יותר מ-40 אלף ניתוחי לב ביצע פרופסור ברנרדו וידנה ב-35 שנותיו כמנתח לב, מתוכם כעשרת אלפים ניתוחים בילדים. עבודתו זכתה להכרה לא רק בארץ, אלא גם בקרב הקהילה הרפואית העולמית, ובמהלך השנים הוא זכה לתארי הוקרה ופרסים רבים, בהם פרס היפוקרטס הזהב, הנחשב ל"אוסקר" של רפואת הלב.
כשהיה ילד בארגנטינה, הוא לא חלם מעולם להפוך לרופא. אבל כשהחליט שזהו ייעודו, בחר בקָשֶה ובמתוחכם ביותר שבמקצועות הרפואה – כירורגיית לב בילדים, והלך עם הבחירה הזו עד לקצה. פרופ` וידנה היה תלמידו של פרופסור מוריס לוי, חלוץ ניתוחי הלב הפתוח בישראל, ובסוף שנות השבעים הפך למפתח תחום כירורגיית הלב בילדים בארץ.
על אף שהספר כולל קטעים רבים מחייו ומחוויותיו האישיות והמקצועיות, אין הוא אוטוביוגרפיה במובן הרגיל של המילה, אלא ניסיון לחלוק עם הקוראים תובנות שאליהן הגיע מתוך חוויות החיים והניסיון המקצועי שלו – תובנות לגבי התכונות הנדרשות כדי להצליח ולהגיע רחוק ככל האפשר, לא רק ברפואה אלא בכל תחום.
בגילוי לב, בכנות נדירה ובהרבה מאוד חן מתאר פרופ` וידנה את החוויות הללו וחושף בתוך כך הרבה מן הנעשה מאחורי הקלעים של חדר הניתוח ושל בתי החולים, ולא פחות מכך, את עצמו – את החתירה לשלמות, את תחושת הכישלון האישי כאשר ניתוח שביצע אינו מצליח, את אופיו המורכב, ואת הרגישות שמאחורי מסווה הנוקשות שעטה במהלך שנות עבודתו. הוא מדבר על חשיבותם של הלימודים בדרך להצלחה, על התכונות הנדרשות כדי להפוך לכירורג טוב, על המסירות לחולים, על השמחה והאושר שמעניקה העבודה, על עוצמתן של הסליחה והכרת התודה, על ההכרח לפתח ביקורת עצמית ויכולת לשפוט את עצמנו ביושר כדי למנף טעויות להצלחות, ועל כוחם של חלומות גדולים בפריצת עולמות חדשים.