היא ילדה, הוא ילד, ואלה ימי ראשית האהבה. בהמשך היא אישה, הנשים כולן, והוא הגבר שלא יהיה לה לעולם. כל הגברים כולם. לפעמים הוא חוקר ספרות. גם הוא ברבים. ובעבר. אף כי בראשה נחשבות מחשבות על עתיד. אולי בגלל היותה סופרת. לפעמים הוא אישה. ילדה פגועה מינית. או ילד הנשוי רבע מאה ויותר. הגופים מתחלפים, גם הזמנים. אהבתם אינה צנועה. ואלה ימי ראשית. טוב לו, כך הוא אומר לה כשהוא משחרר את לשונותיו – הכתובה והאחרת - שהיא אותה לשון בעצם כשמדובר באהבה. והיא? רוצה לכתוב על סוסים, כמו המשוררים הגדולים. אבל כל מה שהיא יודעת על סוס זה אלטע זאכן.
על הכריכה: אביה של הסופרת ובִּתה. צלם: גדי דגון (1988)