“לצידם של שארל בודלר, ארתור רמבו וסטפן מלרמה, נחשב פול ורלן לאחד מגדולי שירת צרפת במאה ה-19. הוא כינה את עצמו "המשורר המקולל" הראשון. שירתו היא שירה לירית מובהקת, שירת רגש וחושים, ציור במילים.

דווקא חלק משיריו שקראתי מצאו חן בעיניי בניגוד לכתיבתו האוטוביוגרפית הזו.
ורלן היה אדם חולני ומת בגיל 51 כשבעשור האחרון לחייו סבל משלל מחלות כגון סוכרת, ברונכיט, התסתיידות מפרקים, ורדת מוגלתית ובסוף חייו הכריעה אותו העגבת.
עשור חייו האחרון אופיין בכניסה ויציאה לסירוגין מבתי חולים שונים, את הלך רוחו, מחשבתו והגיגיו פרסם במספר רשימות אותם הפיץ בעיתונות ואותם בחרה הוצאת "נהר" להוציא כספר.
כתיבתו האוטוביוגרפית הזו לא הייתה קריאה מהנה, אין עניין בתוכן שהוא משתף מחייו וגם מה שקורה במחשבותיו עם דעיכתו לא נכתב בצורה מעוררת עניין.

אפשר בהחלט לותר ולעבור ישירות לקרוא את שירתו.”