אדם ברוק, פסיכיאטר בן 37 ,נדרש לאבחן את אנה, נערה חידתית ויפהפייה בת 17 החשודה ברצח אִמּה, ולהכריע אם היא כשירה לעמוד לדין. הוא נתקף אי־נחת מעיקה שממלאת את ישותו, ונפרד מבת זוגו האוהבת מרים. בהתכנסותו אל תוך עצמו הוא שוקע במעין מסע אל העבר, אל חייו עם ארנסט, אביו המאמץ, מנהלו של מוסד לחולי נפש כרוניים, ואל דמויות החולים ששהו בו.
על מפתן ביתו של ארנסט במוסד הונח אדם זמן קצר לאחר לידתו, כנראה בידי אמו, שאדם, מנעוריו, מחפש אחריה בכפייתיות בלילות.
בזקנתו חלה ארנסט ואינו מדבר, ואדם יוצר קשר הולך ומעמיק עם מלכיור פרואן, חבר נעורים של אביו, שלימים היה מרצה של אדם באוניברסיטה, וכעת הוא השופט במשפטה של אנה.

ביד בוטחת אורגת איה קניוק את חוטי העלילה מן ההווה אל העבר ובחזרה. בהדרגה נפרשים הקשרים בין הדמויות, קשרי חברות וקשרי דם. היחסים בין הורים לילדיהם תמיד חסרים, פגומים או מעוותים, ואילו הקשרים החלופיים, ה'מאומצים', מספקים לעתים חיוניות ונחמה. מצבו הקיומי הבסיסי של האדם הוא הבדידות, בינו לבין גופו, בינו לבין תודעתו והשתקפויותיה בעולם.
אט אט נפרמים חייו של אדם, עד כדי התפוררות מוחלטת.
אולם בתוך התהליך המפרק יש גם הרכבה מחדש ובנייה. האם יצליח למצוא פתרון לחידות חייו? האם יפרוץ את בדידותו בממלכת האי-רצון?

כוחו הגדול של רומן הביכורים העמוק והמורכב הזה הוא בתיאור תנועות הנפש והתודעה, עד לנימי הנימים הדקים ביותר.
איה קניוק מקלפת שכבה אחר שכבה את עורו של האדם וחושפת את הּפְנים בלשון ייחודית ואינטנסיבית וברגישות נדירה.