“ביקורת ספרים לספר סתו ימי הביניים- יוהאן האוזינחה. המעניין במונח ׳סתיו׳, שלכאורה הוא מציין עונה בשנה. יש לסתו מאפיינים טיפוסיים לו , אשר לא ניתן לבלבלן בעונות אחרות: שלכת, קדרות השמיים, תחילת הקור, באירופה - הימים מתקצרים, בעלי החיים מתחילים להכין לעצמם מחסה לקראת החורף,וכו׳ אצל בני האדם התחושה של קדרות פסיכולוגית למראה החורף המתקרב המלווה בתופעות של התכנסות עצמית, מצבי רוח עכורים . אנשים פחות חייכנים והרבה יותר עצובים. האוזינחה בספרו מתכוון לסתיו של האנשים אבל מתייחס בעיקר לתקופת הדימדומים של שיא ימי הביניים שחל מהמאה העשירית- ושנת האלף למאה ה13 ובשיאה המוות  השחור. לקראת סוף המאה ניכרת התאוששות מסויימת שמגיעה לשיא בהתפרצות הרנסנס, אבל עד אז הסבל היה נורא! החברה הקלסית של ימי הביניים אשר היתה מחולקת למעמדות ברורים : אצולה, כמורה, והמעמד השלישי שהיה בעיקרו של איכרים עניים ושוכני עיר שגם הם לא שפעו ממון, כאשר המוביליות החברתית שאפה לאפס. הסתיו, איננו מסמל קו גבול ברור בין שתי תקופות ימי הביניים המאוחרים - לרנסנס, זהו קו עקלתוני המציין עליות וירידות כאשר חלקן מציינות חיים והאחרות דוקא את המוות. יוהאן האוזינחה מתאר תקופה שבה המוות , המלנכוליה שררה בכל. כל שלושת המעמדות סבלו ממנה חלק יותר, חלק פחות , אבל מה שבטוח שאלה שאחז בהם המוות השחור היו אבודים, והתקופה הזו מתוארת כהתפרקות חברתית כאשר יצר השרידות הוא ששולט בכל, וכולם נוהגים על פיו ללא הבדל מעמד או קאסטה שממנו הם מגיעים. העליות שכבר נראות לקראת סוף המאה ה-14 וחזק יותר במאה ה-15 מסמלות דווקא את הניצנים לפריחה שתבוא דוקא עם האביב- הרנסנס . בחלק מהמעמדות ניתן כבר להבחין בשאיפה חזקה לאסתטיקה החל בתחום האומנות ובהמשך בחיי היום יום: לבוש, עיצוב הבית, התנהגות בין אנשים וכו. האוזינחה מספק לנו תובנות לאין סוף כאשר הוא עובר ממעמד למעמד, תיאור רוחבי של החברה והשפעות והלחצים החזקים שבה היא נאלצת לעמוד: כלכליים, פסיכולוגיים, אלימות, חוסר משפט צדק, מלחמות דת ( בין הקטולים לפרוטסטנטים, בין המוסלמים לנוצרים ובתווך כמו תמיד נשחטים היהודים), האווירה הכללית היא כל כך נכאה וכל כך עכורה שבני האדם נוהגים באחיהם ברוע ובאכזריות כאשר הנידונים למוות משלמים את המחיר היקר ביותר- בחייהם הארציים, אבל גם מסורבים למחילה על ידי הכמרים, דבר המוסיף סבל על העינוי. גם כאשר מצווה מלך צרפת לואי ה11 על הכנסיה, להעניק את טכס המחילה שבלעדיו הנידון למוות בטוח שיגיע לגיהינום , מסרבים הכמרים ברוע לב ובחוסר גמור של אנושיות לספק את אותו סקרמט שאולי יעזור לנידון לעזוב את חיי העולם הזה בשקט ובשלווה ובלי לעורר מהומות. לפעמים התאורים של האוחזינה כל כך מנוגדים לסדר ולחוק הלוגי הפשוט שהדבר יכול לעורר את צחוקו של הקורא בן ימינו. כשהוא מתאר את מעמד האבירים, אשר לקראת סוף המאה ה-15 כבר חלה שחיקה גדולה במעמדו , מתקיימות תחרויות האבירים שלהם, שבעצם מהוות את הלחם והשעשועים של ימי הביניים, ואשר כאילו נלקחו היישר ממלחמות הלודרים בקוליסאום הרומי, ואשר היו מלווים בטכסים רומנטיים בעלי נופך ארוטי ( לדוגמה, הגבירה מסירה מתפתחת ראש ומוסרת אותה לאבירה וזה קושר אותה לצווארו , לאחר הקרב הוא מחזיר את המתפתחת לאהובתו הקושרת אותה לצווארה לעיתים כשהיא ספוגה בדמו ובזיעתו של אהובה. וכך מתאר המחבר ברגש רב מעמד אחר מעמד , תיאור פואטי , רומנטי אשר מוסיף לספר עומק ורעננות ( ספר שנכתב בתחילת המאה ה-20), אשר גם בימינו יחשבו  כחוויה עמוקה ומבינה לנפש החברה הבנימית של סתיו ימי הביניים. כמו כן, מצאתי את תרגום השירים הליריים לעברית כעבודה הראויה לכל לשון של שבח , מה עוד שהם כתובים בשפה הצרפתית של ימי הביניים ,שהיא שונה מזאת אשר בה משתמשים כעת. ספר נהדר, תובנות רבות , עבודה היסטורית מעולה, מומלץ בהחלט לכל אוהבי הדעת. טוביה”

“ביקורת ספרים לספר סתו ימי הביניים- יוהאן האוזינחה. המעניין במונח ׳סתיו׳, שלכאורה הוא מציין עונה בשנה. יש לסתו מאפיינים טיפוסיים לו , אשר לא ניתן לבלבלן בעונות אחרות: שלכת, קדרות השמיים, תחילת הקור, באירופה - הימים מתקצרים, בעלי החיים מתחילים להכין לעצמם מחסה לקראת החורף,וכו׳ אצל בני האדם התחושה של קדרות פסיכולוגית למראה החורף המתקרב המלווה בתופעות של התכנסות עצמית, מצבי רוח עכורים . אנשים פחות חייכנים והרבה יותר עצובים. האוזינחה בספרו מתכוון לסתיו של האנשים אבל מתייחס בעיקר לתקופת הדימדומים של שיא ימי הביניים שחל מהמאה העשירית- ושנת האלף למאה ה13 ובשיאה המוות  השחור. לקראת סוף המאה ניכרת התאוששות מסויימת שמגיעה לשיא בהתפרצות הרנסנס, אבל עד אז הסבל היה נורא! החברה הקלסית של ימי הביניים אשר היתה מחולקת למעמדות ברורים : אצולה, כמורה, והמעמד השלישי שהיה בעיקרו של איכרים עניים ושוכני עיר שגם הם לא שפעו ממון, כאשר המוביליות החברתית שאפה לאפס. הסתיו, איננו מסמל קו גבול ברור בין שתי תקופות ימי הביניים המאוחרים - לרנסנס, זהו קו עקלתוני המציין עליות וירידות כאשר חלקן מציינות חיים והאחרות דוקא את המוות. יוהאן האוזינחה מתאר תקופה שבה המוות , המלנכוליה שררה בכל. כל שלושת המעמדות סבלו ממנה חלק יותר, חלק פחות , אבל מה שבטוח שאלה שאחז בהם המוות השחור היו אבודים, והתקופה הזו מתוארת כהתפרקות חברתית כאשר יצר השרידות הוא ששולט בכל, וכולם נוהגים על פיו ללא הבדל מעמד או קאסטה שממנו הם מגיעים. העליות שכבר נראות לקראת סוף המאה ה-14 וחזק יותר במאה ה-15 מסמלות דווקא את הניצנים לפריחה שתבוא דוקא עם האביב- הרנסנס . בחלק מהמעמדות ניתן כבר להבחין בשאיפה חזקה לאסתטיקה החל בתחום האומנות ובהמשך בחיי היום יום: לבוש, עיצוב הבית, התנהגות בין אנשים וכו. האוזינחה מספק לנו תובנות לאין סוף כאשר הוא עובר ממעמד למעמד, תיאור רוחבי של החברה והשפעות והלחצים החזקים שבה היא נאלצת לעמוד: כלכליים, פסיכולוגיים, אלימות, חוסר משפט צדק, מלחמות דת ( בין הקטולים לפרוטסטנטים, בין המוסלמים לנוצרים ובתווך כמו תמיד נשחטים היהודים), האווירה הכללית היא כל כך נכאה וכל כך עכורה שבני האדם נוהגים באחיהם ברוע ובאכזריות כאשר הנידונים למוות משלמים את המחיר היקר ביותר- בחייהם הארציים, אבל גם מסורבים למחילה על ידי הכמרים, דבר המוסיף סבל על העינוי. גם כאשר מצווה מלך צרפת לואי ה11 על הכנסיה, להעניק את טכס המחילה שבלעדיו הנידון למוות בטוח שיגיע לגיהינום , מסרבים הכמרים ברוע לב ובחוסר גמור של אנושיות לספק את אותו סקרמט שאולי יעזור לנידון לעזוב את חיי העולם הזה בשקט ובשלווה ובלי לעורר מהומות. לפעמים התאורים של האוחזינה כל כך מנוגדים לסדר ולחוק הלוגי הפשוט שהדבר יכול לעורר את צחוקו של הקורא בן ימינו. כשהוא מתאר את מעמד האבירים, אשר לקראת סוף המאה ה-15 כבר חלה שחיקה גדולה במעמדו , מתקיימות תחרויות האבירים שלהם, שבעצם מהוות את הלחם והשעשועים של ימי הביניים, ואשר כאילו נלקחו היישר ממלחמות הלודרים בקוליסאום הרומי, ואשר היו מלווים בטכסים רומנטיים בעלי נופך ארוטי ( לדוגמה, הגבירה מסירה מתפתחת ראש ומוסרת אותה לאבירה וזה קושר אותה לצווארו , לאחר הקרב הוא מחזיר את המתפתחת לאהובתו הקושרת אותה לצווארה לעיתים כשהיא ספוגה בדמו ובזיעתו של אהובה. וכך מתאר המחבר ברגש רב מעמד אחר מעמד , תיאור פואטי , רומנטי אשר מוסיף לספר עומק ורעננות ( ספר שנכתב בתחילת המאה ה-20), אשר גם בימינו יחשבו  כחוויה עמוקה ומבינה לנפש החברה הבנימית של סתיו ימי הביניים. כמו כן, מצאתי את תרגום השירים הליריים לעברית כעבודה הראויה לכל לשון של שבח , מה עוד שהם כתובים בשפה הצרפתית של ימי הביניים ,שהיא שונה מזאת אשר בה משתמשים כעת. ספר נהדר, תובנות רבות , עבודה היסטורית מעולה, מומלץ בהחלט לכל אוהבי הדעת. טוביה”