“הדיקטטור הגדול – המלך צ’ינגיס הראשון
זה לא ספר שלוקח את עצמו ברצינות ובכובד ראש וזה כבר נהדר, בנוף הספרים הישראלים שרבים מהם נושאים את צער העולם על כתפיהם, זהו פשוט ספר כיפי. אבל שזה לא יטעה אתכם, לכתוב ספר משעשע וכיפי זו עבודה רצינית מאוד ומדויקת.
ערוך

אני אוהבת ספרים שהם קצת אחרים כמו שמי שעוקב אחרי הפוסטים שלי בטח יודע. ואין ספק שהספר “המלך צ’ינגיס הראשון” הוא משב רוח מרענן בספרות הישראלית.

קודם כול זה לא ספר שלוקח את עצמו ברצינות ובכובד ראש וזה כבר נהדר, בנוף הספרים הישראלים שרבים מהם נושאים את צער העולם על כתפיהם, זהו פשוט ספר כיפי. אבל שזה לא יטעה אתכם, לכתוב ספר משעשע וכיפי זו עבודה רצינית מאוד ומדויקת. מניסיוני כתסריטאית קשה הרבה יותר לכתוב קומדיה טובה מאשר דרמה.

יונתן ילון שהמלך צ’ינגיס הראשון הוא הרומן הראשון שלו וספרו השני עומד במשימה בהצלחה רבה ומצליח לייצר רומן תזזיתי מאוד, אמין, מלא הומור ושיש לו גם הרבה מה להגיד על המציאות בלי ליפול למלכודות הסאטירה והאלגוריה.


וכמו תמיד כשאני אוהבת ספר נפגשנו לשיחה.

חשדתי בכך שיונתן הוא חובב פנטזיה ואכן הוא מספר שכמתבגר אהב מאוד את “שר הטבעות”, והוא חוזר אליו כמוני שוב ושוב.

יונתן לא היה תולעת ספרים בילדותו והתחיל לקרוא בעיקר בשנות העשרים, הוא הושפע מאוד מ”ספר השלושה” ו”היורה השחורה”, שני הספרים הראשונים בסדרת “מחזור ארץ פרידיין” מאת לויד אלכסנדר, ובמשך הזמן השלים את פערי הקריאה שלו.

הוא אוהב גם משחקי מחשב וידוע כמחבר “אושר בלי גבולות” משחק מחשב, שנבחר כמשחק המחשב הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. וכשאינו קורא או כותב הוא סמנכ”ל שיווק בחברת היי-טק וכותב את הבלוג ביקורות ספרים לממהרים.

איך הגיע אליך צ’ינגיס? או איך אתה הגעת אליו?

המלך צ’ינגיס הראשון, מספר יונתן, משתייך לספרות הספקולטיבית – היסטוריה חליפית ובעברית פשוטה מה היה קורה אם?

כמו הספר “ארץ אבות” המתאר מציאות בה גרמניה הנאצית ניצחה במלחמת העולם השנייה.

יונתן נהג לעקוב אחר דמות של דיקטטור אמיתי, שעליו קרא בעיתון במדור “חדשות מוזרות מהעולם” ושממנו נבנתה דמותו של צ’ינגיס, זהו ספרמורט ניאזוב, נשיא טורקמניסטן לשעבר שמת בנסיבות טבעיות ולא בהפיכה, וצ’ינגיסטן של יונתן מזכירה מאוד את טורקמניסטן. אחד הדברים המשותפים לשני הדיקטטורים הוא כתיבת ספר חובה לאזרחים, שהוא מקצוע חובה בבית ספר וחייבים ללמד אותו במסגדים לצד הקוראן. הוא יצר פסל מצופה זהב של עצמו שפונה תמיד לשמש. הוא שיעשע אותו והעניק לו השראה אבל גם רודנים צבעוניים אחרים היו מקור להשראה, קדאפי, סדאם חוסיין, רודנים אפריקאים ואחרים.

השאלה שסקרנה אותו במיוחד, והיא שאלה חשובה ורצינית מאוד למרות הטון המשועשע שבספר היא: מה קורה כשאין מגבלה לכוח?

שאלה שזכינו לאורך ההיסטוריה לקבל עליה תשובות לא קלות ולא משעשעות כלל.


הסיפור שוב למרות הטון הקליל והמשועשע, נולד ולא במקרה בתקופה אישית קשה שעברה על יונתן. תקופה שבעקבותיה ובתוכה הוא חיפש מפלט. וכמו שקורה לאנשים רבים הוא מצא אותו בספרים. הוא קרא ספרי הרפתקאות קלאסיים אולי בניסיון לחזור לילדות, והרגיש שחסרים ספרים כאלה היום והוא רוצה לכתוב ספר שכזה.

הספר הזכיר לי ספר שאהבתי מאוד בילדותי ויצא גם הוא בהוצאה מחודשת בגרף בתרגומה המצוין של יעל אכמון “ינקי מקוניטקט בחצר המלך ארתור“, גם טוראן, גיבור הספר, מגיע לממלכת צ’ינגיסטאן כנוסע בזמן החוזר לתקופה אחרת, בה מדברים בשפה המוכרת רק לכאורה ובואו מפר את הכללים ומשנה את ההיסטוריה.


טוראן, גיבור הספר שהוריו ברחו מצ’ינגיסטון לארה”ב, מפוטר מעבודתו ונעזב על ידי חברתו. הוא מחליט להיענות להזמנתו של צ’ינגיס הראשון שמזמין אותו לחזור ולבקר בארץ ממנה ברחו הוריו. זוהי ממלכה צבעונית ומנותקת, בה אין לתושבי גישה לאינטרנט, שהזכירה לי במקצת את סיאם מהספר, הסרט והמחזמר הידוע “אנה ומלך סיאם“. גם הוא כמו אנה מנותק מעברו, נתון במעקב ומתקשה להסתגל לתנאים החדשים. צ’ינגיסטון כמו סיאם היא ארץ שכמו נלקחה מדפי “אלף לילה ולילה”.


יש ניגוד מעניין בין ניו יורק הקרה והמנוכרת ממנה הוא מגיע לארץ החמה על תושביה הידידותיים ובני המשפחה שהוא פוגש ומקבלים אותו באהבה. עם זאת לא הכול אלף לילה ולילה ובין הבניינים הצבעוניים, והתושבים החמים מסתתרת מציאות לא פשוטה של דיקטטורה. אמנם דיקטטור חביב אבל בכל זאת דיקטטור. הגיבור אכן עובר בספר הרפתקאות רבות, הוא מתאהב, נלחם, בורח מהדיקטטורה וחוזר כמו כל גיבור בשביל להציל את הנערה ובדרך גם מציל את המשטר. הסןף בכל זאת נותן אפשרות לחיים אחרים. הוא כמו בספרי הרפתקאות עובר מסע חניכה והתבגרות משלו, מה שאומר שלמסעות חניכה והתבגרות אין באמת גיל.

באופן מפתיע עם צאתו של הספר פרצה המהפכה שלא הייתה בטורקיה והספר היה לרלוונטי מתמיד.

דיקטטורים אינם נעלמים הם רק מתחלפים.

עורכת ספרי מקור, תרגום, סיפורי חיים וכל טקסט אחר. עם הרבה אהבה למילה הכתובה, ידע מקצועי ורגישות לשונית, אשמח לקבל טקסטים לחוות דעת, לעריכה ולליווי הכתיבה. shlolica@gmail.com”

“לאחר ביקור בקן הנשרים ובדכאו שבגרמניה, הייתי בטוחה שטינתי רבת השנים לצורר הנאצי, תתעצם.
למדתי שבמעון הקיץ בו נפש על פסגות הריה המושלגים של אוסטריה, זמם להשמיד את היהודים, תכנן תוכניות ארוכות טווח ואירח ראשי ממשלות רבי מעלה בנסיון להגיע איתם לשיתוף פעולה.
בדכאו הרחוקה אך קילומטרים ספורים ממינכן הססגונית ראיתי סרט הסברה על ניסויים באסירים, על מיתות המוניות מטיפוס, רעב ותשישות, על הסבל הניכר בפני האנשים והשמש קפחה על ראשי ולא הייתי מסוגלת להכיל יותר שנאה.
רק חשתי עצבות עמוקה וצער ולא הבנתי איך הגרמנים שנראים כל כך בטוחים בעצמם, הניחו לרודן אחד לעשות כזה בלגן ולהחליט עבורם החלטות הרות גורל שיכתימו את ההסטוריה של המעצמה הירוקה והיפה הזאת.
ובעת הסיור מעיירה לעיר ומאתר זכרון אחד למשנהו קראתי בספרו של יונתן ילון, המלך צ׳ינגיס הראשון אודות עלילה ״שקרתה באמת״ ומספרת על מלך אבסולוטי מסוג אחר ששלט על נתיניו ללא מיצרים וקצת הזכיר לי תרכובות של שליטים מספרי ההסטוריה שלמדתי בבית הספר ומ CNN, יוטיוב וקבוצות קיצוניות בפייסבוק המעלות סרטי עינויים ממקומות נידחים בעולם על מנת ללמד לקח את כל מי שהשליט לא חפץ ביקרו.
המעבר מכבד לקל לא עשה לי טוב. אני מעדיפה להתחיל מהקל אל הכבד.
עם הרוע האמיתי קשה לרובנו להתמודד ואני חשבתי לתומי שאם אקרא ספר שלא לוקח את עצמו ברצינות, אוכל לנווט את הכובד שאפף אותי לצינור הביוב הקרוב ולחוש מעט הקלה.
לצערי זה לא קרה.

טוראן, בעל אזרחות כפולה אמריקאית וצ׳ינגית, מקבל הזמנה ממלך צ׳ינגיסטאן לבקר בממלכתו. הוא נענה להזמנה ועוזב את חייו האפרוריים בברוקלין לטובת הרפתקאה בחבל ארץ מסתורי הגובל, לפי מיטב הבנתי עם טורקיה, רוסיה ומונגוליה.
בבואו למקום הוא מתפעל מיופיה של המדינה, ניקיונה ותושביה המסורים (מי אמר גרמניה ולא קיבל?) אך בהדרגה הוא מבין שמסירות פירושה כניעות וציות לחוקים מתבצע בצורה עיוורת וללא היסוס או מבטים לשמאל או ימין.
ואמנם, המסר ברור: לא כל הנוצץ זהב הוא ואעפ״י שהאזרחים זוכים להטבות ותנאי מחיה מצויינים, הם נתונים לשגיונותיו של המלך הקפריזי והפחד ממנו תלוי באופן תמידי מעל ראשם.
מחברו של הרומן לא מנסה להרשים את הקורא אלא להיפך, משתמש בהומור ותיאורים בומבסטיים לתאר אנשים ומקומות.
הוא בוחר בשמות מטופשים לאזורי מחיה כגון: סוגסטיה, פרציפלוחה וצ׳יקמוק ומתאר מאכלים מסורתיים שעושים כאבי בטן.
אך גם אם מתייחסים בסלחנות לכל המאפיינים הנ״ל ומתעלמים מההשוואות לחוליגנים ידועים לשמצה עדיין יוצאים בהרגשת פספוס: מעשיו המפוקפקים של השליט לאורך כל הסיפור לוטים בערפל אך בסיום, משום מה נסלחים לו.
הכל בא על מקומו בשלום והסוף טוב וסכריני כמו צמר גפן ממותק ביריד.
אני מניחה שלו הייתי קוראת את הרומן במטוס או בתור לקופ״ח, זמני היה חולף בנעימים אך בעודי מסיירת על אדמת גרמניה וקוראת על מעלליו של הרודן החביב, אינני יכולה להתיר לעצמי לחייך או לקחת דברים בקלות.

קולה Zero במזנון תחנת דלק כי יותר מזה זה כבר יואכים פסט.”