“ג'ק (ג'קסון) האריס, אלמן ניו יורקי ואב לבאקלי בת העשרה מוצא עצמו בצרה צרורה כחשוד אפשרי ברצח משולש שאירע בפארק עירוני. אחד ההרוגים הוא מלקולם נילי, מולטי מליונר הידוע במזגו הנבזי ומעשיו הנבזיים לא פחות. יש לו קשר עקיף לג'ק ולכאורה יש לאחרון סיבה טובה לרצות במותו. שני ההרוגים האחרים נתפסים כקרבנות שנקלעו לזירה במקום ובזמן הלא נכונים.
ג'ק פונה לאוליביה רנדל, סנגורית מבריקה וארוסתו לשעבר אחרי נתק כמעט מוחלט של כעשרים שנה.
ככל שאוליביה מעמיקה לחפור כמו גם התובע, סקוט טמפל, נחשפים ממצאים נוספים ומפתיעים. דברים אינם כפי שהם נראים כולל האישה המצודדת שישבה בפארק קוראת ספר בבוקר הרצח ואותה היה אמור ג'ק לפגוש עם סל פיקניק מה שיתברר כבעל משמעות. אוליביה מודעת היטב גם לטרגדיות שפקדו את ג'ק- אבדן הוריו, אחיו ולבסוף רעייתו שנהרגה בטבח שביצע צעיר פסיכוטי בתחנת רכבת מרכזית בעיר.
כפרקליטתו של ג'ק תעשה אוליביה (המספרת) מה שביכולתה להגן על הלקוח שלה וחשה הזדהות עימו בשל האבדנים שחווה.
ישנן עוד תפניות בדרך לחקר האמת ונכנסות דמויות נוספות כולל בניו של המיליונר ההרוג.
והטוויסט האמיתי- הדובדבן שבקצפת- מגיע לקראת הסיום.
אממה, הדרך לגיהינום כידוע רצופה כוונות טובות וגם בספר שלפנינו הדרך לפענוח הסופי של התעלומה רצופה בעומס יתר. סיפור העלילה בסדר אך הנתיב פתלתל מדי. מחברת הספר (בעלת רקע משפטי מכובד בעצמה) רוקמת עלילה בה דבר אינו מקרי אך הופכת את החיפוש לחקר האמת לדרך חתחתים של ממצאים, עדויות כתובות ומילוליות, מיילים מסתוריים למכביר, דיונים וניתוחים משפטיים ודמויות עם אינטרסים משלהן. בנקודה מסויימת עודף הפרטים מתחיל להיות מוגזם ומבלבל. מרוב עצים לא רואים את היער. תוסיפו סגנון שגרתי למדי ונטול ייחוד ואפשר לתמוה מדוע זכה הספר לשבחים רבים ומועמדות לפרס אדגר היוקרתי.”