“את שיריו של גיורא פישר הכרתי דרך הפייסבוק ,ומשם הדרך הייתה קצרה מאוד למצוא אותו ברחבי שדות האינטרנט הבלתי- נגמרים . משיריו ידעתי שהנו אב שכול לבנו מרום שנפל במבצע "חומת מגן" ב-2002, אולם, לא כל השירים בספר נוגעים בשכול ,ובכאב שלא יגמר ושלא נתפס ע"י הזר מבחוץ .

ביקשתי ממנו לשלוח אלי את ספר השירה שהוציא :"אחרי זה" ,ואכן הוא הגיע עם הקדשה מרגשת בשבילי .


בקריאת 120 עמודי -השירה בספר ,הם מתחלקים לרגשות ותהייה ,הומור ,כאב וגעגוע לא רק בהקשר לשכול אלא גם לחיים רגילים של אדם מול משפחתו , הוריו, תלמידיו , הטבע ועוד. אין כמעט שיר שלא התרגשתי ממנו ,או חייכתי .השירה אצלו מובנת,,חודרת למוח וללב -כן, לשניהם יחדיו וכל אחד לחוד - בישירות של חץ שלוח,ללא גיבובי מילים ומשפטים מיותרים ומתייפייפים.

גיורא פישר צבר ישראלי, לוחם וחולם: בן לניצולי שואה ששירת בגולני, מושבניק במושב אביגדור ,רפתן שהינו גם מורה לתנ"ך.
לדבריו הוא החל בכתיבת שירה עוד לפני נפילת בנו ,אולם זה היה הזרז ,הוא אינו רוצה שנקרא את השירים בספר רק מתוך זווית ראיה של השכול ,ומכאן אני מביאה שירים שלא רק נוגעים בכך .



שיר אהבה שכל מי שנשוי ו/או חי הרבה שנים עם בן/ב זוג ,יודע וחש בוודאות כשהוא קורא את המילים הללו:



אשתי מביטה בי
__________________________

אֲנִי יָשֵׁן

אִשְׁתִּי מַבִּיטָה בִּי.
אֲנִי חָשׁ אֶת עֵינֵיהָ סוֹרְקוֹת
אֶת רֹאשִׁי הַקֵּרֵחַ,
בּוֹחֲנוֹת אֶת הַכְּתָמִים הַחוּמִים
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה-
שֶׁהֶחְתִּים וְהִטְבִּיעַ הַזְּמַן.
מַקְשִׁיבָה לְדִרְדּוּר תֻּפֵּי
פְּעִימוֹת לִבִּי הָעוֹדְפוֹת
שֶׁאֵינָן עַל חֶשְׁבּוֹן
סַךְ הַכָּל-
(כָּךְ חָזַר הָרוֹפֵא
וְהִבְטִיחַ)


אֲנִי יָשֵׁן-
לִבִּי עֵר, אוֹרֵב לְאִשְׁתִּי
בִּקְצֵה הַשֵּׁנָה, מֵמְתִּין
לִפְסַק הַדִּין שֶׁל עֵינֵיהָּ.
וְרַק לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֲנָחָה
שֶׁאֵין בָּהּ כְּאֵב
וְלֹא חֲרָטָה
רָק שֶׁבֶר רוֹעֵד שֶׁל עֶרְגָּה

נִרְדָּם גַּם לִבִּי
וְנִרְגָּע.

---------------------------------

ועוד שיר מופלא נהדר ,מצחיק ונוגע ללב אודות התבגרות נער ונערה :


התבגרות
________________________
{הוקדש לבנו גלעד}


בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה
וּמְסָרֵב לְהִפָּרֵד מִמִּטַּת יְלָדִים
בַּת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ.

בְּמַחֲבוֹא הַמַּצָּעִים שֶׁבְּבֶטֶן הַמִּטָּה
שׁוֹמֵר צַעֲצוּעִים
שֶׁרֵיחָם הָעוֹלֶה בַּלַּיְלָה
מַרְדִּים אוֹתוֹ וְאֶת חַיּוֹת הַבַּד
הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה.

לַמְרוֹת שֶׁבַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים
הוּא יָשֵׁן עִם נַעֲרָה
הוּא מַקְפִּיד לְסַדֵּר אֶת חַיּוֹת הַמִּשְׁמָר
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּטָּה לַקִּיר

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת ראֹשָׁהּ
וִימִינוֹ מְחַבֶּקֶת דֻּבִּי
מִפַּחַד בַּלֵּילוֹ.
-----------------------------------



ושיר נוסף בטעם א"י של נעורינו ,המהול בכאב שבא אח"כ ....


קראתי
________________


רַק סְפָרִים קִבַּלְנוּ לְבַר הַמִּצְוָה:

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדִיּוֹת

סִפְרֵי מַסָּעוֹת

"כָּל הַשְּׁאֵלוֹת

וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת"

"אֶלֶף אִישִׁים"

יָמִים

רָדְפוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עָשֹוּ עָלַי חֵרֶם

קָרְאוּ לִי מַסְרִיחַ.


הִרְבִּיצוּ לִי בַּכְּפָר

קָרָאתִי

זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר

קָרָאתִי

מִתַּחַת הַחַלּוֹן קִלְּלוּ

קָרָאתִי

לֹא בָּאוּ לַבַּר מִצְוָה

קָרָאתִי

וּכְשֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בַּבַּיִת

זָחַלְתִּי לַסִּפְרִיָּה

וְקָרָאתִי

אֶת כָּל הַסְּפָרִים

קָרָאתִי

גַּם לִמְבֻגָּרִים

קָרָאתִי

עַד שֶׁנִּגְמְרוּ כֻּלָּם

וְלֹא נִשְׁאַר לְמִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה.

---------------------------------


חלק משירי הכאב והשכול הבאתי בפורום :"שירים ומשוררים" באתר ,בהיצמדות ליום הזיכרון .אבל פה אני מבקשת להביא שיר
שנכתב אודות מכונית הסקודה ,הכלבה פליים של הבן מרום שנשארו בחצר הבית ומחכים ......



רכב ישראל ופרשו
_____________________________


"…וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשַׁיו
וְלֹא רָאָהוּ עוֹד…"
( מלכים ב' ב פ"ס 12)

"

הַסְּקוֹדָה הָאֲדֻמָּה מֵתָה בִּנְשִׁילַת אֲבָרִים
וּמִזִּקְנָה
כָּמוֹנוּ, לֹא כָּמוֹךָ

תְּחִלָּה פָּשׂוּ כִּתְמֵי חֲלוּדָה בְּדַלְתּוֹתֶיהָ
אַחַר כָּךְ לֹא הֶרְאֲתָה
הַמַּרְאָה הַשְּׂמָאלִית אֶת מִי שֶׁבָּא
אֶלָּא רַק אֶת מִי שֶׁהִסְתַּלֵּק.
גַּם לְמִדְבְּקוֹת "גּוֹלָנִי שֶׁלִּי" שֶׁהִדְבַּקְתָּ בְּגַבָּהּ
לֹא הָיָה כְּבָר כֹּחַ לִדְחֹף אוֹתָהּ בַּעֲלִיּוֹת.
בַּסּוֹף הִיא נָפְחָה אֶת מְנוֹעָהּ
בִּרְחוֹבוֹת הַכְּפָר
כָּמוֹנוּ לֹא כָּמוֹךָ.

אָחֶיךָ וַאֲנִי הוֹבַלְנוּ אוֹתָהּ לָנוּחַ
בִּסְכָכָה יְשָׁנָה נוֹטֶפֶת בּוּגוֹנְוִילִיָה אֲדֻמָּה
וַאֲפוּנָה רֵיחָנִית
כָּמוֹךָ

וְלֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא לְחַכּוֹת
לִתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל הַמְּכוֹנִיּוֹת.
וְאָז אַתָּה-
רוֹכֵב הַכְּרוּבִים
תִּכָּנֵס בְּחִיּוּךְ מְנַצֵּחַ לַסְּקוֹדָה הַמְרֻפֶּטֶת
כְּאִלּוּ נִכְנַסְתָּ לְווֹלְבוֹ.
תַּרְחִיק אֶת הַמּוֹשָׁב לְאָחוֹר כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם
לְרַגְלֶיךָ הָאֲרֻכּוֹת
תְּחַיֵּךְ לַנַּעֲרָה שֶׁלְּצִדְּךָ
וְתֵרֵד בַּסְּעָרָה לָאָרֶץ

בְּנִי בְּנִי
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשׁוֹ .

*** תמונת מכונית ה"סקודה" הישנה של מרום , המופיעה על כריכת הספר, המוטלת, מיותמת, בסככה שמאחורי הבית ולצידה פליים הכלבה , מאיירת את השיר הזה "רכב ישראל ופרשו"

---------------------------


"חודשים אחדים לפני נפילתו של מרום קנה לו אביו-המחבר את ספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו". "הספר מספר, בין השאר, על בחור שרץ עם הכלבה שלו, אבל זו בעצם מטפורה על מישהו ששווה לרוץ איתו את החיים," מסביר גיורא. " יום לפני שנפל, מרום אמר לי , 'אבא , אני נורא מצטער, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר, הגעתי רק עד עמוד מאה .' ואני, שהייתי כבר בהרגשה שזהו זה, עניתי לו 'אתה לא קראת את הספר עד הסוף, אבל תדע לך שאתה זה מישהו ששווה לרוץ איתו, אתה זה מישהו ששווה לעבור איתו את החיים".....





מישהו לרוץ אתו
______________________


שְׁתֵּי אַהֲבוֹת הָיוּ לוֹ,

וּפְלֵיים הַכַּלְבָּה-

הִיא הַשְּׁנִיָּה.

כְּשֶׁהֵרִיחָה אֶת בּוֹאוֹ

קָפְצָה בַּמַּתְבֵּן

סַלְטוֹ מוֹרְטָלֶה,

שֶׁלֶף לֶוַנְטִינִי

דָּבַק בַּפַּרְוָה הַסִּיבִּירִית

כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דּוֹדָהּ

כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ

שֶׁנּוֹעֲדוּ לְשֶׁלֶג מַלְמָלָה

חָצוּ נַהֲרוֹת זֶבֶל פָּרוֹת

כְּשֶׁשָּׁב מֵהַצָּבָא.

סֵפֶר, נָתַתִּי לוֹ,

מִנְחַת אַהֲבָה

עַל נַעַר וְכַלְבָּה.

רָצִים לוֹחֲמִים

בְּסִמְטָאוֹת, וְאָמַרְתִּי:

בֵּן, גַּם אֲנִי

אִם אָרוּץ אִתְּךָ

לֹא אִירָא רַע

כִּי אַתָּה עִמָּדִי

וּמֵאָז, בְּעֵת לַיְלָה

אֲנִי מַבִּיט בִּפְלֵיים

הַמַּבִּיטָה לַשָּׁמַיִם.

יוֹדֵעַ, שֶׁאִם יַחֲזֹר

כְּצִפּוֹר, אוֹ כְּקֶרֶן אוֹר

הִיא תַּכִּיר,

תִּתְהַפֵּךְ עַל גַּבָּהּ

וְתָנִיחַ לָרוּחַ

לְלַטֵּף אֶת בִּטְנָהּ.




מאחר ואי אפשר למצוא מילים ומשפטים לנחמה ,הרי השיר הבא אולי ...


קיפוד
________________

לְאַט לְאַט
בִּזְהִירוּת
כְּמוֹ שֶׁקִּפּוֹדִים עוֹשִׂים אַהֲבָה
אֲנִי מַרְשֶׁה לַשִּׂמְחָה לְהִכָּנֵס
לֹא בְּבַת אַחַת
שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל
לֹא בְּקַלּוּת
שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְתִּי.
מַגְנִיב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר
שֶׁלֹּא תִּנְעֲצוּ בָּהּ עֵינַיִם
וְלֹא תִּמְחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם.
מְאַפֵּר אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת
(שֶׁגַּם אֲנִי לֹא אַכִּיר)
לְאַט לְאַט
בִּזְהִירוּת
מַזְמִין אוֹתָהּ לְרִקּוּד.

-------------------------------



הביקורת הזאת לזכרו של :



סמל מרום (משה) פישר ז"ל נולד ב-7.10.1982 במושב אביגדור.-נפל בקרב בג'נין ב-5.4.2002.


יהי זכרו לעד ........”