“יש בי חיבה רבה לביוגרפיות שבהן ניכרת אהבה אמיתית — לא רק ידע. אנדריאה וולף, מחברת המצאת הטבע, לא מסתתרת מאחורי מסך של אובייקטיביות מדעית: היא יוצאת למסע בעקבות דמות שהיא באמת ובתמים מאוהבת בה — אלכסנדר פון הומבולדט. והוא בהחלט ראוי לזה.
הומבולדט לא רק חקר את הטבע, הוא חי אותו. הוא נגע, טעם, טיפס, סבל מקור ורעב, וסירב לצפות בעולם מבעד לזכוכית. כדי להבין את הצלופחים החשמליים, הוא הכניס את הידיים שלו למים שורצים מהם — פשוטו כמשמעו. המדע היה עבורו לא רק מקצוע אלא דרך להתמסרות.
כמו פורסט גאמפ, גם הומבולדט עבר דרך כמעט כל תחנה מרכזית של תקופתו והכיר את כל מי שצריך להכיר — אבל בניגוד לפורסט, הוא גם השפיע. הוא היה חבר של גתה, השפיע על דארווין, על ת’ורו, על סימון בוליבר. הוא היה מדען, אבל גם משורר, פילוסוף, הומניסט. התנגד נחרצות לעבדות, ובגרמניה של תחילת המאה ה־19 ניסה לקדם חוקים לשחרור עבדים.
וולף לא רק מתארת את מסעותיו, אלא גם את הדרך שבה ראה את העולם. הרישומים שיצר — מעין אינפוגרפיקה מוקדמת — לא נועדו רק להסביר, אלא לחשוב דרכם. הם מבט חזותי על רעיון הוליסטי: שהכול קשור לכול. צמחים, אקלים, הרים, זרמים, בני אדם. ולכן היא מקדישה פרקים שלמים לא רק להומבולדט אלא גם לדרווין, בוליבר, ת'ורו, ג'ון מיואיר (אבי שמירת הטבע באמריקה) וכך ממקמת אותו בעולם ומעשירה מאוד את הקוראת.
וכמה עצוב לחשוב שדמות כזו נשכחה כמעט לגמרי — בעיקר מפני שהיה גרמני, בשעה שהעולם שאחרי שתי מלחמות כבר לא רצה לזכור. וולף מחזירה אותו למרכז הבמה, ומצליחה גם להזכיר לנו איזו חשיבה מדעית ואנושית הייתה יכולה להיות — ועדיין יכולה להיות.
אל תיבהלו מממדיו של הספר, יש בו רישומים מרובים וכמאה עמודים של הערות ומקורות, ומה שנותר סוחף כמו רומן טוב. אחת הביוגרפיות הטובות והמרגשות שקראתי. הוצאת "שוקן" האיכותית שוב לא מתפשרת.
ממליצה מאוד ומתכוונת לקרוא גם את "מורדים מופלאים" מאת אותה מחברת.”
