“הספר - שיצא לאור ב 1948 מתאר דרך מכתבים ויומנים דמיוניים, היוצרים שיחזור של השנה האחרונה בחיי יוליוס קיסר עד לרציחתו ב 15 למארס, יום החג. דמותו של הקיסר האחרון של הרפובליקה הרומית. קיסר שהיה מצביא מפורסם, פוליטיקאי אדיר ומניפולטור מחונן - הופך דרך כתיבתו של ויילדר לדמות שונה: כריזמטי, אמנם, אך גם מתלבט, סובלני ואיש רוח.

הדמויות שעל חלקן שמענו בשיעורי היסטוריה, נעשות מוכרות דרך המכתבים. החיים ברומי, החלטות גורליות המתקבלות, מקום חיי הרוח והשעשועים, יחסים בין גברים לנשים, ויחסי משפחה שבאותה תקופה כמעט בלתי אפשרי היה לעקוב אחריהם. נשים נישאו, התגרשו, נישאו מחדש, ילדים נולדו, אומצו וקיבלו את שם המאמץ כל אלה כדי לכרות ולבטל בריתות פוליטיות. הפוליטיקה היא הגיבורה האמיתית בסיפור.

הספר מעניין מאד: לפעמים אתה בטלנובלה, לפעמים בטרגדיה. הדמויות אמינות, וויילדר עושה שימוש באירוניה דקה, במיוחד לגבי גיבורו הקיסר או קלאודיה פולקר - שהיא הדמות המעניינת והחידתית ביותר - אבל גם קליאופטרה המשוכנעת שהיא אלה, קטולוס הפייטן הנשרף באהבה נכזבת, קיקרו שנאומיו המפוארים אינם מביאים לתוצאה, ופומפיה אשתו השניה הצעירה והפתייה של הקיסר.

באידו של מארס - שהוא אחד מהחגים הרומיים - נרצח יוליוס על ידי מתנקשים עליהם ידע ובינהם בנו(?) ברוטוס. מסתבר שברציחת מנהיגים לא המצאנו שום דבר, וגם את תוצאת הרצח יכולנו לנחש לפי ההיסטוריה...

"רעים, בני רומא, בני ארצי, הקשיבו
את קיסר באתי לקבור, לא לשבח...
כאן ברשותם של ברוטוס והשאר,
כי ברוטוס איש כבוד, והם כולם,
כולם אנשי כבוד – אני עומד
לומר דברים בהלוויית קיסר.
היה חבר, ישר ונאמן לי,
אבל שאף שלטון, כך אומר ברוטוס,
וברוטוס איש כבוד הוא, כמובן."
מתוך "יוליוס קיסר" לשייקספיר, תרגם אברהם עוז.

ותודה לעולם-נפלא-נורא שהמליץ לי על הספר הזה, ממנו נהניתי מאד מאד

*”