“זהו ספר המשך ל- "פרנסוס על גלגלים" -רוג'ר מפילין האיש הקטן עם הקרחת המבהיקה ואשתו הלן ,עזבו את חיי הנדודים, השאירו את פרנסוס העגלה,והסוסה הלבנה והשמנה במיוחד בשם פג בחוותה של הלן בניו אינגלנד,ועברו להתגורר בברוקלין, שם פתחו חנות לספרים משומשים כשביתם הפרטי נמצא מעל החנות.זאת האחרונה שואבת אליה כל מיני טיפוסים אוהבי ספרים,אבל גם טיפוסים נכלוליים מזן אחר.לכאורה סיפור התברגנות. אבל לא ! מורלי המחבר מכניס לתוך "שיממון חיי החנות הספרים הרדופה"-עלילה מרתקת, בלשית בסגנון מזימות בנלאומיות,עלילה שמשלבת ספרים, פוליטיקה בינלאומית,ריגול בין מעצמות של שנת 1919,על רקע תבוסתה של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה,ומדיניותו של וילסון נשיא ארה"ב כלפיה במסגרת הקמת חבר הלאומים.
מזימות בינלאומיות, ספרים ,מרגלים ופצצות ,כל אלה ודאי ימצאו חן בעיני "חבורת סוד מוחלט בהחלט" של האתר שבה חברים רבים אוהדי הזאנר הזה,ואיני מזכירה שמות כדי לא לפגוע במי שאשכח בטעות,החבורה הזאת מכירה את עצמה ואת חבריה.לצערי איני נימנית עם החבורה הזאת לאור מגבלותיי האינטלקטואליות וחסרות הדמיון ליהנות מספרי בלש,מתח וכיוצ"ב,לכן מבחינתי החלק הזה בעלילת הספר הוא לא העיקר.
דברים אחרים בספר הסבו לי הנאה וסקרנות:
בניגוד לרוח הקלילה והנעימה שנשבה ב"פרנסוס"{-1917},הספר הזה נכתב בשנת 1919-שנתיים אחרי מלחמת העולם הראשונה וזוועותיה ולכן מורגשת בה רוח התקופה:אווירה של מעין כבדות,זיכרון החללים הרבים שנפלו בתוך התעלות והחפירות .קו שבר היסטורי שמורלי המחבר שם בדבריו של מיפלין- "אתה יודע למה אנשים צעירים קוראים ספרים היום יותר מאי-פעם?כי זוועת המלחמה הנוראה אילצה אותם להבין שנפשם חולה,העולם סבל תמיד מקדחת נפשית ,מכאובים ולקויות,ולא ידע את זה.היום הפצעים שלנו חשופים לגמרי.כולנו קוראים בצימאון,בחיפזון,מנסים להבין -עכשיו שהאסון יסתיים- מה השתבש בנפשנו".
בגומחת ספרי המלחמה של מר מיפלין בחנות נמצאים כל ספרי המלחמה הטובים שהמלחמה הולידה.כי-לאמונתו של האיש הקטן והקירח הזה
"אם האנושות תהיה מספיק חכמה דיה לאמץ את הספרים האלה אל לבה,היא לעולם לא תיקלע שוב לצרה הזאת.כבר הרבה הרבה שנים הדיו של מכונות הדפוס מנהלת מרוץ נגד אבק השריפה.הדיו מוגבלת במידת מה,משום שבעזרת אבקת השרפה אפשר לפוצץ אדם בחצי שנייה,ואילו לספרים נדרשות עשרים שנה,אלא שאבק השרפה משמיד את עצמו עם קורבנו,בעוד שהספר יכול להמשיך ולהתפוצץ מאות בשנים".
וכך אפשר למצוא בגומחה הזאת כל מיני ספרים של תהומות פילוסופיה ,רדיקליות,מחאה,מרה שחורה וצער העולם.
אולם מר מיפלין מסתכל אל האופק הספרותי בציפיה לדבר החדש שייכתב ,שיספר, שבו המילים הנכונות ישככו את הטראומה והחור שנבקע בנשמת האנושות כתוצאה מהמלחמה.
בדיעבד - האם אנו הקוראים מכירים/זוכרים ספר אחד או אחדים שאכן הצליחו להשפיע ולמלא את נשמת העולם בתקווה אנושית?
אולי:"במערב אין כל חדש"- רמרק,"ג'וני שב משדה הקרב"- דלטון טרמבו,"החייל האמיץ שווייק"- האשק, "הקץ לנשק"- המינגוויי, "מסע אל קצה הלילה"-לואי-פרדינן סלין. אבל בסופו של יום באה מלחמת העולם השנייה והספרים נותרו בצד.המנהיגים רצו אחרת .
למר מיפלין יש רגשות מעורבים לספרים.חלקם כמובן מתבטא באהבה אין קץ ובשיגעון אליהם,האחר בתחושות רדיפה-" האם שמת לב שספרים מאתרים וצדים אותך בעצמם? הם עוקבים אחריך כמו כלב ציד.הם מכירים את הטרף! תראי את הספר הזה ...איך הוא רץ בתוך וורידי האנשים הקוראים,זה אחד הדברים המופלאים ביותר שאני מכיר,לצפות בנתיבו של ספר אמיתי,הוא עוקב ועוקב אחריך ,ודוחק אותך לפינה ומכריח אותך לקרוא בו ...ישנם ספרים שמילים לא יוכלו לתאר את ערמומיותם ,את חושבת שהתנערת מהם ואז יום אחד יצוץ לו לקוח תמים למראה ויתחיל לדבר,ואת תביני שהוא סוכן שלא מדעת של גורל הספרים...זאת הסיבה שאני קורא למקום הזה חנות הספרים הרדופה. רדופה ברוחותיהם של ספרים שלא קראתי.רוחות אומללות,חסרות מנוח,הן מתהלכות סביבי סחור סחור,יש רק דרך אחת להשיב לרוחו של הספר את מנוחתו,והיא לקרוא אותו"....נשמע לי מוכר באופן אישי.
עוד הנאות ותובנות מהספר:
ישנם דברים שלא משתנים גם אחרי מאה שנה בכל הקשור לצריכת איכות ספרים ותרבות.בחנות הנהדרת הזאת מדי פעם היו מתכנסים חברי מועדון "מקטרת התירס", חבריו-בעלי חנויות לספרים משומשים,מוכרים בחנויות גדולות וסתם קוראים ומבקרים בקביעות בחנות.
הויכוח הרם ומלא היצרים שנוהל שם היה על משמעיות צריכת ספרים "איכותים" מול "ההמונים",קולנוע,תרבות,מקומו של הפרסום ויחסי הציבור לספרים -כן או לא.הדברים שכתב מורלי המחבר ב-1919 בפי גיבוריו בויכוח הזה הם עדכניים כל כך לימינו באופן מדהים, ואני אהבתי את העדכניות הזאת שנשארה נכונה ואמיתית גם לאחר מאה שנים.
מה עושים מאה שנים לזיכרון הקריאה? מי הסופרים והיצירות שנשארו בזיכרוננו כיום? מי נמוגו לתוככי השכחה ? לכל אורך דפי הספר שוזר מורלי בדבריו של מיפלין שמות יצירות של סופרים אנגליים ואמריקאים מוכרים,ידועים ומעורכים בתחילת המאה ה-20.
{אין ספק שהם היוו את עולמו התרבותי הספרותי של מורלי כסופר וכאדם}.מאה שנים אחרי -את רובם ככולם איני מכירה ורק הפירוט אודותם בהערות -שוליים העניקו לי מידע מי הוא מה.כדוגמא -סופר נערץ אז בשם סמיואל באטלר ביצירתו -"דרך כל בשר"{1872,תורגם לעברית 1903},מישהו יודע ?זוכר ?קרא ?,ומנגד סופרים ויצירות ששרדו:קונרד, וויטמן,או' הנרי,רוברט לואיס סטיבנטון,דה -מופסאן,וגם "טרזן" של אדגר.ר.בורואוז,שמורלי בז לאיכותו בספר ומציגו כספרות המונים קלוקלת, אבל הזמן אמר את דברו אחרת ממורלי.
אהבתי את התובנה שהפקתי מהספר:מי ומה נשארו בזיכרון הספרותי התרבותי העולמי בסיומה של המאה העשרים ולאחר שתי מלחמות עולם.
מדוע דירגתי כספר טוב ? -יש הרבה טרחנות בספר והעלילה מתנהלת בתחילה בכבדות מה .זה לא "פרנסוס" -שרוחו שבתה אותי במיידית.
זהו ספר שרוחו היא אנטי מלחמה ושוחרת פציפיזם ,זה לא רע כמובן אבל הוא אחר וכבד .
התרגום של יהונתן דיין בספר הינו מהנה ומרחיב דעת,כולל אחרית -הדבר שכתב:" הקריאה כאתיקה".
הוצאת "זיקית" -כבר אמרתי ?!.התגנבה לי מחשבה שלאור הצלחת "פרנסוס" החליטה ההוצאה ל"רכב על הגל" מטעמי רווחים , אין בזה כל רע כי כל הוצאה חייבת להתקיים כלכלית ,העיקר שהרווחים יתורגמו לאיכויות ספרותיות.
עיצוב העטיפה יפה וקולע לספר ולרוח המנשבת ממנו:בצבע חום סגלגל, קודר אבל לא לגמרי,ובאמצע- חנות קטנה יפה,אנושית המהלכת קסם כמו שרק חנות לספרים משומשים אמיתית יודעת להרגיש.”
