברתי בחיים, הרגשתי ששחורי מסכמת את השנים האחרונות שלי בתור בחורה בת 20 ומתחילה את שנות ה30, היה חסר בר ואלכוהול.”