“***
אחרי "בנגקוק 8" שנעלם לי מהתודעה לא הרבה אחרי שקראתי בו, לא הייתי להוט לחלוטין לקרוא על קורותיו של השוטר התאילנדי בן התערובת סונצ'אי ג'יפטליצ'יפ, משעשעות ומותחות ככל שתהיינה. עם זאת, מאחר שחזרתי מבנגקוק לפני ימים ספורים, נהניתי להשתכשך שוב בתחושה המיוזעת-סקסית של העיר הזאת, שאיתה יש לי יחסי אהבה שנאה כבר כמעט עשרים שנה.
קשה להאמין, תוך כדי קריאה, שג'ון ברדט (הסופר) הוא לא שוטר תאילנדי בודהיסטי לא מושחת. הכתיבה אותנטית מאוד, מעניינת לרוב, ואפילו מתנשאת (קצת יותר מדי) על העולם המערבי, ה"פרנג" כמו שמסתבר שהתאילנדים מכנים אותנו, בדומה ל"גאיג'ין" היפני.
סיימתי את הספר ביום אחד - התמזל מזלי עם הרבה נסיעות באוטובוסים - והוא כיפי, מלא הומור וסקס ומספק טעימות של המזרח הרחוק, לא רק מבחינת אוכל. ברור תוך כדי הקריאה כמה אנחנו חיצוניים לתאילנדים, כמה הם לא "רואים" אותנו בכלל, למרות עוצמתה של התיירות בבנגקוק.
ישנן כמה וכמה פסקאות ורעיונות עמוקים יותר בספר, בודהיסטיים או אחרים, ואפילו רק בזכותם כדאי לקרוא את הספר. העלילה היא כמעט משנית, ומסתיימת בפתאומיות במין אנטי-קליימקס. אבל לא נורא.
מומלץ לקריאה לאוהבי תאילנד וודאי למטיילים.
***”