“סופר מחפש עלילה - "עמקפלסט", רומן הביכורים של דורית קלנר
דורית קלנר יודעת את העבודה. שפתה עשירה ומלאת בטחון. היא לא מהססת לחקור את אפשרויות התיאור הגלומות בשפה, אם כי לעתים היא חוצה את הגבול העדין שבין "חוקרת" ל"חופרת". הבעיה היא באריגה של הפרטים לכדי מכלול. מקבץ הסיטואציות מתקשה להצטרף לכדי תיאור אחיד ברמתו של הדמויות והמתחים ביניהן. העלילה נפרמת לעלילות משנה, שרק בסוף נקשרות חלקן בקשר רופף, בלתי מתחייב - וזה חבל, כי בשיאיה, כתיבתה של קלנר משובחת.
הפלסטיקים למיניהם מקבלים נפח, תרתי משמע. התהוותם של הגיבורים, מאבקיהם ולבטיהם האישיים והמקצועיים מקבלים הד בהתהוותם של מוצרי הפלסטיק דרך המכשירים השונים במפעל "עמקפלסט" - מעין גיבור ראשי, הזאוס של הספר. הפלסטיק הממלא את חייהם של הגיבורים הוא מטפורה למצבי רוחם ולקורותיהם. הוא מתואר בפירוט מדוקדק, אולי מדוקדק מדי, ובמינון דומיננטי עד כדי כך שהוא כמעט הופך לדמות בפני עצמו.
זהו רומן פוליפוני, אולי פוליפוני מדי. דמויות משנה רבות שנועדו לחדד צדדים באישיותם של נורית, דפנה, יעלי ושאדי, נותרו בגדר הקלישאה, כאילו קלנר סבורה שמסורת "הסיפור העשוי היטב" (על משקל "המחזה העשוי היטב" של המאה ה-19) מחייבת אותה לתת מסגרת ולהציב רקע לכל דמות, גם במחיר השטחה מסוימת של דמויות המשנה. לא, היא לא היתה חייבת לעשות זאת. הספר היה יוצא נשכר מחיתוך דמויות משנה סטריאוטיפיות שמעכבות את העלילה ולא מעבות את התהוות הגיבורים והיחסים ביניהם. לחלופין, הפיכת הספר לרומן אפי היתה מאפשרת להעמיק גם בכתיבת חלק מדמויות המשנה הדמויות ולהוסיף נפח לרומן.
נראה שקלנר מסוגלת לעמוד באתגר זה. היא מפגינה קול בוטח, מלאות ובשלות, ואלה סימנים מעודדים נוכח העובדה שמדובר ברומן ביכורים. קלנר עוד תתפתח ככותבת. היא תקבל בטחון, תשמיט קלישאות ותחדד את הצדדים המדויקים בכתיבה שלה. הספר הבא שלה יהיה טוב יותר - ועל הדרך, היא גם תמצא עלילה, כזו שמחברת את היכולת המרשימה שלה לתיאור דמויות, נופים וסיטואציות, לכדי רומן של ממש.”

“מפעל לפלסטיק, אי שם תקוע לו בעמק יזרעאל, במקום נידח, עם אנשים נידחים שאף אחד לא טורח לחשוב עליהם, שם בדיוק מתחיל הסיפור שלנו.

סיפור על ארבע דמויות אשר כל אחת מהווה חלק אחר מהמפעל – שאדי, מפעיל מכונות מתוסכל מחייו, נורית המהנדסת אשר נשואה כבר מס' שנים בזוגיות לא ממש מאושרת, דפנה המנהלת החדשה אשר מנסה לשנות סדרי עולם במפעל ואחרונה חביבה, יעל, הפקידה המתוקה של המפעל, בעלת חלומות להגיע הכי רחוק שאפשר. ארבעת הנשמות הללו מתחברות לכדי סיפור אחד שנראה כי הוא מנוהל בנפרד ע"י כל אחת מן הדמויות אך בעצם החיים והעבודה במפעל מחברים את סיפורי הדמויות ביחד, עד כמה שאפשר...
יש פה אמירה חזקה מאד, לקחת בסיס כזה לסיפור ולספר זהו לא דבר של מה בכך. הרי מי ירצה לקרוא על עובדים במפעל? ועובדה. יש כאן פוטנציאל לספר מעולה, היה ניתן לבנות כאן סיפור חזק, מתמשך וטוב, עם זאת קיבלנו ספר בינוני שהאמת השאיר את דעתי על מפעלים כפי שהיה מאז ומעולם.

כל אחד מאיתנו שעבד אי פעם במקום עבודה יום יומי שדרש מאיתנו להגיע ולנהל חיי חברה עם עמיתים לעבודה יודע שסיפורים אפשר למצוא מכאן ועד ללפלנד, כל אחד עם הרקע שלו בבית, האישיות שלו שעוצבה עם השנים, יחסי העבודה, יחסי מרות וכו' וכו' כל אלו ביחד כמרקחה אחת יוכלו ליצור עולם מעניין מאין כמוהו, וזאת אם רק היינו יודעים לספר אותו כמו שצריך. לכן אני אומרת שלספר הזה יש פוטנציאל יפה מאד אך לצערי הוא לא מומש. הדמויות לא מתפתחות יתר על המידה, אין יחסים בינאישיים אשר גורמים לקורא לחוות את שגרת העבודה במפעל וכדומה. משהו פשוט חסר.

בנוסף לכך, לכל אורך הספר פזורות אמירות סטריאוטיפיות חזקות מאד כלפי יוצאי ברית המועצות. אני בתור צברית עם שורשים רוסים משני צדדי מאד היה לי קשה לקרוא את הספר דווקא בשל אותם הסטריאוטיפים שמוזכרים לאורכו. פיתחתי על כך דיון בקומונה שבה אני חברה ועלתה ההשערה שאולי נעשה כאן ניסיון להביא את ההיבט הזה בחברה הישראלית שעד היום אנו ניזונים מסטריאוטיפים ולא יכולים להניח לדעות קדומות. ואכן הייתי מבינה את זה אילו זה היה נשמע מפי דמות אחת, אך בספר כל דמות מעלה בפנינו כמה הרוסית שיכורים, כמה הרוסים לא יודעים עברית, כמה הם ברברים וכו'. לציין כי ניסיתי ליצור קשר עם הסופרת על מנת להבין את מהות העניין ולרדת לשורש המחשבה שלה, מהיכן הדבר מגיע אך לא זכיתי למענה במשך יומיים שלמים והבנתי שאת הסקירה שלי אכתוב כך או כך. אינני יודעת אם הסופרת היא גזענית חשוכה אשר משמיעה את דעותיה תוך כדי כתיבת הספר, או שמא היא ניסתה להעביר ביקורת על ההיבט הזה בחברה הישראלית (מה שאני מקווה שקרה), אתן לכם לשפוט זאת.

לסיכום, מי שרוצה להיכנס לעולם מעניין ולנסות לפתח לעצמו את הדמויות בספר מוזמן לקרוא את הספר, עם זאת, למי שאין כח לעשות את העבודה של הסופרת וותרו על הקריאה.”

“עמקפלסט/דורית קלנר
Valleyplast/Dorit Kellner
עריכה: נוית בראל.
הוצאה: ידיעות ספרים, ספרי חמד, 2014
324 עמ'.


תארו לכם ראי של העולם, טוב במקרה של הספר - מבט של החיים של האנשים העובדים במפעל בצפון, הסטיגמות, והסיכונים בעבודה.
מפעל פלסטיק הנמצא בעמק יזרעאל, מפעל ה"עמקפלסט".

הספר מראה מנקודת מבטם של 4 אנשים: יעלי, דפנה, שאדי ונורית.
מעבר לעבודתם במפעל, יש גם איך הדמויות מתמודדות בחייהם. כולם מחפשים משמעות כלשהי לחייהם, בין אם זה תקווה, חלום ואף אהבה.

כאשר דפנה מגיעה לעבוד במפעל בתפקיד של מנהלת, מחליפה את גדעון שקודם למנהל המפעל.
נורית ושאדי העובדים תחתיה לא מרוצים שהיא מחליפה את גדעון, ובמקום להגיע לעמק השווה, יש צעקות ואי-הסכמה לגבי דרך העבודה שדפנה מנהלת.
דפנה עובדת במרץ בעבודה, ומשפחתה לאט לאט מוזנחת, כך שבעלה מיכאל יותר עם הבנים, ויש גם את עניין השכר בינה לבין בעלה. מי מרוויח יותר ממי?

"בהינף אחד נגללה לעיניה, במלוא הדרה, מפת עולם קסום חדש, חבוי ונסתר, שלא שיערה כלל את קיומו, ומִתאר נוף נהרות פלסטיק מותך, זורמים ומתפתלים, נמתח ונפרש עד לאופק." (עמ' 85).

נורית היא המהנדסת,ילידת העמק, נשואה בלי ילדים.
שאדי מפעיל את המכונה, היחיד שנשאר לעבוד במפעל מבין בני המיעוטים, רק הוא נשאר עקב ידיעת השפה האנגלית אשר דיבר עם הטכנאים מאיטליה.
נשוי ויש לו רק בנות.
בין שאדי ולבין נורית מתנהל רומן במפעל.

מנהלת המחסן, יעלי, רווקה שגרה עם אימה הספרית, סיגי. מנסה למצוא את דרכה בחיים, תוך כדי רצון ללמוד ולמצוא אהבה.

ויש את דוח ניתוח סיכונים אשר נערך למפעל, ואם עושים משהו בקשר לדוח? את התשובה אשאיר לכם לקרוא.

בספר יש 4 חלקים: תכונות, מלאנים, אקסטרוזיה, נקודת הכניעה והשבר.
כל פרק יש על דמות אחרת.

אני נהניתי מקריאתו, מומלץ!!!”

“ספר מיתר.
בסיפור יש ארבע דמויות ראשיות אך הן נשארות מעורפלות, לא מצליחים להכיר אף אחת ממש טוב או להזדהות עם מי מהן, גם מה שקורה לא ממש מדובר שם בבירור, ואולי הבעיה היא גם מה שלא קורה בספר, וכך הסיפור ממשיך מדמות לדמות עד לסוף הסופי (אם הלכתי לישון באמצע הספר ולא נשארתי לקרוא אותו למרות שנשארו לי פחות מ-100 עמודים זה אומר המון עד כמה הספר הזה מיותר).
אל תרוצו לקרוא.”