“איזה ספר ממתק!
לא עמוק מידי, לא מאתגר, אבל כייפי בהחלט.
כדאי לקרוא אותו אחרי ספר כבד, ולהנות מכל רגע.
הוא לא יישמר בספריה שלי, אבל בהחלט מומלץ!”

“מבקרת: ליאל
אז...הרבה זמן לא הייתי כאן, הרגשתי שמיציתי את כל עניין הספרים לא קראתי ארבעה או חמישה חודשים אני הייתי בסוג של משבר קריאה :(
אבל אז זה חזר הלכתי מיד לספרייה הבאתי לי ערימה של ספרים טובים הסתכלתי על כולם בחנתי אותם היטב ומשום מה הספר הזה גרם לי לקרוא אותו ראשון אמא שלי אמרה לי שהוא נשמע ממש דבילי אני גם חשבתי שהוא הולך להיות ספר קומדיה מפגר אבל בכל זאת רציתי לקרוא אותו.
מהפרק הראשון לא הפסקתי לקרוא נשאבתי אליו ממש וכמה שהוא היה ספר קומדיה רומנטית בנאלית ובלי שום דבר שיסעיר את הקורא עדיין לא רציתי לעזוב אותו רציתי לדעת מה יקרה בסוף הופתעתי מכל מיני דברים במהלך הסיפור הדמויות היו מקסימות ומצחיקות והעלילה הייתה משעשעת ממש אהבתי את הסיפור...

ועכשיו נעבור לביקורת השלילית (בכל ספר יש משהו קטן שלא אוהבים) זהירות ספויילר:
כשרוב עזב אותה וויוייאן הייתה שבורה וליבה נשבר והייתה בדיכאון אני ציפיתי שהיא תתחיל להתחזק בכוחות עצמה ותבין שלא בגלל בחור היא ככה תשבר שהיא חזקה הרבה יותר מזה ושהיא רוצה להמשיך בחייה... אבל לא! ויוייאן התגברה על רוב רק שפתאום היא התאהבה בגבר אחר ובעייני זה לא צריך להיות ככה כי הסופרת מראה לקוראות כשליבינו נשבר הוא יחלים רק כאשר גבר אחר ייכנס לתמונה וזה לא נכון אנחנו יכולות להתגבר לבד כי אנחנו חזקות ואנחנו לא צריכות שום גבר נוסף שפתאום ימלא את החלל החסר אני לא אומרת, ברור שאחרי פרידה זקוקים שוב לחיבוק לשיחה למישהו שיהיה לצידינו אבל עדיין אנחנו יכולות להתגבר גם בזכות עצמנו ואת המסר הזה רציתי שהסופרת תראה לקוראים והיא לא עשתה את זה לצערי אז זה קצת הפריע לי אבל עדיין אני לא חושבת שזה עד כדי כך גרע מהסיפור,

סה"כ הספר היה מעניין מצחיק ורומנטי התפתח לאט ויפה ואני ממליצה לכל מי שבא לו סיפור קליל וכיפי!! :)”

“בספר "מועדון הלבבות השבורים" מאת אמה גרסייה מספרת גרסייה סיפור סביר. חיקוי חביב ולא יותר לספר המפורסם "יומניה של ברידג'יט ג'ונס" המוכר שכבר קראנו ושמענו על שכמותו פעמים רבות. השיטה שבה רווקה שחצתה את גיל שלושים מתמודדת עם ה"משברים" בחייה באמצעות שורת החלטות ובמהלכן מאבדת\ משיבה לחיקה את אהובה הזונח (אך העשיר והמצליח) מוכרת והאמת, די משעממת. הבחור הטוב נזנח אף הוא לאנחות בטרם מתברר לגיבורת הספר, ויוויאן, מה היא באמת רוצה. התצליח גיבורת הספר להתגבר על הקשיים ולשקם את יחסיה עם חברותיה, משפחתה, הקריירה המקרטעת שלה וכמובן למצוא אהבה? נראה לי שהתשובה לכל אלו ברורה מאליה.

הסופר ריימונד צ'נדלר (יוצרו של הבלש האלמותי פיליפ מרלו) כתב פעם בהקדמה שכתב לקובץ הסיפורים הקצרים פרי עטו כי: "יהיה זה יותר מאשר בלתי סביר להניח שאחד הסופרים החיים כיום יחבר רומן היסטורי טוב יותר מאשר הנרי אסמונד, סיפור מוצלח יותר על ילדים מאשר תור הזהב, תמונת דיוקן חברתית חדה יותר מאשר מדאם בובארי, העלאת זיכרונות יותר אלגנטית ומלאת חן מאשר הפינוקים של פוינטון, או יריעה רחבה יותר ועשירה יותר מאשר ממלחמה ושלום או האחים קרמזוב. אבל להמציא סיפור מתח יותר מתקבל על הדעת מאשר כלבם של בני בסקרוויל או המכתב הגנוב לא צריך להיות משימה קשה מדי. בימינו יהיה קשה לכתוב משהו פחות מתקבל על הדעת. לספרות הפשע והבלשים אין 'קלאסיקות'. אף לא אחת. קלאסיקה היא טקסט הממצה את האפשרויות של הצורה שבה הוא נכתב וכמעט בלתי אפשרי להתעלות עליו. אף סיפור או רומן מתח עדיין לא עשה זאת. מעטים התקרבו לכך. וזו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנשים הגיוניים בדרך כלל ממשיכים להסתער על המבצר." (מתוך הספר "צרות הן המקצוע שלי", הוצאת מעריב, 2004, עמודים 10-11) על כן הביקורת שלי היא לא רק על היעדר המקוריות שבעלילה, אלא גם על האופן שבו מסופר הסיפור. בסך הכל קומדיה רומנטית שלא מוכרחים לצרוך. היה נחמד אבל לא מספיק טוב.”

“ספר קליל ומאוד סימפטי
ומאוד מציאותי
וגם עכשיו מומלץ :)”