אל תצפו ממני כמובן לטיפת אובייקטיביות, אבל אני חושב שהספר מצוין! לפני הקריאה חששתי שלא אוהב אותו; עכשיו אני גאה בו. זאת למרות שמדובר בסוג של רומן אפי משפחתי, ולא ממש בספרי המדע בדיוני עתירי האקשן הרגילים שלי.

העלילה עוברת בין ארבע משפחות, בארבע תקופות שונות: מישראל של קום מדינה, דרך פרוסיה, סין ועד ימינו אנו. זה מהספרים האלה שכוללים ארבעה סיפורים שלכאורה נראים שונים, אבל בסוף – ספוילר – מתחברים איכשהו.

זה ספר מלא אהבה. באמת. אין בו טיפת ציניות. הוא נכתב בדמותה של הסופרת; מה שאומר שבין אם היא תרצה זאת או לא – הוא ספר על אהבת הזולת ואמונה באנוש. יש בו גם קמצוץ מיסטיקה והרבה ישראליות.

הכתיבה היא כתיבה רזה. רוצה לאמר, משפטים קצרים, הרבה דיאלוגים, ולא המון תיאורי נוף. זה ספר עבה – 568 עמודים. אבל הם מה-זה עפים בקלילות. חוץ מזה, הספר מלא מלא מלא אירועים. נראה לי שבבאטמן של נולן יש יותר רגעים מתים.

שם הספר
יומנו של חולה אלצהיימר ובתו